Loading AI tools
מוות של אזור במוח עקב חוסר בזרימת דם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבץ מוחי (באנגלית: Stroke, או Cerebro Vascular Accident, או CVA) הוא אירוע חירום רפואי, של הפרעה פתאומית באספקת הדם לתאי המוח.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חזרתיות בהיקף רחב, יש צורך לסדר את הערך מחדש. | |
תחום | נוירולוגיה |
---|---|
מיקום אנטומי | מוח האדם |
גורמי סיכון | עישון |
טיפול | pentoxifylline |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 1159752 |
MeSH | D020521 |
סיווגים | |
ICD-11 | 8B20 |
חסר דם בתאי המוח עלול לגרום לפגיעה עצבית חמורה, עד כדי מוות. שבץ מוחי הוא הגורם העיקרי לנכות אצל מבוגרים בעולם המערבי, ומהווה הסיבה השנייה בשכיחותה למוות ברחבי העולם.
היקף הנזק הנוירולוגי תלוי באזור שנפגע במוח, כמה כלי דם נפגעו ומשך הזמן שבו נמנעה אספקת הדם לאזור הפגוע. כיום ניתן לטפל בשבץ במוחי, הן בטיפול תרופתי (תוך 3.5 עד 4 שעות מפרוץ האירוע) והן בהתערבות כירורגית במרכזים עם מחלקות ייעודיות לכך, אם הנפגע מפונה תוך 12 שעות לבית החולים.
פרפור עליות עלול לגרום להיווצרות קרישי דם העשויים להגיע למוח ולגרום לשבץ מוחי. הלוקים בפרפור עליות מצויים בסיכון מוגבר פי חמישה לשבץ מוחי[1], לכן חולים המצויים בסיכון מטופלים בדרך כלל בנוגדי קרישה למניעת היווצרות קרישי דם. כ-20% ממקרי השבץ המוחי האיסכמי נגרמים על רקע פרפור עליות[2][3].
שבץ מוחי יכול לנבוע מחוסר אספקת דם למוח (שבץ איסכמי), או עקב דימום במוח (שבץ הֶמורַגי). שבץ איסכמי יכול להיגרם מירידה חדה בלחץ הדם, מחסימה בזרימת הדם למוח בגלל קריש דם או תסחיף. שבץ המורגי יכול להיווצר מעליה קיצונית בלחץ הדם, מטראומה או חולשה של דופן כלי דם, ומהפרעה בקרישת דם. בשני המקרים אספקת הדם נפגעת, ובעקבותיה גם האזורים סביב מיקום הפגיעה במוח; הנזק מתרחב כי תאי המוח רגישים לאי אספקת החמצן והם ניזוקים באופן בלתי הפיך[4]. גורמי הסיכון לשבץ מוחי הם גיל מבוגר[5], יתר לחץ דם, מחלת לב כלילית (CAD), מחלת העורקים הפריפריאליים (PAD), אירוע של שבץ קודם, אירוע איסכמי זמני (TIA), עישון, סוכרת, היפרכולסטרולמיה, ועוד.
לפי נתוני הרישום הלאומי לשבץ מוחי בישראל ב-2020 נמצא כי הגיל הממוצע בעת אירוע מוחי הוא 71.7 שנים; כן הסתבר שהגיל הממוצע בעת אירוע נמוך יותר בקרב גברים, וכן בקרב ערבים.[5]
קרישי דם (בעיקר בעלייה השמאלית) המגיעים למחזור הדם ומשם למוח, הם הגורם העיקרי לשבץ מוחי. למניעת היווצרות קרישי דם אצל מי שאובחנו כבעלי סיכון לכך, ניתנות להם תרופות נוגדות קרישה משתי קבוצות עיקריות: "נוגדי קרישה חדשים", בהם קסרלטו (ריברוקסבאן), אליקויס (אפיקסבן), ופראדקסה (דביגטראן), וכן "נוגדי קרישה ותיקים", בהם הפרין, קלקסן, וקומדין (וארפרין). בכנס האיגוד הקרדיולוגי האירופי בברצלונה בספטמבר 2017 הוצג מחקר COMPASS - מחקר קרדיו-וסקולרי רחב היקף, בו נבדקו מעל 27,000 מטופלים. הממצאים הראו יעילות מובהקת של התרופה קסרלטו בהפחתת הסיכון לשבץ מוחי בכ-40%[6]. תוצאות מחקר ה-COMPASS פורסמו באותו יום בכתב העת הרפואי New England Journal of Medicine[7].
תרופות אלו פועלות על מנגנון הקרישה הכולל את פקטורי הקרישה השונים. המנגנון מופעל כשנוצר נזק לרקמה, במטרה להגן על הגוף מאובדן דם מסכן חיים. פקטורי הקרישה מביאים למצב בו נוצר פיברין - חלבון המייצב את קריש הדם הנוצר על ידי הטסיות. תרופות נוגדות קרישה פועלות למניעת קרישה אצל מי שאובחנו כבעלי סיכון להיווצרות קרישי דם העלולים לסכן את חייהם. את נוגדי הקרישה מחלקים לשתי קבוצות עיקריות: "נוגדי קרישה חדשים" ובהם קסרלטו, אליקוויס, ופרדקסה; ו"נוגדי קרישה ותיקים", בהם הפרין, קלקסן (אנוקספרין), וקומדין (וארפרין).
לפי הקווים המנחים (Guidelines) של האיגוד הקרדיולוגי האירופי מספטמבר 2016, נוגדי קרישה מהדור החדש (קסרלטו, פרדקסה ואליקוויס) יהיו הסטנדרט הטיפולי למניעת שבץ בחולי פרפור פרוזדורים. לפי הודעת האיגוד הקרדיולוגי האירופי: "מאחר שנוגדי הקרישה החדשים הראו בניסויים קליניים שהם יעילים לפחות כמו קומדין במניעת שבץ; ובנוסף, מציגים יתרון עקבי בבטיחות התרופה והפחתה במספר הדימומים התוך-מוחיים (זה הסיבוך שממנו חוששים יותר מכל - בטיפול בנוגדי קרישה), נוגדי הקרישה החדשים צריכים להיות בחירת הטיפול העדיפה (broadly preferred) על פני קומדין, ברוב המוחלט של המקרים"[13]. בכינוס השנתי של האיגוד הקרדיולוגי האירופי (ספטמבר 2016) הוצגו נתונים ולפיהם ניתן למנוע 90% ממקרי השבץ המוחי, אולם שיעור גבוה של מטופלים מקבל מינון נמוך מכפי הנדרש לפי נתוניהם הרפואיים. נתוני המחקר הצביעו על כך שמתן תרופות נוגדות קרישה במינון נמוך מהרצוי, מעלה את הסיכון לשבץ בקרב המטופלים ביחס לנוטלי המינון הנכון[14].
קשת רחבה של תסמינים עלולה להופיע ולגרום לליקויים מוטוריים, תחושתיים וקוגניטיביים, בהתאם להתפשטות הנזק המוחי (מספר התאים שנפגעו) ולמיקום הפגיעה (על אילו קשרים ותפקודים היו אמונים אותם תאים). אזור הפגיעה במוח יגרום לתסמינים גופניים שיתבטאו על פי המסילות העצביות העוברות מן המוח אל שאר חלקי הגוף. לרוב, הנזק יתבטא בצד הנגדי למיקום הפגיעה (הצד הקונטרה-לטרלי)[15] אמנם ידוע על אילו אזורים בגוף שולטים מקומות מסוימים במוח, אך בשל מבנהו הייחודי של המוח והקשרים השונים אשר נוצרים החל מרגע הלידה אין לדעת באופן מדויק כיצד תתבטא פגיעה באזור מסוים במוח. שני אנשים שונים עם פגיעה זהה יכולים לבטא שוני בתסמינים.
סימנים קליניים לשבץ מתחילים באופן פתאומי, בדרך כלל תוך שניות עד דקות ובמרבית המקרים אינם מתקדמים. התסמינים קשורים לאזור אשר נפגע במוח. ככל שהאזור הפגוע במוח גדול יותר, כך פונקציות תפקודיות רבות יותר עלולות להיפגע. סוגים שונים של שבץ עלולים להביא לתסמינים נוספים - כך למשל, בשבץ הנגרם כתוצאה מדימום תוך מוחי, האזור הפגוע עלול ללחוץ על מבנים נוספים במוח. במרבית המקרים שבץ איננו מקושר עם כאב ראש, אלא במקרים בהם השבץ נגרם כתוצאה מדימום כגון דימום תת-עכבישי.
שבץ שקט (silent stroke) הוא שבץ שאינו כולל סימפטומים חיצוניים והחולה אינו מודע לכך שעבר שבץ[16]. עם זאת, שבץ שקט עדיין מביא נזק לרקמת המוח ולעלייה בסיכון ללקות בשבץ בעתיד. ניתן לאבחן שבץ שקט על ידי ביצוע דימות תהודה מגנטית (MRI). שבץ שקט מתרחש פי חמישה יותר מאשר שבץ סימפטומטי, הסיכון עולה עם הגיל אך הוא עלול להופיע גם אצל צעירים ואף אצל ילדים, בעיקר כאלו הסובלים מאנמיה קשה. שבץ חולף (TIA) הוא שבץ איסכמי שתסמיניו חולפים בטווח של כמה דקות (ועד שעה) מהופעתם. שבץ חולף מהווה כחמישית מכלל אירועי השבץ המוחי, שכיחותו עולה עם הגיל ובמקרים רבים הוא מקדים אירוע מוחי עם נזק נוירולוגי קבוע.
אם האזור הפגוע במוח מכיל אחד או יותר משלוש מסילות מרכזיות במערכת העצבים המרכזית - המסילה הספינותלמית (אשר אחראית על תחושת כאב וטמפרטורה), המסילה הקורטיקו-ספינאלית (אשר אחראית על פעולות מוטוריות), והמסילה הדורסלית (אשר אחראית על פרופריוספציה ותחושה עמוקה), אזי הסימפטומים עלולים להיות הבאים:
במרבית המקרים, הסימפטומים משפיעים על צד אחד בלבד של הגוף. לרוב, הפגיעה המוחית היא בצד ההפוך לצד הפגוע בגוף (קונטרה-לטרלי). כלומר, שיתוק של צד גוף שמאלי מקורו בפגיעה במוח הימני ולהפך. עם זאת, סימפטומים כאלו נגרמים גם מנזק אשר נגרם בחוט השדרה ולאו דווקא במוח עצמו, היות שהמסילות עצמן עוברות גם בחוט השדרה. על כן, קיומם של הסימפטומים הללו לאו דווקא מחייב קיומו של שבץ. בנוסף לפגיעה במסילות האמורות, עלולה להיות פגיעה גם בגזע המוח, אשר מכיל את הגרעינים של רוב עצבי הגולגולת. שבץ אשר פוגע בגזע המוח, אם כן, עלול להביא לתסמינים הבאים:
כמו כן, תיתכן פגיעה גם בקורטקס עצמו, מלבד הפגיעות אשר צוינו לעיל, שתביא לתסמינים הבאים:
אם המוח הקטן (הצרבלום) מעורב, ייתכנו התסמינים הבאים:
אובדן הכרה, כאב ראש והקאות מתרחשים יותר במצבים בהם יש שבץ המורגי, לאור העלייה בלחץ התוך-גולגולתי.
שבץ יכול להיות שבץ איסכמי או שבץ המורגי כאמור לעיל. שבץ איסכמי נגרם כתוצאה מבעיה באספקת הדם לרקמה מסוימת במוח, בעוד ששבץ המורגי נגרם כתוצאה מקרע של כלי דם או כתוצאה ממבנה חריג של כלי דם במוח. כ־85% מן המקרים של שבץ הם מוגדרים כשבץ איסכמי והיתר מוגדרים כשבץ המורגי. לעיתים שבץ המורגי מתפתח במקומות בהם קיימת איסכמיה (טרנספורמציה המורגית)[17].
בשבץ איסכמי, אספקת הדם לרקמה במוח מופחתת, באופן המביא לאובדן הפונקציות של הרקמה באותו האזור. ישנן 4 סיבות עיקריות המביאות לכך:
הסוג הנפוץ ביותר הוא אוטם לקונרי.
שבץ איסכמי אשר נגרם ללא סיבה ספציפית כמתואר לעיל נקרא שבץ קריפטוגני (שלא ידוע מקורו) - כ־30% עד 40% מהמקרים של שבץ איסכמי הם קריפטוגניים. קיימות מספר קלסיפיקציות להגדרה של שבץ איסכמי. כך למשל, הקלסיפיקציה של אוקספורד (OCSP) נשענת בעיקר על תסמינים התחלתיים ומהם גוזרת את סוג השבץ (total anterior circulation infarct, lacunar infarct וכיוצא בזה, כאשר כל אחד מארבעת הסוגים המוגדרים בקלסיפיקציה מנבאים את מידת השבץ, מידת הפגיעה ברקמה, פרוגנוזה וסיבה משוערת). קלסיפיקציה נוספת הא קלסיפיקציית TOAST המבוססת הן על תסמינים קליניים והן על תוצאות של בדיקות רפואיות שנעשו, כאשר על פי קלסיפיקציה זו שבץ נובע מ-(1) פקקת או תסחיף בגלל טרשת עורקים בעורק גדול, (2) תסחיף ממקור לבבי, (3) חסימה של כלי דם קטנים, (4) סיבה ידועה אחרת, (5) סיבה לא ידועה.
שבץ המורגי הוא מצב בו יש הצטברות של דם בתוך קופסת הגולגולת. קיימת הבחנה בין דימום תוך מוחי ודימום חוץ מוחי אולם כזה הקיים בקופסת הגולגולת. דימום תוך מוחי נגרם כתוצאה מדימום בפרנכימה (רקמת המוח) עצמה או דימום בחדרי המוח. דימום חוץ מוחי מתרחש בקרומי המוח: דימום אפידורלי (דימום בין הקרום הקשה העוטף את המוח לבין הגולגולת עצמה), דימום סוב-דורלי (מתחת לקרום הקשה) ודימום תת-עכבישי (בין הקרום העכבישי לקרום העדין). במרבית המקרים של שבץ המורגי, התלונות יהיו ספציפיות ויכללו דיווח על כאב ראש או טראומת ראש קודמת.
אבחנה של שבץ נעשית על ידי מספר דרכים: בדיקה נוירולוגית, הדמיה על ידי CT (לרוב ללא חומר ניגוד) או MRI, אולטראסאונד דופלר, או ארטריוגרפיה. אבחנת שבץ היא בעיקרה אבחנה קלינית, המבוססת על תלונות המטופל, תוך היעזרות באמצעי ההדמיה האמורים, המסייעים בקביעת סוג הפגיעה שהביאה לשבץ. אין כיום בדיקת דם ספציפית שיכולה לאבחן שבץ, אך בדיקות דם יכולות לסייע במציאת סיבת השבץ עצמו. בדיקה גופנית עם בירור היסטוריה רפואית של המטופל ומצבו הנוירולוגי, עוזרת להערכת מיקום השבץ וחומרתו. קיימים מדדים להערכת השבץ על פי NIHSS score. נמצא כי חולשת פנים פתאומית, חולשה בגפה המביאה לצניחתה לאחר הרמתה, ודיבור לא ברור הם התסמינים העיקריים העומדים בקורלציה לאבחנה נכונה של שבץ. כדי לאבחן שבץ ניתן להיעזר באמצעי הדמיה כגון ביצוע CT או MRI. רגישות בדיקת ה-CT באבחון שבץ איסכמי חריף היא 16% בלבד, אך בדיקת CT מבוצעת במרבית המקרים היות שניתן לשלול באמצעותה דימום (שבץ המורגי) ברגישות גבוהה יחסית: (90%). בדיקת MRI יכולה לזהות בדיוק רב יותר שבץ איסכמי[18]. כאשר אובחן תהליך של שבץ, יש לבצע בדיקות נוספות לקביעת סיבת השבץ. כך למשל, יש לבדוק דופלר של עורקי הצוואר כדי לזהות חסימה בקרוטידים, יש לבצע בדיקות לבביות הכוללות ECG לצורך הערכה האם קיימת בעיה לבבית, בדיקת אנגיוגרם של עורקי המוח כדי לזהות מלפורמציות שונות וכן בדיקות דם (כולסטרול, דימום ועוד).
באופן כללי, קיימת חשיבות מהותית לגורם הזמן, היינו מתי הופיעו התסמינים, היות שלגורם זה יש השפעה עיקרית על הטיפול התרופתי הניתן לחולה והפרוגנוזה הצפויה. אם החולה קם בבוקר עם תסמינים של שבץ, יש לבדוק האם קם גם באמצע הלילה ובאיזו שעה והאם נצפו תסמיני שבץ באמצע הלילה, כדרך להעריך את משך הזמן בו התרחש האירוע כולו.
רק כ-40% מהמקרים (כ-5,200 חולים) מגיעים בחלון הזמן המתאים לטיפולים מתקדמים מונעי נכות, כ-7,800 חולים אינם מגיעים לבית החולים בחלון הזמן הנדרש, כ-2,000 מהחולים אינם מגיעים כלל לבית חולים וחלקם לוקים בשבץ מוחי קשה שאפשר היה למנוע[19]. מאחר ששבץ מוחי הוא אחד משלושת הגורמים העיקריים לתמותה בעולם המערבי, והגורם העיקרי לנכות כתוצאה ממחלה, הקים משרד הבריאות ב-2014 מרשם שבץ לאומי. המרשם נועד לשמש מאגר נתונים מקיף ואיכותי על שבץ מוח בישראל שיאפשר לאפיין את הצרכים הכרוכים בטיפול ובמניעה[19].
שבץ תרומבוטי נובע מקריש דם שלרוב נוצר על גבי רובד טרשתי. מאחר שחסימת עורק נוצרת בהדרגתיות לאורך שנים, התחלת שבץ סימפטומטי תרומבוטי היא איטית יותר. קריש דם כשלעצמו יכול לגרום לשבץ תסחיפי (להלן) אם הוא ניתק מהעורק - ומגיע לעורק אחר ברקמה המוחית.
בארצות הברית קרישי דם הוכרזו כבר ב-2008 כאיום על בריאות הציבור כששר הבריאות האמריקאי (Surgeon General) יזם "קריאה לפעולה" (Call For Action) ובה הנחיות למערכת הבריאות לגבי התגייסות למניעת היווצרות קרישי דם מסוכנים באוכלוסייה[20]. נתוני מרשם הבריאות האמריקאי מראים כי אדם אחד מכל 1000 ייפגע מקריש דם הגורם לפקקת ורידים או תסחיף, ושיעור הנפגעים עולה בגיל 45 ומעלה, עד כדי 5–6 מקרים מכל 1000 בגיל 80 ומעלה[21]. האיגוד ההמטולוגי האמריקאי מעריך כי בכל שנה כמיליון אמריקאים נפגעים מקריש דם בווריד או בעורק, וכי 100,000 מתוכם מתים כתוצאה מכך[22]. במחקר COMPASS נצפתה הפחתת תמותה ממחלות טרומבוטיות במערכת הלב וכלי הדם בשיעור של 22%, והפחתה בשיעור מקרי השבץ המוחי בשיעור של כ-40%[6]. תוצאות מחקר COMPASS פורסמו באותו יום בכתב העת הרפואי New England Journal of Medicine[7].
שני סוגים של קריש דם יכולים לגרום לשבץ:
אנמיה חרמשית שיכולה ל לסתימה של כלי דם, עלולה להביא כשלעצמה לשבץ.
שבץ תסחיפי נגרם כתוצאה מחסימת כלי דם, על ידי תסחיף שיכול להגיע מכל מקום שהוא בגוף. לרוב, התסחיף יהיה קריש דם שנוצר במקום אחר ונסחף למוח, אך התסחיף יכול להיות גם תסחיף שומן, תסחיף אוויר, תסחיף חיידקי (למשל במקרים של אנדוקרדיטיס זיהומית), או תסחיף של תאים סרטניים. מאחר שתסחיף יכול להיווצר במקום אחר בגוף, טיפול מקומי יפתור את הבעיה רק באופן זמני. לכן קיימת חשיבות לאבחון מקור הקריש. כיון ששבץ תסחיפי מופיע פתאום, התסמינים הם מקסימליים בעת תחילת האירוע; כן עלולים התסמינים הקליניים להיעלם אם התסחיף נע למקום אחר, או נספג. מרבית התסחיפים נובעים מהלב (בעיקר כאשר יש פרפור עליות) או ממקום אחר ברשת העורקים. אם יש תסחיף פרדוקסלי, המקור לתסחיף הוא במרבית המקרים פקקת ורידים עמוקה אשר קריש הדם שבה עבר מהצד הימני של הלב לצד השמאלי דרך מום אנטומי מולד (כגון VSD או ASD). סיבות לבביות לשבץ תסחיפי מחולקות לכאלו בעלות סיכון גבוה לעומת כאלו בעלות סיכון נמוך:
שבץ עלול להיגרם כתוצאה מירידה כללית באספקת הדם לגוף (תת לחץ דם), למשל במצבים של אי ספיקת לב, הפרעות קצב, אוטם לבבי, תסחיף ריאתי, דימום חריף, תפליט פריקרדיאלי, התייבשות, זיהום חמור, (הלם ספטי) או תגובה אלרגית חמורה. מאחר שהירידה בזילוח הדם לרקמות השונות הוא כללי, כל אזורי המוח נפגעים, ובעיקר אלה הקרויים "קו פרשת מים", watershed (אזורים שאספקת הדם אליהם באה מעורקים מוחיים עיקריים). לכן, שבץ מוחי מסוג "watershed stroke" מתייחס למצב בו אספקת הדם לאזורים אלו מופחתת ועלולה להביא לנזק מוחי, אף שאספקת הדם לא בהכרח פוסקת לחלוטין.
דימום תוך מוחי מתרחש בעיקר בעורקים קטנים במוח ויכול לנבוע מהפרעות קרישה שונות, מיתר לחץ דם, מהתפתחות לקויה של כלי-דם (מלפורמציות ווסקולריות) (כמו אנגיומות, AV malformations), ממחלת כלי דם של הצטברות עמילואיד (cerebral amyloid angiopathy), מחבלה מוחית, מזיהום או מאוטמים מוחיים הנובעים מדימום קודם. שימוש בתרופות נגד נזלת, או צריכת סמים כמו קוקאין - עשויים לגרום לדימום תוך מוחי בשל עליית לחץ דם קיצונית. תרופות הן גורם שכיח להפרעות קרישה בגיל מבוגר. ההמטומה הנוצרת במוח גדלה עד היווצרות לחץ על הרקמות הסמוכות, או שהיא מדממת לתוך חדרי המוח (בכשליש מהמקרים). שיעור התמותה כתוצאה מדימום תוך מוחי הוא 31% לאחר 30 יום, גבוה יותר משיעור התמותה כתוצאה משבץ איסכמי או מדימום תת-ארכנואידלי.[5]
שבץ איסכמי נוצר בגלל אי אספקת דם לרקמה מסוימת במוח, וזאת תחילת התהליך עצמו. הרקמה שאינה מקבלת חמצן מן הדם חדלה לתפקד אם החוסר בחמצן עולה על דקה - ועד כשלוש שעות, וזו הסיבה מדוע יש לתת תרופות ממיסות קריש (סטרפטוקינאז - TPA) במסגרת זמנים של כ־4.5 שעות בלבד מרגע הופעת התסמינים עצמם. כתוצאה מחוסר בחמצן, הרקמה הפגועה עוברת לתהליך נשימה אנארובי. תהליך זה מספק כמות מופחתת של ATP ביחד עם כמות מוגברת של חומצה לקטית שעלולה להביא להרס של תאים נוספים. הרקמה הסובבת את הרקמה המתה היא רקמת מוח בסיכון, הנקראת penumbra, ושמטרת הטיפול הרפואי היא הצלתה וחידוש אספקת הדם אליה מוקדם ככל שניתן. ככל שכמות ה-ATP מופחתת לאור המחסור המתמשך בחמצן 'משאבות היונים' הפועלות בתאי המוח מפסיקות לפעול, וכתוצאה מכך נגרם מוות לתאי המוח עצמם. סיבה עיקרית לתהליך היא שחרור מסיבי של גלוטמט, (נוירוטרנסמיטור אקסיטטורי) שבאופן נורמלי נשמר ברמה נמוכה הודות לפעולת 'משאבות היונים', ואילו בשבץ, בגלל כישלון פעולת 'משאבות היונים' רמתו עולה במרווח החוץ תאי, ומביאה לנזק טוקסי לתאים עצמם בדרך של שחרור מאגרי סידן הגורמים לעיכול מרכיבים שונים בתא, ולנזק מיטוכונדריאלי. איסכמיה מביאה כשלעצמה גם לשחרור של רדיקלים חופשיים וחומרים מחמצנים ראקטיביים, היוצרים בתורם נזק טוקסי לתאים ולכלי הדם הסובבים אותם. גם מרכיבי המערכת החיסונית נכנסים לתמונה ומביאים נזק נוסף. שבץ המורגי גורם לנזק רקמתי בגלל לחץ על הרקמה, של ההמטומה באזור - הן הלחץ והן אספקת הדם לאזור מביאים למנגנון של פגיעה, לרבות הדימום הישיר לרקמת המוח, שנושא בחובו אפקט טוקסי, כשלעצמו.
כיום, יותר ויותר ברחבי העולם, מוקמות "יחידות שבץ" בבתי החולים אשר אומנו לטפל במקרי שבץ אקוטיים המגיעים למיון. הוכח, כי חולים המגיעים ליחידות ספציפיות אלו הראו סיכוי גבוה יותר לשרוד מאשר אם הגיעו לבית חולים אשר לא כלל יחידה כאמור. עם השנים החלה להתפתח גם בישראל מתודה מסודרת לטיפול במקרי שבץ ומרכזים רפואיים רבים כיום מנוסים בטיפול בחולים כאמור[23].
כאשר מגיע מטופל עם חשד לשבץ, יש לנסות ולקבוע ככל האפשר את סוג השבץ: שבץ המורגי או איסכמי, מאחר שהטיפול עצמו ייגזר בהתאם. על כן יש לבצע הדמיה ב-CT כדי לזהות האם מדובר בשבץ המורגי. אם נשלל דימום יש להתייחס למקרה כאל שבץ איסכמי ולטפל בהתאם.
הטיפול בשבץ איסכמי כולל הסרת החסימה שהביאה להפסקת זרימת הדם לרקמה הפגועה - בין אם על ידי פירוק קריש הדם החוסם על ידי מתן תרופות תרומבוליטיות, או על ידי הזזתו באופן מכני (תרומבקטומי). כמו כן יש לשמור על רמת גלוקוז תקינה, מתן נוזלים וחמצן במידה מספקת וניטור רמות של לחץ דם ומדדים חיוניים.
טיפול בדרך של המסת הקריש (תרומבוליטי) נעשה על ידי תרופה הנקראת tissue plasminogen activator (TPA) אשר מפרקת את הקריש עצמו. התרופה היא סרין פרוטאזה, אשר מזרזת הפיכה של פלסמינוגן לפלסמין, כלומר פירוק קרישים המכילים פיברין. עם זה, השימוש בתרופה זו עלול להיות בעייתי לאור העובדה כי היא מגבירה מהותית את הסיכון לדמם. לפיכך יש לתת תרופה זו רק אם חלפו פחות מ-4.5 שעות מרגע תחילת התסמינים, ובהיעדר קונטרה-אינקידציות למתן התרופה (כמו ניתוח שבוצע לאחרונה, ערכי לחץ דם גבוהים מאוד, תרומבוציטופניה וכו'). המינון הוא 0.9 מ"ג לקילו עד למנה מקסימלית של 90 מ"ג.
דרך נוספת להסרת הקריש יכולה להיעשות בצנתור לתוך כלי הדם החסום, והוצאת קריש הדם דרך הצנתר עצמו. גם אם עברו יותר מ-4.5 שעות מהאירוע עדיין יש מקום לטיפול אך זה דורש שיטות מיוחדות של טומוגרפיה ממוחשבת או תהודה מגנטית גרעינית כדי להדגים את גודל אזור הפנומברה שאפשר להחזיר לפעולה בעזרת שליפת הקריש באמצעות צנתר וזאת עד 12 שעות מהאירוע. בישראל 7.3% מחולי שבץ איסכמי עברו צנתור מוחי ב-2020.[5]
שיקום: תהליך שיקום לחולה שבץ כולל צוות מולטי-דיסציפלינרי, לרבות אחיות, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד. על התהליך להתחיל מוקדם ככל האפשר ולהימשך עד כמה שנחוץ לצורך השיקום. חזרת מרבית הפונקציות מתרחשת בחודשים הראשונים - כחלון זמן של כחצי שנה שלאחריו השיפור במרבית המקרים אינו מהותי. כדי לשפר את רמת החיים במקרים של חולשה או שיתוק חלקי בגפיים נעזרים בעזרי הליכה ותנועה. הליכונים, סדים מיוחדים ומערכות גירוי חשמלי פונקציונלי (FES) – לבעיית רגל שמוטה ושיתוק של היד.
השבץ המוחי עשוי לגרום לשינויים תפקודיים, בהתאם לאזור שנפגע במוח. שינויים אלה עלולים להשפיע משמעותית על חיי הנפגע והסובבים אותו. רבים מהשינויים ניתנים לטיפול ארוך טווח שישפר את מצבם.
כמו כן, הפגיעה בשרירים עלולה לגרום גם לאי שליטה או לשליטה חלקית על מתן שתן וצואה.
נכות משפיעה על כ-75% מהמטופלים באופן כזה המשפיע על סיכויי חזרתם לעבודה. שבץ עלול להשפיע באופן פיזי, נפשי, מנטלי או שילוב של כל השלושה. כ-30% עד 50% ממטופלים אשר חוו שבץ עלולים לסבול מדיכאון, המאופיין בעייפות, בעיות בשינה, ירידה בערך העצמי ואיריטביליות. לעיתים קיימת תנודתיות רגשית גבוהה, המאופיינת בכך שהמטופל צוחק או בוכה באופן פתולוגי, ללא קשר לקונטקסט ספציפי או לרגש מסוים. לביליות זו מתרחשת אצל כ-20% מהחולים. חסרים קוגניטיביים הנובעים משבץ כוללים בעיות בדיבור, דמנציה, בעיות בקשר, ריכוז וזיכרון, וכן נגלקט (הזנחת צד). בכ-10% מן המקרים עלולים להתפתח פרכוסים, לרוב בשבוע שלאחר האירוע עצמו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.