אמלין יוז

אמלין וולטר יוז (באנגלית: Emlyn Walter Hughes;‏ 28 באוגוסט 1947 – 9 בנובמבר 2004) היה כדורגלן אנגלי.

אמלין יוז
Emlyn Hughes

יוז (מימין) לוחץ את ידו של קובי קון, 1977
לידה	28 באוגוסט 1947 בארו אין פרנס שבאנגליה
פטירה	9 בנובמבר 2004 (בגיל 57) שפילד, אנגליה
שם מלא	אמלין וולטר יוז
מדינה	הממלכה המאוחדת
גובה	1.79 מ'
עמדה	מגן, קשר
פרסים והוקרה	קצין במסדר האימפריה הבריטית
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1964–1967 1967–1979 1979–1981 1981–1983 1983 1983 1983–1984 בלקפול ליברפול וולברהמפטון וונדררס רות'רהאם יונייטד האל סיטי מנספילד טאון סוונסי סיטי 28 (0) 474 (35) 58 (2) 56 (6) 9 (0) 0 (0) 7 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1969–1980 אנגליה 62 (1)
קבוצות כמאמן
1981–1983 רות'רהאם יונייטד
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

קריירה

אמלין יוז היה בנו של פרד יוז, כדורגלן מליגת הרוגבי של בריטניה. לאחר שסירב לתקופת ניסיון בקבוצת בארו המקומית, יוז הצטרף לבלקפול, שאז הייתה קבוצה בליגה הראשונה. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בבלקפול ב-1964 כששיחק לצד ג'ימי ארמפילד ואלן בול, בהתחלה כחלוץ מרכזי, אך מאוחר יותר עבר לשחק כמגן.

בפברואר 1967, לאחר 28 הופעות בבלקפול, יוז הצטרף לליברפול תמורת 65,000 ליש"ט. יוז התמקם במרכז המגרש בליברפול במהלך הסתגלותו במועדון, וזכה לכינוי "סוס משוגע" לאחר עבירת רוגבי לא חוקית באחד המשחקים שנעשתה על שחקן הכנף של ניוקאסל יונייטד. ליברפול לא זכתה באף תואר בארבע העונות הראשונות שלו שם, אבל יוז נתפס כפוטנציאל לעתיד. הוא מילא את תפקידו כמגן השמאלי ובמרכז ההגנה, תכונה שזוהתה על ידי מאמן אנגליה אלף רמזי ב-1969.

עבור יוז, 1970 הייתה שנה חשובה בקריירה שלו. לאחר שליברפול הושפלה על ידי ווטפורד מהליגה השנייה ברבע גמר הגביע האנגלי, שאנקלי קיבל החלטה לנפות רבים מהשחקנים הבכירים שזכו בשמונה השנים הקודמות בשתי תוארי אליפות הליגה והגביע האנגלי, ולהחתים שחקנים צעירים יותר להחליפם. יוז, שעדיין לא היה בן 23, נישאר במועדון יחד עם איאן קלהאן וטומי סמית', וההחתמות החדשים עזרו לבסס את הדומיננטיות של ליברפול בשנות ה-70.

בעונת 1970/1971, השתתף בגמר הגביע האנגלי, שם הובסה ליברפול בתוצאה 2-1 לאחר הארכה לארסנל, שהשלימה את הדאבל הנדיר אז של אליפות הליגה והגביע האנגלי.

ב-1973, יוז זכה באליפות הליגה הראשונה שלו עם ליברפול ובגביע אופ"א, נגד בורוסיה מנשנגלדבאך. לאחר מכן יוז מונה לקפטן ליברפול, בתום עונת 1973/74, ליברפול הגיעה לגמר הגביע האנגלי וניצחה את ניוקאסל יונייטד 3–0, כאשר יוז קיבל את הגביע מהנסיכה אן. יוז היה הקפטן של ליברפול בניצחון 3–1 על בורוסיה מנשנגלדבאך בגמר גביע אירופה לאלופות 1977, שזו הייתה הפעם הראשונה בה הקבוצה זכתה בטורניר זה אי פעם. יוז אף נבחר לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על ידי התאחדות עיתונאי הכדורגל.

ב-1978, מקומו של יוז בהרכב היה מאוים מהמגן הסקוטי הצעיר המוכשר אלן האנסן. יוז נמכר לוולברהמפטון וונדררס תמורת 90,000 פאונד באוגוסט 1979. יוז עזב את ליברפול לאחר שרשם 665 הופעות, וכבש 49 שערים במועדון..

יוז ערך את הופעת הבכורה שלו בוולבס ב-22 באוגוסט 1979 בניצחון 0-1 מול דרבי קאונטי. הוא אף זכה בגביע הליגה בעונתו הראשונה עם וולבס שזהו הגביע היחיד שלא זכה בו עם ליברפול והניף אותו כקפטן לאחר ניצחון 0-1 מול נוטינגהאם פורסט בוומבלי.

יוז עזב את וולבס ב-1981, והצטרף לרות'רהאם יונייטד כשחקן-מאמן. בעונה שלאחר מכן נראה היה שרות'רהאם מחזיקה מעמד בליגה השנייה והייתה במקום ה-9 בתחילת 1983. עם זאת, הקבוצה צנחה למורד הטבלה.

ב-20 במרץ יוז פוטר מתפקיד המאמן. יוז שיחק גם בהאל סיטי, מאוחר יותר הפך למנהל הקבוצה. הוא הצטרף למנספילד טאון לזמן קצר ב-1983, אך לא שיחק עבורם. מאוחר יותר באותה השנה הוא גם שיחק בסוונסי סיטי, איתה סיימה את קריירת המשחק שלו.

ב-24 ביולי 2008, הוכרז כי יוז ייכנס להיכל התהילה של מוזיאון הכדורגל הלאומי.

שנותיו האחרונת

בשנת 2003, פורסם כי יוז סובל מגידול במוח, שבגינו עבר ניתוח, הקרנות וכימותרפיה. יוז היה נשוי לברברה והיו לו בן ובת. הופעתו הפומבית האחרונה הייתה בגראנד נשיונל ב-2004, שבעה חודשים לפני מותו. הוא מת בביתו בשפילד, בגיל 57. דקת דומייה נערכה ביום למחרת באנפילד לפני המשחק של ליברפול נגד מידלסברו בגביע הליגה. טקס הלווייתו התקיים בקתדרלת שפילד. שמונה ימים לאחר מותו של יוז, שחקני אנגליה ענדו סרטי זרוע שחורים במשחק ידידות מול ספרד. חלוץ אנגליה וויין רוני עורר מחלוקת לאחר שהשליך את סרט הזרוע השחור שלו לקרקע, רוני התנצל לאחר המשחק.

נבחרת לאומית

יוז אף רשם את הופעת הבכורה שלו ב-5 בנובמבר 1969, ושיחק בעמדת המגן השמאלי במשחק ידידות מול נבחרת הולנד באמסטרדם. אנגליה ניצחה 0-1. יוז כבש את השער הבינלאומי היחיד שלו נגד ויילס ב-1972. יוז הופיע שוב עבור אנגליה ברבע גמר אליפות אירופה 1972, שוב תחת רמזי, שוב מול מערב גרמניה, שוב עם אותה תוצאה; ניצחון למערב גרמניה. בסוף שנת 1974, הפך יוז לקפטן הנבחרת הלאומית. כיורשו של בובי מור על ידי הבוס הזמני ג'ו מרסר. יוז רשם את הופעתו הראשונה כקפטן ב-11 במאי 1974 מול ויילס בקרדיף כשאנגליה ניצחה 2–0. יוז היה קפטן נבחרת אנגליה במשך כל שבעת המשחקים של המאמן מרסר, ובהתחלה שמר על התפקיד כאשר דון רווי מונה למאמן של הנבחרת. עם זאת, לאחר שני משחקי המוקדמות הראשונים של אליפות אירופה 1976, ריווי לא זימן את יוז לנבחרת, והעניק את הקפטן לחברו לשעבר של יוז מבלקפול, אלן בול. ריווי החזיר ליוז את תואר הקפטן במשחק ביתי מול נבחרת סקוטלנד לאחר שקיגן לא היה זמין. עם שובו לאנגליה, רון גרינווד התקבל לתפקיד מאמן נבחרת אנגליה, והחזיר את תואר הקפטן ליוז. אך אנגליה לא יכלה להעפיל למונדיאל לאחר תבוסה מול איטליה, יוז לעומת זו, רשם את הופעתו ה-50 כשאנגליה ניצחה את האיטלקים 2–0 במשחק האחרון במוקדמות המונדיאל בסוף 1977. הוא המשיך להיבחר לנבחרת אנגליה גם לאחר שעזב את ליברפול. הוא שיחק בקמפיין המוקדמות המוצלח של אנגליה לאליפות אירופה 1980.

תארים

כשחקן

ליברפול

• אליפות אנגליה (4): 1972/1973, 1975/1976, 1976/1977, 1978/1979
• הגביע האנגלי (1): 1973/74
• גביע אירופה לאלופות (2): 1976/77, 1977/78
• הליגה האירופית (2): 1972/73, 1975/76
• הסופר קאפ האירופי (1): 1977
• מגן הקהילה (3): 1974, 1976, 1977

וולברהמפטון וונדררס

• גביע הפוטבול ליג (1): 1979/80

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמלין יוז בוויקישיתוף

• אמלין יוז, באתר Transfermarkt
• אמלין יוז, באתר National Football Teams
• אמלין יוז, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt