אחמתא

אַחְמְתָא (בפרסית עתיקה: 𐏃𐎥𐎶𐎫𐎠𐎴 הְַגְמַתַנַה; בפרסית אמצעית: 𐭠𐭧𐭬𐭲𐭠𐭭; בפרסית: همدان, תעתיק המדאן; ביוונית עתיקה: Ἐκβάτανα, תעתיק: אקבטנה) הייתה עיר עתיקה, בירת ממלכת מדי, והבירה הראשונה בהיסטוריה האיראנית. מאוחר יותר היא הפכה לבירת הקיץ של האימפריה הפרסית האחמנית והאימפריה הפרתית. היא הייתה גם עיר חשובה בתקופת האימפריות הסלאוקית והסאסאנית.^[1] אחמתא נמצאת בהרי זגרוס, ממזרח למרכז מסופוטמיה,^[1] על גבעת הגמתנה (טפה-יי-הגמתנה).^[2] מיקומה האסטרטגי והמשאבים של אחמתא כנראה הפכו אותה לאתר פופולרי עוד לפני האלף הראשון לפני הספירה. יחד עם אתונה ביוון, רומא באיטליה ושושן בח'וזסתאן, אחמתא היא אחת הערים העתיקות הבודדות בעולם שהמשיכו להתקיים, כיום העיר המדאן.^[3]

אחמתא

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2024, לפי קריטריונים 2 ו-3 שטח האתר 750 דונם שטח אזור החיץ 2,870 דונם
היסטוריה
סוג	אתר ארכאולוגי
מיקום
מדינה	איראן
קואורדינטות	34°48′09″N 48°31′00″E
(למפת איראן מוגדלת)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פקיסטן טורקמניסטן אוזבקיסטן אזרבייג'ן ארמניה טורקיה עיראק כווית ערב הסעודית קטר איחוד האמירויות הערביות ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן אחמתא (למפת איראן רגילה)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב הסעודית ק. אי. ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן אחמתא

בוועידת המורשת העולמית ה-46 שהתכנסה בניו דלהי ביולי 2024 הוכרז האתר הארכאולוגי של אחמתא (הגמתנה) כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.^[4]

היסטוריה

ממלכת מדי (678–550 לפני הספירה)

לפי הרודוטוס, נבחרה אקבטנה (השם היווני של אחמתא) כבירת מדי בשנת 678 לפני הספירה על ידי דהיכו, השליט הראשון של המדיים. הרודוטוס כתב שהיו לה שבע חומות.^[2] כוונתו של דהיכו הייתה לבנות ארמון הראוי לכבודו של מלך.^[5] לאחר שבחר באקבטנה כבירתו, החליט דהיכו לבנות ארמון ענק וחזק בצורת שבע טירות מקננות. הרודוטוס כתב שכל אחת מהן הייתה בצבע של כוכב לכת.^[6] הארמון המלכותי ובית האוצר היו ממוקמים בתוך הטירה השביעית. ההיקף החיצוני של חומת הטירה היה כמעט בגודל של חומת העיר אתונה.^[7]

כד נסך בצורת ראש אייל שהתגלה באחמתא, נשמר במוזיאון רזה עבאסי (אנ')

בארמון המלוכה, שנבנה במבצר הפנימי האחרון, היו מאות חדרים ואנשים בנו את בתיהם גם מחוץ למבצרים הללו, בסמוך לארמון.^[5] כמה ארכאולוגים ייחסו את בנייתו גם לפרוורתי, המלך השני של המדיים.^[8] אגדות עתיקות אחרות מייחסות את יסודה של אקבטנה לסמירמיס או יימה האגדיים.^[9][10] אקבטנה הוזכרה גם על ידי היסטוריונים יוונים אחרים כמו פוליביוס, קטסיאס, יוסטינוס וקסנופון.^[11][12] נראה שהאשורים לא מזכירים את אחמתא, וסביר להניח שהם מעולם לא חדרו ממזרח לרכס אלוונד (אנ') למרות שתי מאות שנים של מעורבות באזורים המדיניים של מרכז הרי זגרוס.^[13]

האימפריה האחמנית (550–330 לפנה"ס)

בשנת 550 לפנה"ס הביס המלך כורש הביס את אסטיאגס וכבש את אחמתא, ויצר את האימפריה הפרסית האחמנית. למרות שאחמתא איבדה את חשיבותה הקודמת, היא הייתה ממוקמת על הדרך המלכותית, שם היא חיברה את פרספוליס לסרדיס, ונמצאת למרגלות רכס אלוונד (אנ'). אז היא יושבה על ידי השליטים האחמנים. העיר הפכה לבירת הקיץ ולבית האוצר של האחמנים. כאמור בכמה מקורות, העיר שימשה גם כארכיון מלכותי.

בימי קדם הייתה אחמתא ידועה בעושר ובאדריכלות המפוארת שלה. בשנת 330 לפני הספירה כאשר דריווש השלישי התמודד מול אלכסנדר הגדול, אחמתא נהרסה, אך דריווש השלישי הורה לבנות מאות מקומות מסתור באמצע העיר עבור אוצרות ונכסים. כמה שבועות לפני שדריווש השלישי נהרג בהפיכה ביולי 330 לפנה"ס, נכבשה אחמתא ופרספוליס הושמדה על ידי אלכסנדר. אירועים אלה סימנו את סופה של האימפריה האחמנית.

האימפריה הסלאוקית (312–63 לפנה"ס)

מטבע של דמטריוס הראשון, שהוטבע והתגלה באחמתא

ריטון מוזהב בצורת אריה מתקופת התקופה הפרסית האחמנית מאחמתא, שמור במוזיאון הלאומי של איראן

בשנת 330 לפנה"ס כבש אלכסנדר הגדול את אחמתא, והוא בזז את כל עיטורי הזהב והכסף של הארמון.^[14] אחמתא היה מקום ההתנקשות בחייו של הגנרל המקדוני פרמניון בפקודת אלכסנדר.^[2]

מאוחר יותר, בשנת 305 לפני הספירה, נשלטה העיר על ידי סלאוקוס הראשון. קרב אקבטנה (אנ') נערך בשנת 129 לפני הספירה בין הממלכה הסלאוקית בראשות אנטיוכוס השביעי לבין הפרתים בראשות פראטס השני, והיה הניסיון האחרון מצד הסלאוקים להשיב לחזקתם את מזרח איראן נגד הפרתים. לאחר שהובסו בקרב זה הוגבל שטחם של הסלאוקים לאזור סוריה של ימינו.^[15][16]

האימפריה הפרתית (247 לפנה"ס - 224 לספירה)

מאוחר יותר הפכה אחמתא לבירת הקיץ של הפרתים, והמטבעה העיקרית שלהם, ויצרה דרכמות וטטרדרכמות ומטבעות ארד בערכים שונים.

מטבע של מיתרידטס השני, מלך פרתיה עם סוס בצד הערך, נטבע ונתגלה באחמתא

עושרה וחשיבותה של העיר בתקופה הקלאסית מיוחסים למיקומה, צומת דרכים חשוב שהפך אותה לתחנת ביניים בדרך הראשית מזרח-מערב. היה לאזור מוניטין של סוסים מעולים וחיטה משובחת (פוליביוס, 5.44.1). נמצאים שם גרפיט, זהב, פלטינה, אנטימון, ברזל ומינרלים שונים; עם זאת, הקלאסיקות מזכירות נביעה של נפט והתלקחויות, ואין עדות לניצול משאבים אלו.

בשנת 130 לפני הספירה, מתוך כוונה להחזיר את השליטה הסלאוקית באיראן, נעצר אנטיוכוס השביעי לפני אחמתא,^[17] בדיוק כמו טיגראנס הגדול, ששהה שם שנה לאחר מכן כדי לתקוף את מיתרידטס השני, מלך פרתיה.^[18][19]

האימפריה הסאסאנית (224–651 לספירה)

אחמתא נשארה נאמנה לפרתים עד שנת 226 לספירה, אז ארדשיר הראשון הביס את ארטאבנוס הרביעי, מלך פרתיה (אנ') וכבש את אחמתא מצפון, לצד אטרופטנה. ישנן עדויות סותרות לגבי האם אחמתא שימשה כבירת הקיץ לסאסאנים או לא. על פי איבן אל-פקיה (אנ'), נבנו מבנים בין קטסיפון (בירת האימפריה הסאסאנית) להר אלוונד, אך לא מעבר לכך.

חורבן

לאחר קרב נאהוונד בשנת 642 לספירה, נפלה אחמתא בידי המוסלמים, ובסביבות 1220, העיר נהרסה כליל בפלישה המונגולית. אקבטנה נבזזה בשנת 1386 על ידי טימור לנג, והאוכלוסייה נטבחה.

ארכאולוגיה

ארטאבנוס השני (אנ')

פראטס השלישי

וונונס הראשון (אנ')

אוסרואס הראשון (אנ')

פראטס החמישי (אנ')

וולוגאסס החמישי (אנ')

מיתרידטס החמישי (אנ')

פראטס החמישי (אנ') ואימו מוסה

וולוגאסס השישי (אנ')

עיטור מעגלי עם אריה מכונף, זהב אחמני

מבחינה טופוגרפית, המדאן מאופיינת בשלוש גבעות, מוסאללה (מקום התפילה), תל הגמתנה (טאפה-י הגמתנה) וסאנג-אי סר, והנהר אלוז'רד, הזורם מצפון לדרום, מפריד את העיר לשני חלקים.

פסגת המוסאללה, גבעת סלעית בגובה 80 מטרים בגזרה הדרום-מזרחית, מכילה שרידי אבן ולבנים של מבצר מלבני עם מגדלים. מאמינים שזו המצודה של ממלכת מדי, שראשיתה לא לפני התקופה הפרתית.

לתל הגמתנה, הנקרא גם "טאפה הגמתנה" (נחשב כמצודה העתיקה של אחמתא) יש היקף של 1.4 קילומטרים ושטח של כ-400 דונם, התואם דיווח מפוליביוס, אם כי סביר להניח שהדיווחים היוונים הרומיים הקדומים מגזימים בעושר, בפאר ובפזרנות של אחמתא.^[2]

ניתן לתארך ממצאים מעטים יחסית לתקופת מדי. ישנו "חדר קטן ופתוח עם ארבעה עמודים פינתיים התומכים בתקרת כיפה, בדומה למבנה מתקופת מדי מטפה נוש-אי ג'אן (אנ'), המקובל כמקדש אש זורואסטרי".^[20] חפירות חשפו חומת הגנה מסיבית. עשויה מלבני בוץ, ומתוארך לתקופת מדי על סמך השוואה לטפה נוש-אי ג'אן וגודין טפה (אנ'). יש גם שני בסיסי עמודים מהתקופה האחמנית, וכמה מבנים מלבני בוץ שנחשבו מתקופת מדי או התקופה האחמנית. תיארוך של פסל אריה מאבן שניזוק מאוד שנוי במחלוקת: ייתכן שהוא אחמני או פרתי. מבנים רבים מתקופת הפרתים מעידים על מעמדה של אחמתא כבירת קיץ של השליטים הפרתיים.^[2] בשנת 2006, חפירות באזור מצומצם של גבעת הגמתנה לא הצליחו לגלות דבר עתיק יותר מהתקופה הפרתית, אך אין בכך כדי לשלול שכבות ארכאולוגיות ישנות יותר שקיימות במקומות אחרים באתר ששטחו 350 דונם.^[21]

אחמתא נחפרה לראשונה בשנת 1913 על ידי האשורולוג הצרפתי שארל פוסה (אנ'). פוסה גילה שברים של בסיסי עמודים מעוטרים בערבסקות וכתובות, לבנים מזוגגות ואריחי פאיאנס במהלך החפירה בת ששת השבועות של תל מוסאללה. בהתבסס על התגליות המקריות שלו, נראה שגבעת הגמתנה, תל בגובה 30 מטרים, הוא האתר של המצודה המדיאנית והבנייה המלכותית האחמנית. ראשו המפוסל של נסיך נמצא במהלך שלושת החודשים החפירה של החלק המזרחי.

החפירות הוגבלו בשל העיירה המודרנית המכסה את רוב האתר העתיק.^[22] בשנת 1969 החל משרד התרבות והאמנות ברכישת נכסים בתל לתמיכה בארכאולוגיה, אם כי החפירה החלה רק בשנת 1983. עד 2007 נערכו 12 עונות של חפירות. בשנת 1974 ביצע המרכז האיראני למחקר ארכאולוגי חפירות בבית הקברות הפרתי הממוקם בדרום מזרח המדאן.^[23] העבודה על התל נמשכת.

אחמתא ביהדות

בספר עזרא מסופר (בארמית) על תעודות הקשורות להכרזת כורש, שנמצאו בבית גנזיא, כלומר גנזך, באחמתא, לאחר שציווה המלך דריווש לבדוק אחריהן בערי הממלכה:

בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל: וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּה מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָה

— ספר עזרא, פרק ו', פסוקים א'–ב'

יהודי איראן מזהים את המדאן עם שושן שמופיעה במגילת אסתר, אך הזיהוי איננו מקובל במחקר.^[24] בהמדאן נמצא ציון קבר אסתר ומרדכי.^[25][26]

אתר המורשת העולמית

פרט באתר המזוהה כקבר מרדכי ואסתר

אתר המורשת העולמית "הגמתנה" (Hegmataneh), שמה הפרסי של אחמתא, הוכרז בוועידת המורשת העולמית ה-46 שהתכנסה בניו דלהי ביולי 2024. האתר משתרע על 750 דונם, ומוקף באזור חיץ בן 2,870 דונם במרכז העיר המדאן, כשכיוונו הכללי מצפון-צפון מזרח לדרום-דרום מערב, החל מכיכר הגמתנה ועד לקברו של אבן סינא (כולל). האתר כולל את האלמנטים הבאים:^[27]

• האתר הארכאולוגי – "גבעת הגמתנה" היא אתר ארכאולוגי שפונה ממבנים במאה ה-20. באתר זה וכן בחפירות שבוצע בחלקים מכיכר האימאם חומייני הסמוכה ב-2017 וכן בסימטת ג'אראהאן ובמסגד ג'אמה התגלו שרידים מתקופת ממלכת מדי, האימפריה האחמנית, האימפריה הפרתית ותקופות מאוחרות יותר. מרבית התגליות כוסו בעפר והממצאים הבולטים מוצגים במוזיאון הגמתנה^[28] ובמוזיאון הארכאולוגי של המדאן, שניהם שוכנים על "גבעת הגמתנה".
• הבאזאר של המדאן (פר') (34°48′07″N 48°30′54″E) – אף שבוצעו בו שינויים בקנה מידה גדול במאה ה-20 הבאזאר הוא עדיין השריד העיקרי למרכז ההיסטורי של המדאן. בבאזאר, כמו בכל באזאזר פרסי, יש מעברים מקומרים עם קשתות מרהיבות, כיכרות, חנויות, סדנאות ומחסנים.^[29] בולטים בבאזאר הח'אנים ההיסטוריים של גולשאן, מירזה קאזם ואחרים שהוקמו בתקופת האימפריה הספווית ואחריה.
• אתרים מוסלמיים
  • מסגד ג'מאה (אנ') (34°48′00″N 48°30′52″E) – משערים כי נבנה בתקופה האסלאמית המוקדמת ושולב בבאזאר. המבנה הוקם מחדש ב-1833 ובמאה ה-20 תחת השושלת הקאג'ארית. חפירות באתר חשפו בית בד ושרידים של מקדש אש זורואסטרי.
  • קבר חוסיין שהזאדה – נבנה בתקופות האימפריה הספווית והשושלת הקאג'ארית.
  • מסגד אלאוויאן ומאוזוליאום גונבאד-י אלאוויאן – המאוזוליאום, שמצטיין בעבודת הלבנים והעיטורים מתוארך לשלהי תקופת השושלת הסלג'וקית או תחילת השושלת האילח'אנית (המאות ה-13-ה-14).
  • המאוזוליאום של אבן סינא (אנ') (34°47′30″N 48°30′48″E) – קברו של הרופא, הפילוסוף והמדען הפרסי הנודע אבן סינא. המתחם המונומנטלי המודרני שהושלם ב-1951 קיבל השראה מהאדריכלות ועיצוב הגנים הפרסיים.
• אתרים יהודיים
  • קבר אסתר ומרדכי (34°47′53″N 48°30′46″E) – אתר שנוי במחלוקת שנבנה בין המאה ה-12 למאה ה-15 בסגנון מוסלמי. לפי מסורת יהודי פרס שוכנים בו אסתר המלכה ומרדכי היהודי. האתר משמש כמקום עלייה לרגל עבור היהודים במדינה. קבריהם של אסתר ומרדכי ממוקמים במערת קבורה שבה שתי מצבות עץ גדולות המכוסות בפרוכות.
  • קבר הנביא חגי – שולב במאה ה-20 במסגד פייגמהאבר.
  • בית הכנסת של המדאן (34°47′53″N 48°30′46″E) – נבנה במאה ה-19 והוא עדות לקיומה של קהילה יהודית מתקופות קדומות.
• כנסיית סטפן גרגורי (פר') וכנסיית מריה הקדושה (פר') – שתי הכנסיות, הראשונה והעתיקה יותר אורתודוקסית, והשנייה פרוטסטנטית, נבנו על ידי הקהילה הארמנית של המדאן במאות ה-19 וה-20. ארמנים רבים נמלטו מהאימפריה העות'מאנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה והתיישבו, בין היתר בהמדאן. במקור הכנסיות שכנו בתוך שכונה עירונית צפופה, אבל משום ששכונה זו שכנה על האתר הארכאולוגי תושביה פונו במחצית השנייה של המאה ה-20 ובתיה נהרסו ופונו.
• מבנים מתקופת השושלת הקאג'ארית – בתחומי אתר המורשת יש כמה בנייני מגורים ובנייני ציבור היסטוריים שיש להם ערך היסטורי תרבותי ואדריכלי, ובהם בתי האחוזה שבאזיאן, אסגארי ונושאדי, מרחצאות, בית ספר ואולם ספורט מסורתי (זורחנה).

לקריאה נוספת

• הערך: אחמתא, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 35.
• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אחמתא בוויקישיתוף

• אחמתא באתר אונסק"ו (באנגלית)
• הערך: אחמתא, אנציקלופדיה מקראית, באתר kotar
• זאב ויסמן, מבוא למקרא (אחמתא), באתר books.google
• אחמתא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)