אהד פישוף

אהד פִישוֹף (נולד ב-20 בדצמבר 1970 בירושלים) הוא מוזיקאי, פזמונאי, רקדן ואמן ישראלי היוצר במגוון תחומים רחב הכולל סאונד, מחול, וידאו, פרפורמנס וכתיבה. פישוף היה שותף בהרכב "בני המה", והיה סולן, קלידן וגיטריסט להקת "נושאי המגבעת". כמו כן, פישוף חבר בהרכב "הפה והטלפיים". היה מבקר מוזיקה בעיתונים "כל העיר", "העיר" ו"תל אביב". מלמד אמנות במדרשה לאמנות של מכללה האקדמית בית ברל ובבצלאל, ובנוסף הוא מורה לגאגא.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

אהד פישוף

אהד פישוף
לידה	20 בדצמבר 1970 (בן 54) ירושלים
מדינה	ישראל
תחום יצירה	מוזיקה, שירה, מחול, וידאו ארט
זרם באמנות	פוסט-פאנק, פופ פאנק, פופ ארט
השכלה	קונסרבטוריון טריניטי לאבאן למוזיקה ומחול התיכון לאמנויות ע"ש צ'ארלס א' סמית'
פרסים והוקרה	פרס משרד החינוך והתרבות

פישוף למד בתיכון לאמנויות ע"ש צ'ארלס א' סמית' בירושלים, שם הכיר את חבריו ללהקת נושאי המגבעת – אלון כהן, תמיר אלברט וישי אדר. הלהקה הוקמה בסוף שנת 1984 בשם "נושאי המגבעת של קובי אור", ובמהרה קיצרה את שמה ל"נושאי המגבעת". החזרות של הלהקה נערכו בבית הוריו של פישוף במוצא עילית^[1]. בשנותיה הראשונות הופיעה הלהקה בעיקר בירושלים בתיאטרון פרגוד ומועדון "אמדיאוס" בכיכר ציון (ששינה את שמו אחר כך ל"מועדון האנדרגראונד")^[2].

בשנת 1988 הוציאה הלהקה את "הקסטה הראשונה", שכללה את השירים "האלוהים שלי עייף", "לייב אין בית שמש", "המוהלת", "נושאי המגבעת" (המוכר יותר כ"האדמה מקולקלת") ו"קול של אלוהים אחר".

בשנת 1990 הוחתמו נושאי המגבעת בחברת התקליטים "הד ארצי"^[3]. שם הצמידו ללהקה את שלומי ברכה, שבאותו הזמן היה חבר להקת משינה, על מנת שישמש כמפיק מוזיקלי באלבום "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" שיצא לבסוף בשנת 1991^[4]. התפתחות זו פרצה ללהקה את הדרך אל הקהל הרחב. האלבום הניב מספר להיטים, בהם "הבא בתור הוא סוס", "אני טקסט פוליטי", "מתנה לחג" ו"נגד כיוון הזיפים" ובעקבותיו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ^[5].

בשנת 1992 הודיע פישוף על פרישתו מהלהקה. סיבת הפרישה הייתה מתחים פנימיים בלהקה על רקע הכיוון היצירתי^[6]. עקב פרישתו של פישוף, זמן קצר אחרי תחילת העבודה על האלבום הבא, העבודה עליו נפסקה והלהקה התפרקה. לאחר הפרישה התפצלה הלהקה לשני הרכבים: הראשון נקרא "הבא בתור הוא כלום" וכלל את פישוף, רם אוריון, וישי אדר, שיצאו לסיבוב הופעות פרידה בשם זה, וביצעו בו גרסאות אלקטרוניות־תעשייתיות לשירי הלהקה^[7]. החלק השני של הלהקה, ששמר על שמו המקורי, הקליט עם צביקה פיק את תקליט ה"קמבק" שלו ויצא עם פיק לסיבוב הופעות, שנקרא "צביקה פיק ונושאי המגבעת"^[8].

במקביל לחברותו ב"נושאי המגבעת" הקים בשנת 1989, עם רם אוריון ואסף גברון, את ההרכב הפה והטלפיים. הפעילות והאלבומים של הפה והטלפיים בנויים בעיקרם לפי "קוד". זוהי מערכת כללים שכל אחד מאלבומיה חייב לעמוד בהם. לדברי חברי הלהקה, הקוד נועד לעזור להישרדות הלהקה, ובכך לתת המשכיות ליצירה ולמלא מראש בתוכן את האלבום הבא עוד לפני שהוא יוצא. הלהקה נוהגת להוציא אלבום כל שש שנים^[9].

בשנת 1993 עבר לגור בלונדון ולמד ריקוד ב"בית הספר למחול על שם רודולף לאבאן" בקונסרבטוריון טריניטי לאבאן (Trinity Laban Conservatoire of Music and Dance), וסיים בשנת 1997 עם תואר שני בלימודי מחול. מאז הציג את יצירותיו לבמה, שילובים של מחול, תנועה ומיצבי סאונד באנגליה, יפן, ליטא, הולנד, טורקיה, שווייץ וישראל, וכן בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה בשנת 2001, במסגרת פרויקט "Home" של אורי קצנשטיין^[10]. בלונדון יצר פסקולים לעבודותיה הכוראוגרפית יסמין ורדימון^[11].

בשנת 2003 חזר לישראל והחל לשתף פעולה עם אוהד נהרין ולהקת בת שבע. הוא יצר את הפסקולים של יצירות הלהקה "מקס", "סדר", "שלוש"^[12], "פורו"^[13] ו"טלופאזה" והיה הדרמטורג של "טלופאזה" ושל מופע הסולו של אוהד נהרין "פלייבק", שאותו גם הפיק מוזיקלית. ב-2005 הצטרף לצוות מורי הגאגא, שפת המחול של נהרין^[10].

בשנת 2008 חזרו פישוף וישי אדר לשתף פעולה, במסגרת ההרכב "בני המה". ההופעה הראשונה של ההרכב הייתה במסגרת האירוע "איש בלי חולצה", בניהולו האומנותי של גיא בכר. אדר ופישוף עבדו על אלבום הבכורה "בני המה" כשלוש שנים, והוא יצא בדצמבר 2011 בלייבל "אנובה"^[14]. בהופעות מבצעים השניים מספר שירים של "נושאי המגבעת" בעיבודים חדשים: "האלוהים שלי עייף", "לייב אין בית שמש" ו"נושאי המגבעת"^[15]. באותה שנה גם הציג בגלריה D&A בתל אביב, תערוכת צילום ומולטימדיה בשיתוף עם רן סלוין ואבי פיטשון, בשם "סלויןפישוףפיטשון", תחת הכותרת "ניסוי בקריסה מולטי מדיאלית. 3 אמנים רב תחומיים, 3 קווי עולם, 3 תבניות התאבכות על קיר המוות של הצילום"^[16].

בשנת 2009 הוציא בלייבל "תדר" פסקול שיצר ב-2006 לסרט התיעודי "מבוזבזים" של הבמאית נורית קידר, המביא את עדויותיהם של חיילים במוצב הבופור בשנה שלפני הנסיגה הישראלית מלבנון^[17].

מאז שנת 2009 יוצר עם בת זוגו, נועה צוק, עבודות כוראוגרפיות ווידאו ארט. בין השאר יצרו השניים את המופע "Speaker", שעלה בפסטיבל "הרמת מסך" ב-2011^[18], ואת המופע "החדר השרוף" ב-2016.

בשנת 2015 זכה בפרס משרד החינוך והתרבות לאמנות ועיצוב^[19].

החל משנת 2016 משמש מנהל אמנותי של הפסטיבל "אודיואקטיב", המתקיים בקמפוס המדרשה לאמנות של מכללת בית ברל בכפר סבא.

אהד פישוף

ביוגרפיה

דיסקוגרפיה

עם נושאי המגבעת

עם הפה והטלפיים

עם בני המה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on