ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הארכיון הציבורי הגדול של הקולנוע הישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארכיון הסרטים הישראלי, הפועל כחלק מסינמטק ירושלים, הוא ארכיון ציבורי המשמר את המורשת האודיו-ויזואלית של ארץ ישראל. זהו הארכיון הגדול ביותר בישראל. שמורים בו כ-12 אלף עותקים מקוריים של חומר תיעודי ויצירות מהקולנוע הישראלי והארצישראלי, וכ-32 אלף גלגלים של עותקי הקרנה מהארץ ומהעולם. אוספי הארכיון מכילים יותר מ-4,000 שעות יצירה ישראלית ויהודית מסוף המאה ה-19 ועד ימינו[1], כולל עותקים יחידים בעולם[2]. הארכיון פתוח להפקדת אוספים וחומרים אודיו-ויזואליים נוספים שיש בהם עניין לציבור.
 | |
 | |
| ציוד סריקה במעבדה לדיגיטציה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ארכיון |
| כתובת | דרך חברון |
| מיקום |
ירושלים  |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים | סינמטק ירושלים |
| מייסדים | ליה ון ליר |
| מנהל | מאיר רוסו |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1963 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1963 |
| קואורדינטות | 31°46′13″N 35°13′33″E |
| https://jfc.org.il | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים | |
  | |
ארכיון הסרטים הישראלי הוקם ב-1963 על ידי ליה ון ליר. עם הקמתו הצטרף הארכיון לפדרציה הבינלאומית של ארכיוני קולנוע – FIAF (אנ').
בתחילת דרכו פעל הארכיון מביתה של ון ליר בחיפה, וכלל בעיקר קולנוע בינלאומי. בהמשך עברה ון ליר לתל אביב והארכיון עבר איתה. ב-1973 הועבר באופן קבוע לבית אגרון בירושלים, משכנו הראשון של סינמטק ירושלים. ב-1984, כשעבר הסינמטק למתחם הנוכחי שלו בדרך חברון, הועבר לשם גם הארכיון.
ב-1999 חוקקה הכנסת את חוק הקולנוע[3], המחייב את מפיקיו של כל סרט הנתמך על ידי אחת מקרנות הקולנוע הישראליות להפקיד עותק ממנו בארכיון ציבורי. ארכיון הסרטים הישראלי הוא המוסד העיקרי שבו נשמרות יצירות קולנוע ישראליות.
ב-2016 החל צוות הארכיון בפרויקט דיגיטציה רחב היקף שמטרתו שימור דיגיטלי של אלפי סרטים והנגשתם לצפייה מקוונת. עד 2020 סרטי הארכיון היו נגישים לקהל הרחב אך ורק באמצעות הקרנות בבתי קולנוע, בסינמטקים ובעמדות הצפייה האישיות בבניין הסינמטק. ב-2020 הושק אתר ארכיון הסרטים הישראלי, המאפשר צפייה מקוונת באלפי שעות של תיעוד היסטורי וקולנוע ישראלי עלילתי ותיעודי. באתר ניתן לצפות בלמעלה מ-10,000 קטעי ארכיון ולמעלה מ-500 סרטי קולנוע[4][1].
תפקידיו העיקריים של הארכיון:
- שימור אנלוגי של סרטי פילם (מסוגים שונים כגון פילם 16 מ"מ, 35 מ"מ, קלטות בטא, יו-מטיק (אנ') ועוד).
- שימור דיגיטלי של סרטים שהופקו בישראל.
- הנגשה לציבור הרחב של המורשת האודיו-ויזואלית הארצישראלית והישראלית.
- סיוע לתחקירנים באיתור חומר למחקרים ולהפקת סרטים וסדרות טלוויזיה.
- פעילות לאיתור והשבה של נגטיבים מקוריים של הפקות ישראליות הנמצאים במעבדות בארץ ובחוץ לארץ.
- הפקת רסטורציות דיגיטליות לסרטים נבחרים.
- השאלת עותקי הקרנה של סרטים מהאוסף לפסטיבלים וסינמטקים בישראל ומחוצה לה.
אלה אוספי המורשת ההיסטורית והתרבותית שהארכיון מופקד על שימורם והנגשתם:
- אוסף שירות הסרטים הישראלי (1954–1991),
הכולל תיעוד של כיבוש הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, תשדירי הדרכה אזרחית ותרבותית, מצעד צה"ל תשכ"ח, ביקור אלפרד היצ'קוק בירושלים, ייבוש עמק החולה, יומני יום העצמאות, ביקורי מנהיגים זרים בישראל, חינוך טכנולוגי, דיוקני אמנים, גילוי נפט בישראל ועוד. - אוסף יומני הקולנוע של נתן אקסלרוד, יומני כרמל ומולדת (1927–1958),
הכולל מאות יומנים מוסרטים המתארים אישים, אירועים ומקומות בשנים המעצבות של מדינת ישראל. האוסף ההיסטורי כולל תיעוד של חנוכת הכנסת הראשונה, הפגנות נגד הסכם השילומים, ביקור ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, תיעוד קורס הטיס הראשון ועוד.
- אוסף יומני החדשות של אולפני הרצליה,
הכולל את יומני כרמל הרצליה ואת יומני גבע – יומני חדשות שצולמו בשחור־לבן, הוקרנו באולמות הקולנוע בארץ והציגו בזמן אמת את האירועים האקטואליים של מדינת ישראל. היומנים הוקרנו לסירוגין מתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 ועד שנת 1971.
- ארכיון יד טבנקין (1940–1950),
הכולל תיעוד של הקמת קיבוצים וחיי היומיום בהם לצד ועידות שערכה התנועה הקיבוצית.
- ארכיון מכון לבון,
המתעד מאבקי פועלים, הקמת יישובים וערי הפיתוח, ואת מנהיגי ההסתדרות.
- אוסף ספריית הקולנוע על שם שרמן גרינברג,
הכולל יומני חדשות אמריקאים המסקרים ומציגים את ישראל בראשית ימיה ובימים שלפני קום המדינה.
- אוסף ויצו (1936–1985):
אוסף הסרטים ההיסטוריים של ויצו – תנועה ציונית בינלאומית של נשים מתנדבות (WIZO) – סוקר את עשייתה המגוונת של התנועה מאז הקמתה בלונדון ב-1920, דרך שנות המנדט הבריטי וראשית ימי המדינה ועד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20.
- אוסף בית לוחמי הגטאות,
הכולל חומרים המתעדים את שואת יהודי אירופה, ההתנגדות היהודית ומבצע העלאת שורדי השואה לארץ ישראל.
- אוסף סרטים מהמרכז לחקר השואה ע"ש ג'ואן סורסקי-קונסטנטינר.
האוסף כולל תיעוד של כיתת לימוד במחנה הריכוז טרזיינשטט, יום במחנה ריכוז ותיעוד מהמחנות אושוויץ, ברגן-בלזן ועוד.
- אוסף אולפני נען,
הכולל את אוסף אולפני ההסרטה של התנועה הקיבוצית ואת יומני הקיבוץ המאוחד.
- אוסף סרטי צליינים בריטיים וסרבים,
המשַמר צילומים שצולמו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20.
- ארכיון סרטים משפחתיים,
הכולל אוספים פרטיים שמתעדים את ההוויה הישראלית מזווית אישית משנות ה-30 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20.
- אוסף קולנוע תיעודי ישראלי,
הכולל הפקות עצמאיות והפקות שזכו לתמיכת קרנות הקולנוע מתקופת הקמת מדינת ישראל ועד ימינו.
- אוסף קולנוע עלילתי ישראלי,
הכולל כ-98% מכלל הסרטים העלילתיים שהופקו בישראל מ-1932 ועד ימינו.
- אוסף סרטי סטודנטים,
הכולל סרטים שהופקו במסגרת בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בית הספר בית צבי ומוסדות נוספים.
- ארכיון להקת המחול בת שבע,
הכולל תיעוד של חזרות ומופעים שקיימה הלהקה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20.
הרוב המוחלט של אוספי ארכיון הסרטים הישראלי, כ-4,000 שעות תוכן השוות באורכן לשני מיליון מטר פילם, מורכב מסרטים אנלוגיים שאינם זמינים לצפיית הציבור הרחב. מאז הקמתו עוסק הארכיון בשימור והפקת רסטורציות של קלאסיקות קולנועיות ישראליות משנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20.
ב-2016 הושק בארכיון פרויקט דיגיטציה רחב היקף שמטרתו הנגשה של אלפי סרטים לצפייה מקוונת. היעד המרכזי של הפרויקט הוא שימור נכסי המורשת האודיו-ויזואלית הישראלית לדורות הבאים והנגשתם לקהלים שונים – חוקרים, אנשי מקצוע מתעשיית הקולנוע והציבור הרחב. חמש השנים הראשונות של הפרויקט תוקצבו ב-25 מיליון שקל[5].
באוגוסט 2020 השיק הארכיון פלטפורמה דיגיטלית[6], המנגישה לקהל הרחב מאות סרטים ישראליים שנסרקו ברזולוציה גבוהה. הפלטפורמה מורכבת מחלק היסטורי, הכולל אלפי קטעי תיעוד של המציאות הישראלית מראשית היישוב עד שנות ה-60 של המאה ה-20; ומחלק אמנותי, הכולל מאות סרטים עלילתיים ותיעודיים ארוכים וקצרים.
הצוות
צוות ההקמה של הפלטפורמה כלל את ד"ר נועה רגב, שכיהנה כמנכ"לית הסינמטק בעת הקמת הפרויקט; מאיר רוסו, מנהל הארכיון; הילה אברהם, מנהלת פרויקט השימור והדיגיטציה; הילה שטרית, מנהלת ההנגשה לקהל הרחב; הדר מילר, המנהל הטכנולוגי; ומיכאל גולן, המעצב הגרפי. מרט פרחומובסקי שימש כמנהל התוכן של הפרויקט עד נובמבר 2019.
מנהלי הארכיון לדורותיהם: צח לוי, צור והב ומאיר רוסו (כיום).
השלבים בפרויקט הדיגיטציה
- הקמת מערך סריקה הראשון מסוגו בישראל.
ב-2017 הוקמה בארכיון מעבדה מקצועית לדיגיטציה איכותית של סרטי פילם. תהליך הסריקה החל מסריקת סרטים מהעשורים הראשונים של הקולנוע (סרטים נבחרים מהשנים 1955-1896)[7].
- הקמת מערכת שימור דיגיטלי.
המערכת משלבת אחסון וניהול נכסי מדיה וקיום בדיקות מערכתיות אוטומטיות המוודאות את שלמות הקבצים הדיגיטליים.
- הקמת מערכת תחקיר וקטלוג.
כל קובץ עובר תחקיר היסטורי שבמסגרתו מתבצע זיהוי ותיוג של מקומות, אישים ונושאים, כדי לאפשר חיפוש ואיתור.
- הקמת פלטפורמת הנגשה,
כולל הקמת ממשק צפייה מקוון בקטעי סרטים ובניית מנוע חיפוש ידידותי המותאם לקהלים שונים. עבודת ההנגשה כוללת גם עבודה משפטית מול בעלי הזכויות.
קישורים לצפייה בסרטונים נבחרים בארכיון.
- ראש פינה, 1913
- פרדסנות בארץ ישראל, 1920
- טיול לים המלח, 1939
אתר האינטרנט הרשמי של ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
פרויקט הדיגטציה, ראיון עם הילה אברהם, מנהלת הפרויקט, בערוץ כאן חדשות - תאגיד השידור הישראלי, 2 במאי 2019 (דקה 19:01)- אינה טוקר, משייקה אופיר ועד צ'יץ': כל המי ומי בבכורת "השוטר אזולאי", באתר ynet, 1 במאי 2019
- "אנחנו מכריזים בזאת", סרטון הכרזת העצמאות שופץ ושוחזר
- אבנר שביט, עבודת קודש: סינמטק ירושלים יציג עותקים משוחזרים של שלל יצירות מופת, באתר וואלה, 23 ביוני 2019
- ליאור נוביק, מלחמת העולם הראשונה בצבע מלא: פסטיבל הרסטורציה בירושלים יוצא לדרך, באתר מעריב אונליין, 25 ביוני 2019
- ציון נאנוס, אוצרות הארכיון של הסינמטק בירושלים נחשפים, באתר מאקו, 7 ביולי 2019
- יצחק טסלר, סרט נדיר: ירושלים של שנות ה-30 בצבע, באתר ynet, 12 באוגוסט 2019
- יובל פלוטקין, פיסת קולנוע היסטורית: אלכסנדר פן כמו שמעולם לא ראיתם, באתר ynet, 23 בינואר 2020
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
