Loading AI tools
במסורת הנוצרית, החטאים החמורים ביותר שאדם יכול לעשות, ושהעונש עליהם הוא מות הנפש מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנצרות, שבעת החטאים (באנגלית: Seven deadly sins) הם החטאים החמורים ביותר שאדם יכול לעשות, ושהעונש עליהם הוא מות הנפש. צורתם המודרנית נקבעה על ידי תומאס אקווינס במאה ה-13[1].
החטאים המקובלים כיום הם:
על מנת שיהיה קל לזכור את החטאים, הכנסייה הקתולית איגדה את האות הראשונה של כל אחד מהחטאים שדינם מיתה למילה SALIGIA.
רשימה זו גובשה לאחר הסרת יהירות ויאוש.
שבעת החטאים התפתחו במהלך ההגות הנוצרית. היו תקופות שציינו בהן שמונה חטאים, אולם ברוב התקופות היו רק שבעה. אווגריוס פונטיקוס (Evagrius Ponticus), בספרו "Praktikos"[2], מנה שמונה חטאים. בנוסף על שבעת החטאים המקובלים היום, הוא דיבר על
היו כאלו שהוסיפו גם את החטא פזרנות.
ישנה סברה כי מקור שבעת החטאים הוא מתוך ספר משלי, פרק ו', פסוקים ט"ז–י"ט. אך מכיוון שאין עוד אזכורים לשבעת החטאים בתנ"ך, התפתחו התיאורים וההגדרות לכל אחד משבעת החטאים במהלך ההיסטוריה. האפוס "הקומדיה האלוהית", מאת דנטה אליגיירי, נחשבת למקור הטוב ביותר לתיאור והגדרת שבעת החטאים מאז הרנסאנס.
בשנת 1589, "חוקר השדים" פיטר בינספלד קישר את כל אחד מהחטאים עם שד, שלדעתו מפתה אנשים לבצע את החטא הזה.
בנצרות הקתולית יש שבע מעלות טובות, כל אחת מהן מקבילה לכל אחד משבעת החטאים:
יש הטוענים כי הפסוקים ט"ז–י"ט שבספר משלי פרק ו' הם המקור לשבעת החטאים. בפסוקים אלה מופיע רק חטא הגאווה ("עיניים רמות") במפורש. "ידים, שפכות דם-נקי" עשוי להתקשר לחטא הזעם, אך קיימת אפשרות כי רצח של אדם חף מפשע הוא אחד מ"שבע תועבות" מעצם היותו ולא בהכרח דוגמה לחטא הזעם.
הגר"א בביאוריו מתייחס ל'שבעה ראשי עבירות': "התאוה, והקנאה, והגאוה שהוא הכבוד, והכילות שהוא עין הרע, והזנות שהוא יצר הרע, ושנאת הבריות, והבטלה"[3]. באופן בולט הגר"א לא מתייחס לחטא הכעס, ולעומת זאת, 'שנאת הבריות' איננה נספרת ברשימה הנוצרית.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.