אן מקליין

אן שארלוט מקליין (באנגלית: Anne Charlotte McClain, נולדה ב-7 ביוני 1979) היא אסטרונאוטית אמריקאית של נאס"א, מהנדסת וטייסת ניסוי. מהנדסת הטיסה במשלחות 58 ו-59 לתחנת החלל הבינלאומית.

אן מקליין
Anne C. McClain

לידה	7 ביוני 1979 (בת 46) ספוקיין, מדינת וושינגטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	בית הספר לטייסי ניסוי של הצי האמריקאי (יוני 2013) אוניברסיטת באת' אוניברסיטת בריסטול האקדמיה הצבאית של ארצות הברית תיכון גונזגה
עיסוק	טייסת ניסוי
בשירות	אסטרונאוטית בשירות נאס"א
פרסים והוקרה	מלגת מרשל מדליה לשירות הביטחון הלאומי מדליית המערכה בעיראק מדליית ציון לשבח כוכב הארד מדליית האוויר מדליית השירות על המלחמה העולמית בטרור
זמן שהייה בחלל	203 ימים, 15 שעות ו-16 דקות[1]
מספר פעילות חוץ-רכבית	2
זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית	13 שעות ו-9 דקות[2]
ביוגרפיה בנאס"א	אן מקליין
חתימה
משימות
סויוז MS-11, משלחת 58/משלחת 59 לתחנת החלל הבינלאומית
עיטורים
כוכב הארד מדליית האוויר (3)

בצעירותה

מקליין נולדה וגדלה בספוקיין שבמדינת וושינגטון, ארצות הברית. היא חלמה על להיות אסטרונאוטית עוד מגיל צעיר.^[3]

למדה תואר ראשון בהנדסת מכונות באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בוסט פוינט (West Point, New York) שבמדינת ניו יורק, אותו השלימה בשנת 2002. בשנת 2004, השלימה תואר שני בהנדסת אווירונאוטיקה מאוניברסיטת באת' ותואר שני מאוניברסיטת בריסטול בביטחון בינלאומי ב-2005. הלימודים באנגליה התאפשרו באמצעות מלגת מרשל (Marshall Scholarship) (על שם ג'ורג' מרשל, לאמריקאים הלומדים בבריטניה).^[4]

ספורטאית

מקליין היא שחקנית רוגבי אשר שיחקה ברמה תחרותית בתחרות הרוגבי הלאומית באנגליה לנשים ((Women's Premiership) החל מ-2002. כמו כן שיחקה בנבחרת הנשים הלאומית של איגוד הרוגבי של ארצות הברית (United States women's national rugby union team), שידועה בשם ה-Women's Eagles. עקב מחויבויות בצבא האמריקאי והשתתפות בלחימה בעיראק, נבצר ממנה להשתתף בגביע העולמי לנשים ברוגבי בשנת 2006 (2006 Women's Rugby World Cup), אולם היא נשארה ברמת משחקים תחרותית עולמית למעלה מעשור.^[5]

לאחר עשר שנים, היא פרשה ועברה לאמן קבוצות. מקליין טוענת שהיכולת להיות חלק מקבוצה והכושר הגופני מרוגבי היוו יתרון במועמדות שלה כאסטרונאוטית.^[6] וסייעה לה באימוני האסטרונאוטים בבריכת הציפה (Neutral buoyancy pool) במרכז החלל ג'ונסון.^[7]

בצבא ארצות הברית

מקליין קיבלה דרגת קצונה ב-2002 והמשיכה את לימודיה באוניברסיטת באת' ובאוניברסיטת בריסטול. עם סיום לימודיה, מקליין הוכשרת כטייסת מסוקי בל OH-58 קיואה, והוצבה בחטיבה השנייה, ברגימנט השישי (6th Cavalry Regiment) בבסיס הצבא האווירי ווילר שבהוואי. היא הייתה מפקדת מחלקת בקרה אווירית, מחלקת תחזוקה והתקדמה להיות אחראית החטיבה. מקליין צברה למעלה מ-1,600 שעות טיסה ב-216 טיסות קרב במהלך 15 חודשים של סבב במהלך מלחמת המפרץ השנייה.^[4]

בשנת 2009 היא השתתפה בקורס פיקוד נהולי והוצבה ברגימנט האווירי ה-14 בפורט רוקר, אלבמה. היא הייתה מדריכת מסוקי בל OH-58 קיואה, וקצינת המבצעים של החטיבה. במאי 2010, מונתה להיות מפקדת של מחלקת C, בחטיבה הראשונה, האחראית על אימון הטייסים. היא סיימה מספר קורסי ניהול ופיקוד במהלך 2011 ו-2012.^[4]

ביוני 2013, מקליין סיימה לימודים בבית הספר לטייסי ניסוי של צי ארצות הברית (United States Naval Test Pilot School), באותו זמן בו נבחרה כאסטרונאוטית של נאס"א.

במהלך שירותה הצבאי, מקליין צברה למעלה מ-2,000 שעות טיסה על מגוון כלי טיס כולל מסוק בל OH-58 קיואה, הביצ'קראפט C-12 Huron, הUH-60 בלק הוק, והיורוקופטר UH-72 לאקוטה (Eurocopter UH-72 Lakota).^[4]

מקליין מחזיקה בדרגת לוטננט קולונל בצבא ארצות הברית.

בנאס"א

מהנדסת הטיסה אן מקליין במהלך משלחת 58 לתחנת החלל הבינלאומית, בין מודול הרמוני למודול דסטיני של תחנת החלל. על ראשה חיישן שמודד מידע כיצד השעון הביולוגי משתנה במהלך טיסה ממושכת בחלל

אן מקליין נבחרה כאסטרונאוטית של נאס"א ביוני 2013, והפכה לאסטרונאוטית הצעירה ביותר של נאס"א. היא סיימה את אימוניה ביולי 2015.^[8]

שימשה כגיבוי לצוות סויוז MS-09.

משלחות 58 / 59 לתחנת החלל הבינלאומית

מקליין מונתה להיות חלק ממשלחות 57/58/59 לתחנת החלל הבינלאומית, עקב שינויים בשיבוצים ולאחר שסרינה אוניון-צ'נסלור קודמה והוצבה במשלחות 56/57.

ב-3 בדצמבר 2018 מק'קליין, האסטרונאוט הקנדי דוויד סן-ז'אק, והקוסמונאוט אולג קונוננקו שוגרו על גבי סויוז MS-11 לתחנת החלל הבינלאומית. תאריך השיגור המקורי היה ל-20 בדצמבר, אולם בעקבות כישלון שיגור טיסת סויוז MS-10 ב-11 באוקטובר 2018, השיגור שלהם הוקדם.

ב-22 במרץ 2019, מקליין וניק הייג ביצעו הליכת חלל, הראשונה שלהם, בזמן שהם התקינו התאמות לקראת הגעת שיגור מסחרי לתחנת החלל. הליכת החלל נמשכה 6 שעות ו-39 דקות.^[9][2]

מקליין וכריסטינה קוק היו מתוכננות לבצע הליכת חלל נוספת ב-29 במרץ 2019. זו הייתה אמורה להיות הפעם הראשונה שצוות שמורכב כולו מנשים מבצע הליכת חלל בתחנת החלל הבינלאומית.^[10] ואולם בעיות בגודל חליפות החלל הזמינות גרם לכך שהצוותים הוחלפו, ניק הייג מחליף את מקליין ב-29 במרץ, ומקליין ביצעה הליכת חלל עם דוויד סן-ז'אק ב-8 באפריל במקום.^[11][12] הליכת החלל נמשכה 6 שעות ו-29 דקות במהלכה השניים פרסו כבלים של חשמל ותשתית לתקשורת אלחוטית סביב התחנה.

מקליין, קונוננקו וסן-ז'אק חזרו לכדור הארץ ב-25 ביוני, לאחר כמעט 204 ימים בחלל.^[13]

פרסים ואותות הוקרה

בין הפרסים ואותות ההוקרה שמקליין זכתה בהם:^[4]

• כוכב הארד
• מדליית האוויר עם תוספת V לגבורה, ועוד שתי מדליות אוויר נוספות
• ציון לשבח של צבא ארצות הברית (פעמיים)
• אות מלחמת עיראק עם שני כוכבי שירות
• אות המלחמה העולמית בטרור
• אותות פריסה מעבר לים (3)

חיים פרטיים

מקליין נישאה לבת זוגה סאמר וורדן ב-2014. לבנות הזוג שני בנים כל אחד מאם אחרת. באוגוסט 2017, היא הביאה את בנה, שהיה אז בן 4, כדי שישתתף במהלך הצילומים הרשמיים לפני הטיסה.^[14] היא אוהבת לצלול.^[6] מאז, בנות הזוג נפרדו.^[15] סכסוך הגירושין ותלונתה של בת הזוג על גישה לחשבון הבנק מתחנת החלל הובילה לאאוטינג של מקליין, בפעם הראשונה של אסטרונאוט בשירות פעיל של נאס"א. (סאלי רייד נחשפה רק לאחר מותה)^[16]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אן מקליין בוויקישיתוף

• אן מקליין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אן מקליין באתר נאס"א (באנגלית)
• Houston We Have a Podcast: ‘Fly ‘em All’ an interview with Anne McClain
• חמישה דברים שלא ידעתם על האסטרונאוטית אן מקליין נאס"א מרכז החלל ג'ונסון, 30 בנובמבר 2018