שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
אליעזר גולדשמידט
תלמיד חכם ליטאי, דיין בבית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
הרב אליעזר גולדשמידט (ח' בתשרי תר"ע – כ"ח באדר ב' תשנ"ב, ספטמבר 1909 – אפריל 1992) היה תלמיד חכם ליטאי, דיין בבית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית. באחרית ימיו היה מראשי מכון ירושלים.
Remove ads
תולדות חייו
סכם
פרספקטיבה
נולד ביאנובה שבליטא לרב אברהם (תר"ם-תרצ"ו), מחבר "כרם אברהם",[1] ולפייגה-לאה גולדשמידט. אמו נפטרה כשהיה בן 9, ואביו נישא בשנית לאיטל. בהיותו בן 10 נשלח ללמוד בווילקומיר ובהמשך למד בישיבת סלבודקה אצל רבי יחזקאל ברשטין.[2] בשנת תרפ"ד עלה עם הוריו שהתיישבו בחברון ולמד בישיבת חברון. לאחר שניצלה משפחתו מפרעות חברון, חזר ללמוד בסלובודקה עוד שבע שנים, והיה לתלמידם של הרב אייזיק שר והרב ברוך הורביץ. נסמך לרבנות על ידי הרב אברהם דוב כהנא שפירא, רבה של קובנה.
בשנת תרצ"ז נישא למרים מנוחה פלצינסקי (נפטרה בתשע"א, 2011), בתו של הרב שלמה יהודה לייב פלצינסקי, רב בדווינסק וחתנו של ה"סבא מסלבודקה" הרב נתן צבי פינקל. משנת תרצ"ז (1937), לאחר פטירת אביו, שימש כרב בית כנסת ב"פלאן חדש" בדווינסק.[3]
בשנת תש"א, נמלט עם משפחתו מאימת מלחמת העולם השנייה לאודסה ומשם עלה דרך איסטנבול לארץ ישראל.[4] למד בישיבת היכל התלמוד בתל אביב. הוא סייע לרבו, הרב שר, בהקמת ישיבת סלבודקה בבני ברק, וערך עד שנת תש"ו את הקובץ "כנסת ישראל" שהוציאה הישיבה.[5] בשנת תש"ז עבר לגור סמוך לישיבה ומסר בה שיעורים וכן בישיבת הרב עמיאל ("הישוב החדש").[6] בתקופה זו התקרב לחזון איש.
דיינות ופעילות ציבורית
בשנת תשי"א התמנה לדיין בבית הדין בתל אביב,[7] ובתשט"ז (1956) לאב"ד.[8] החל מתשי"ז (1957) שימש כחבר הוועדה הבוחנת לדיינים,[9] והחל מתשי"ט (1959) כחבר הוועדה למינוי דיינים.[10]
בחורף תשכ"ה (1964) נבחר לדיין בבית הדין הרבני הגדול,[11] כמועמדו של הרב הראשי הרב יצחק נסים, וגבר על הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, מועמדו של שר הדתות זרח ורהפטיג.[12] הרב גולדשמידט נחשב למקורבו של הרב נסים גם בשנים הבאות.[13] בהנחיית הרב נסים הסדיר הרב גולדשמידט את תקנות הדיון בפני בתי הדין הרבניים, בסיועו של עורך הדין חיים קאהן.[14]
בשנת 1955 השתתף הרב גולדשמידט בבית דין מיוחד המתכנס, על פי סימן 55 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, לדיון בשאלות שיש לגביהן ספק בסמכותו של בית דין דתי. על פי החוק המותב בבית דין מיוחד הוא שני שופטי בית המשפט העליון וראש בית דין דתי או דיין. במקרה בו ישב גולדשמידט בדין עלתה שאלה אם זכות ממונית על פי הסכם אירוסין בין בעל ואישה היא בגדר "ענייני נישואין" האמורים בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) ובשל כך הם בסמכות בית הדין הרבני, או שהיא מחוץ לכלל "ענייני נישואין" ובשל כך נמצאים בסמכות מערכת בתי המשפט הרגילים. דעת הרוב שניתנה מפי השופטים שמעון אגרנט ומשה לנדוי סברה כי אכן אין בהסכם משום "ענייני נישואין" ובשל כך נשללה הסמכות מבית הדין הרבני. לדעת הרב גולדשמידט בדעת המיעוט המדובר ב"ענייני נישואין" המצויים בסמכות בית הדין הרבני.[15]
שימש כדיין עד פרישתו לגמלאות בשנת ה'תש"מ (1979).[16] עם פרישתו, בכנס הדיינים לשנת ה'תש"מ (1980), תיאר הרב שמואל ברוך ורנר את עמיתו הרב גולדשמידט:
בעבודתו בבית הדין היה הוא בין הראשונים שנתן פסקי דין מנומקים בטוב טעם, בסגנון מיוחד, שזה יצר לבית הדין – לא כשופטים ולא ככתבנים – רוח של תורה בצורה פופולרית. אפשר להגיד שקנאת סופרים תרבה חכמה; רבים קינאו בו שיש לו הכוח הזה וזה הִרְבָּה הַרְבֵּה חכמה.
— כנס הדיינים: תשע"ו, עמ' 481
בתש"כ (1960) ובתשכ"ד (1963) נבחר הרב גולדשמידט כחבר מטעם מועצת הרבנות הראשית לוועדת הבחירות לרבנות הראשית.[17] בקיץ תשכ"ד (1964) נבחר למועצת הרבנות הראשית[18] והיה חבר בה עד תחילת שנות ה-70. במסגרת פעילותו הציבורית קיים קשרים עם שופט בית המשפט העליון אהרון ברק.[19]
היה מקורב מאוד לרב יוסף שלום אלישיב (שכינה את הרב גולדשמידט "אחי"),[20] עמיתו להרכב בית הדין לצד הרב בצלאל ז'ולטי,[21] למד עמו בחברותא קבועה ובמשך שנים ביקר מדי יום בביתו לשם התייעצויות פוליטיות.[22] לאחר התפטרות הרב אלישיב מבית הדין הגדול, סייע לו הרב גולדשמידט להשיג את כספי הפנסיה.[23]
לאחר פרישתו מבית הדין הגדול היה העורך הראשי של סדרת "אוצר מפרשי התלמוד" של מכון ירושלים,[24] וכן חבר נשיאות המכון, לצד הרבנים שלמה זלמן אוירבך, עובדיה יוסף ויצחק קוליץ. פרסם מאמרים רבים בתחום ההלכה והמשפט ומסר שיעורים במקומות שונים, בהם בבית המדרש לרבנים ולדיינים של יד הרב נסים.
התגורר בירושלים. נפטר בכ"ח באדר ב' תשנ"ב (1992), לפי צוואתו בהלווייתו לא נישאו הספדים, והוא נטמן בהר הזיתים בירושלים.[25]
Remove ads
עמדותיו
במועצת הרבנות הראשית נחשב הרב גולדשמידט למזוהה עם הקו החרדי. הוא התנגד יחד עם הרב שאול ישראלי להקלות בהליכי הגיור שאושרו על ידי המועצה.[26] לצד עמיתו וידידו הרב יוסף שלום אלישיב, ובסיועו של הטוען הרבני צבי וינמן, היה בין הרבנים הפעילים נגד בחירת הרב שלמה גורן (שקודם לכן היה ידידו[27]) לרב ראשי ולפסק דין האח והאחות.[28] בפרשת גיורי וינה היה פעיל מרכזי במועצת הרבנות הראשית להחמרת הפסיקה בעניינם.[29] היה חבר אגודת ישראל.
בראשית שנות ה-60 היה חבר בוועדה שבדקה את שאלת בני ישראל מהודו[30] ופסק שהם מותרים להינשא עם יהודים מעדות אחרות.[31]
בעניין משמורת ילדים טען: "ובהחזקת ילדים השיקול טובת הילדים, אינו רק שיקול עיקרי בלבד... אלא שלפי השקפת דין תורה, זהו השיקול היחיד, זה ותו לא. וכל שיקול אחר אשר הוא עניין של ההורים או של אחד מהם, לא ייחשב ולא ישפיע כמלוא נימה בהכרעה נגד שיקול כלשהו של טובת הילד".[32] תקופה מסוימת רווחה גישתו בבתי הדין, עד שהוטמעה עמדתו של הרב אליעזר יהודה ולדנברג, לפיה מלבד החובות – להורים יש גם זכות לגדל את ילדיהם.[33]
בשנת 1966 אישר ביחד עם הרב יצחק נסים והרב יוסף שלום אלישיב פסק דין של בית הדין האזורי שמפלגה חייבת לקיים הסכם התפטרות, מכיוון שדיני אסמכתא חלים רק על התחייבויות של יחידים ולא על התחייבויות בענייני ציבור.[34]
Remove ads
חיים אישיים
אחיו היה הרב ישעיהו גולדשמידט, אב"ד בתל אביב. גיסיו הם הרב אליעזר פלצינסקי, הרב יוסף פרבר, חבר מועצת גדולי התורה, ראש ישיבת היכל התלמוד ומחבר "עין יוסף".
חתנו היה הרב חיים סגל, ששימש כדיין, מחבר הספר "טל חיים". בנו הוא הרב אברהם גולדשמידט מטורונטו, מחבר "לב משה" ועוד.
ספרו
לקריאה נוספת
- יצחק גולדשלאג, 'גולדשמידט, אליעזר', בתוך: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ו, מוסד הרב קוק תשס"א, עמ' 247–248
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads