אבוקה (ארגון)

אבוקה (אנגלית: Avukah) הייתה ארגון סטודנטים ציוניים בארצות הברית שפעלה בשנים 1925-1943.

תולדות הארגון

ארגון אבוקה נוסד בשנת 1925 על ידי יוסף שובו (Joseph Shubow) שהיה סטודנט באוניברסיטת הרווארד. תחילה ארגן שובו פעילויות בקמפוס שלו ובהמשך בעקבות שיחה עם מקס רוט ארגן ועידה ארצית של סטודנטים^[1]. בין מטרותיה היו קידום תוכנית בזל, פתוח ההכרה הלאומית, עזרה למפעלים ציוניים ויצירת קשרים עם החלוצים בארץ ישראל^[2]. השם אבוקה בא לבטא את האקטיביזים של הארגון לעומת העמדה הפושרת, לטענת מייסדי אבוקה, של ארגון מנורה^[3][4].

לאבוקה היו עשרות סניפים ואנשיה התגאו בכך שיש לה סניפים בכל האוניברסיטאות החשובות בצפון אמריקה^[5]. כנהוג אז, לכל סניף היו מתמנים בעלי תפקידים, כמו נשיא, סגן נשיא וגזבר^[6].

אבוקה ארגנה בקמפוסים ברחבי ארצות הברית קבוצות לימוד והרצאות בנושאים של לימוד עברית, היסטוריה יהודית ותרבות יהודית^[7]. בין האורחים שהגיעו לתת שיחות בסניפים ניתן למנות את הסופר לודביג לויסון (Ludwig Lewisohn)^[8] ואת גולדה מאיר^[9].

הארגון הצליח להכניס אל שורותיו סטודנטים יהודים רבים^[10]. בסוף שנות ה-30, באוניברסיטת הרווארד, אבוקה הייתה הארגון היהודי היחיד, והוא משך אל שורותיו כ-12% מהסטודנטים היהודים, אשר לפחות חלקם באו כדי להכיר חברים יהודים^[11].

לאחר מאורעות תרפ"ט פעלו באבוקה לסייע לשיקום חולדה^[12].

הארגון קיים מדי שנה מחנות קיץ של כשבועיים בליברטי בהרי קטסקיל, ליד חוות הכשרה של השומר הצעיר^[11]. החל משנת 1935 הארגון העניק מלגות לסטודנטים לשהות של שנה בארץ ישראל. השהות כללה עבודה בקיבוצים, שהות בערים והכרות עם מוסדות של ההסתדרות. הכוונה היהת להביא לארצות הברית פעילים עם הכירות מעמיקה של ארץ ישראל^{[13][14][15][16]}.

הסניפים של אבוקה ניהלו מאבקים מקומיים שונים. בשנים 1929-1930 לקחה התנועה חלק פעיל במאבק להכללת העברית בשפות הנלמדות בבתי הספר הציבוריים בעיר ניו יורק^[7][17]. בשנים 1943-1944 חשף הסניף של הארגון באוניברסיטת מניטובה את הכללים המפלים לקבלת סטודנטים לבית הספר לרפואה, והביא לשינוי הכללים^[18]. בשנת 1936 נמנה הסניף של אבוקה באוניברסיטת הארוורד בין התנועות שעמדו מאחורי הפגנה אנטי-מלחמתית שקראה לבטל את החיוב לאימונים צבאיים בחלק מהאוניברסיטאות^[19].

בשנת 1943, בעקבות גיוס רבים ממנהיגי התנועה לצבא ארצות הברית, נסגר המשרד הראשי של הארגון^[20] שהיה בשדרה החמישית^[21] בניו יורק. פעילויות של הארגון נמשכו בסניפים שונים עוד מספר שנים^[22].

אופי הארגון

כארגון סטודנטים, אבוקה פעלה במתח שבין עממיות בניסיון להקיף מספר גדול ככל האפשר של סטודנטים יהודיים, לבין הדרישה לאינלקטואליות. הארגון ספג ביקורת מבפנים ומבחוץ על כך שאינו מציב משנה אינטלקטואלית סדורה ואינו מהווה בית יוצר למנהיגות עם חזון^[23].

עד סוף 1933 התגאה הארגון באי התערבות בחילוקי דעות בין הזרמים הפוליטיים בתוך התנועה הציונית^[24]. אולם, באמצע שנות ה-30 בעקבות היותו של זליג הריס לנשיא הארגון, היא החלה לנטות שמאלה. בוועידת התנועה בסוף 1935 הוחלט בתנועה לתמוך בתנועת העבודה הציונית^[25]. הארגון קשר קשרים קרובים עם השומר הצעיר^[26] ובפרסומיה היא התייחסה להקמת מרכז יהודי בארץ ישראל, במקום לקרוא למדינה יהודית, מתוך רצון לכלול גם את האופציה של מדינה דו-לאומית יהודית-ערבית, דבר שעורר אי נחת בארגונים הציוניים האחרים בארצות הברית^[7]. חברי הבונים ניסו במשך מספר שנים להשפיע על הארגון מבפנים, אולם בוועידתם בשנת 1942 החליטו לקרוא לכל חבריהם לפרוש מארגון אבוקה, שלא חדל לבקר את הבונים ואת תנועת העבודה הציונית המתונה^[27]. בסניף של אבוקה בסיטי קולג' של ניו יורק נוצר שיתוף פעולה בין אנשי אבוקה לטרוצקיסטים, שהגם שהתנגדו לציונות, מצאו איתם שפה משותפת בנושאים האחרים^[28].

באותן שנים נשא הארגון אופי יותר אינטלקטואלי. נייתן גלייזר תיאר את המשיכה שלו לפעילות הארגון בניו יורק^[29]:

"אם אבוקה הייתה סתם ארגון יהודי, אני בספק אם היא הייתה משאירה עלי חותם משמעותי. אבל אלו היו ציונים סוציאליסטים. יתרה מזאת, אלו היו אינטלקטואלים ציונים סוציאליסטיים שהתייחסו בזלזול לציונים סוציאליסטים לא אינטלקטואלים. ... הארגון אולי היה ציוני, אבל התרבות מרוב הבחינות הייתה שמאלית."

עם זאת, גלייזר ציין שהפעילות עצמה הייתה ציונית והנטייה לסוציאליזם הייתה אינטלקטואלית בלבד.

על הפעילות הציונית של הארגון נכתב בשנת 1941^[5]:

"[אבוקה] איננה מטיפה להעברת כל היהודים לארץ ישראל. היא מגבילה את עצמה לאיסוף כסף לרכישת קרקעות בארץ ישראל, ובשליחת חבריה המוכשרים ביותר לחקור ולסייע במעשה ההתיישבות. עבודתה החשובה והיעילה ביותר נעשית עם יהודים אמריקאים וזרים המתכוונים לחיות את חייהם בצפון אמריקה. היא עסוקה בעיקר בחינוך יהודים ליחס נכון לדמוקרטיה ולעתידם."

בשנת 1942 דחתה ההנהגה של אבוקה הצעה של בני ברית שאבוקה תעבוד תחת בני ברית, מתוך רצון לשמור על עצמאות. סיימור מלמן טען שהסיבה שמנהיגים ציוניים המשיכו לתמוך באבוקה למרות עמדותיו, הייתה שהיא פשוט הייתה ארגון הסטודנטים היהודי היחיד שהיה פעיל^[30].

בעלי תפקידים וחברים נודעים

נשיא הארגון בשנים הראשונות היה מקס רוט (Max Rhoade)^[31][32]. פנחס סמולר כיהן כסגן נשיא^[33]. בשנת 1929 מונה ג'יימס וייז, בנו של סטיבן שמואל וייז, למזכיר הארגון^[34]. באותה שנה גם נכנס שמואל בלומנפלד לתפקיד נשיא הארגון במקום מקס רוט^[35]. בשנת 1930 נתמנה ג'ורג' היימן למזכיר הארגון^[36]. החל משנת 1934 עמד זליג הריס בראש הארגון^[37]. מזכיר הארגון בשנת 1934 היה שמואל דוקר^[38].

בין הפעילים של הארגון בראשית שנות ה-40 ניתן למנות את נייתן גלייזר, צ'סטר רפקין (Chester Rapkin) והרולד אורלנס (Harold Orlans) שערכו את ביטאון הארגון, ואלפרד קאן (Alfred J. Kahn), מאיר רבן (Meir Rabban)^[29] וסיימור מלמן^[39].

בין החברים בארגון נמנים גם ארתור גולדברג, פיליפ קלוצניק (Philip Klutznick) ושמעון אגרנט^[40]. במשך שנים, תמך לואי ברנדייס בארגון, למרות מחאות של מכריו על הנטייה השמאלית של הארגון.

ועידות

• ועידת היסוד התקיימה בוושינגטון די. סי. באוגוסט 1925. השתתפו בה 51 נציגים מ-22 אוניברסיטאות^[3].
• ועידה שנייה התקיימה באוגוסט 1926 בבאפלו. הארגון כלל 18 סניפים שייצגו 35 אוניברסיטאות וקולג'ים^[41].
• ועידה שלישית התקיימה בפיטסברג באוגוסט 1928^[32]
• ועידה רביעית התקיימה באן ארבור בקיץ 1929^[42]
• בדצמבר 1930 התקיימה ועידתה החמישית בבוסטון^[43].
• הוועידה השישית התקיימה באינדיאנפוליס בדצמבר 1931^[44]
• בדצמבר 1935 התקיימה הוועידה ה-10 בוושינגטון^[25][45]
• הוועידה ה-15 התקיימה בשנת 1940 בליברטי, ניו יורק^[46]