איכתיולוגיה

אִיכְתִּיּוֹלוֹגְיָה (Ichthyology; מיוונית עתיקה: איכתיס "דג" + לוגיה "חקר") היא ענף בזואולוגיה העוסק בחקר הדגים. המילונאי ראובן אלקלעי הציע לכנות את האיכטולוגיה בשם דַּגָּאוּת ואת העוסק בתחום (איכתיולוג) בשם דַגַּאי.^[1]

ערך מחפש מקורות

יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.

איור של 3 מיני דקראים בספר מ-1856.

סלמון אטלנטי, ציור מאת מרכוס אליעזר בלוך

קבוצת הדגים

קבוצת הדגים כוללת שלושה מחלקות עיקריות:

• מקריני סנפיר (Actinopterygii), בה מרבית הדגים המוכרים.
• בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii), בה דגים בעלי אופי אמפיבי שהתפתחו לחולייתנים לסתניים
• דגי סחוס (Cartilaginous), בעיקר הכרישים והבטאים.

קבוצה נוספת הדומה לדגים היא חסרי הלסתות (Agnatha), בה הצמדאים והמיקסינות שאינם דגים אמיתיים.

מספר מיני הדגים - 27,000 - גדול יותר מסך כל מיני החולייתנים האחרים יחד, ומחלקה זו חווה אבולוציה זמן רב מאוד באופן יחסי, כ-530 מיליוני שנים מאז הפיצוץ הקמבריוני^[2]. קיים מגוון אקולוגי אדיר באוכלוסיית הדגים. על אף המספר העצום של מיני הדגים שתועד, מעט ידוע על הביולוגיה וההתנהגות של הדגים.

אבני דרך בהיסטוריה של האיכתיולוגיה

התיאור המדעי הראשון של הדגים הוא של הפילוסוף אריסטו שחי בין השנים 384–322 לפני הספירה, אשר העמיק בחקירותיו את הטבע ותיאר פרטים שונים אודות 118 מיני דגים באזור הים האגאי.^[3] הוא ניסה גם לסווג דגים לקבוצות אך לא לפי הטקסונומיה המודרנית.

במאה ה-16 פרסם גיום רונדלה (Guillaume Rondelet) חוקר ומורה צרפתי, את De Piscibus Marinum ^[4] שבו תיאר פרטים של 244 מיני דגים. לכך הוספו 100 מינים על ידי ג'ורג' מרקגרף (George Markgraf) בספרו Naturalis Brasilae. ^[5]

(Historia Naturalis Brasiliae) ב-1686 תוארו כבר למעלה מ-400 מיני דגים בספרם של ג'ון ריי ופרנסיס וילובי חוקרים אנגליים, (John Ray), (Francis Willughby) שנקרא Historia Piscium.^[6]

התואר אבי האיכתולוגיה שייך לפטר ארטדי, חוקר ממוצא שוודי מן המאה ה-18 וידידו של קארולוס ליניאוס החוקר השוודי ואבי שיטת הטקסונומיה המודרנית. פטר ארטדי אשר זיהה 5 סדרות של דגים, ביניהן כלל את סדרת הלווייתנאים. ארטדי טבע בתעלה באמסטרדם ב-1735 וכתביו פורסמו על ידי לינאוס אחרי מותו.

בשנות ה-1780 מרכוס אליעזר בלוך(Marcus Elieser Bloch) פרסם את איכתיולוגיה כסדרת כרכים ולאחר מותו שותפו, יוהאן גוטלוב שניידר Johann Gottlob Schneider, פרסם את M. E. Blochii Systemae Ichthyologiae,^[7] שבו תוארו כבר 1,519 מינים.

השלב המרכזי הבא בתהליך הזיהוי הסיסטמטי של מיני הדגים חל בין השנים 1817 ו-1830, אז הוציא ז'ורז' קיווייה (אנ') את

Regne animal distribué d’après son organisation. עבודה נוספת של קיווייה, יחד עם תלמידו אכילה ולנסיין (Achille Valenciennes), שנקראה Histoire Naturelle des Poissons (צר') יצאה בשנות ה-1830 ותיארה 4,514 מינים. 6,800 מינים תוארו על ידי אלברט גונטר (Albert Günther) ב-(Catalogue of the Fishes of the British Museum) (בין 1859 ו-1870). גדול האיכתיולוגים של המאה ה-20 נחשב דוויד סטאר ג'ורדן (David Starr Jordan), שכתב כ-650 ספרים ומאמרים על נושא הדגים, בהיותו נשיא אוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת אינדיאנה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: איכתיולוגיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איכתיולוגיה

• איכתיולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• על אליעזר בלוך, ממניחי היסודות למדע האיכתיולוגיה באתר "סנונית"