אשת חיל

אֵשֶׁת חַיִל הוא שיר הלל לאישה, החותם את ספר משלי. השיר מתאר ומשבח את האישה האידיאלית, וכתוב באקרוסטיכון אלפביתי. פרשנויות שונות ניתנו לגבי מושא השיר, החל מאשה מסוימת לא־נודעת, דרך נשים שונות במקרא, עבור בדמות האישה האידיאלית וכלה באלגוריה לתורה^[1] לנפש האדם, או לשבת המלכה.

ערך זה עוסק בשיר הלל לאישה, אשר מקורו בפרק האחרון של ספר משלי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אשת חיל (פירושונים).

אֵשֶׁת־חַיִל
אֵשֶׁת־חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ. דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ. זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם. חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ. טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ. כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן. לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ. סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי. עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ. צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל. קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ. רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת־ה', הִיא תִתְהַלָּל. תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
משלי, ל"א, י'–ל"א

כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן

החל מהמאה ה־16^[2] נתקבל המנהג לשיר שיר זה בליל שבת. השיר מושר אחרי אמירת הפיוט "שלום עליכם", ולפני קידוש סעודת ליל שבת ברוב תפוצות ישראל.

ניתוח השיר

בשיר 22 פסוקים, כמספר אותיות האלפבית העברי. לכל פסוק שני חלקים – חלקו השני משלים את חלקו הראשון.

האקרוסטיכון בנוסח המסורה תואם את סדר האלפבית המקובל. לעומת זאת, נראה כי בנוסח העברי שעמד לפני מתרגם השבעים, קדם הפסוק המתחיל באות פ"א לפסוק המתחיל באות עי"ן. החוקרים התקשו להכריע איזו היא הגרסה העדיפה. סדר אותיות שבו מחליפות עי"ן ופ"א את מקומן נמצא גם במגילת איכה (עיינו בפרק הרלוונטי בערך על מגילת איכה), ויש לו שורשים קדומים.

ספר משלי, שבו מופיע השיר, מוביל קו של יחס של בוז ליופי, כאשר אינו מלווה בפנימיות תואמת – "שקר החן והבל היופי". חן ויופי הם שקר והבל, אישה אינה מושלמת אם אינה טובת אופי, יראת אלוהים ודואגת לביתה כמפורט במזמור.

רק בפסוק שלפני האחרון מצוין במפורש שהכוונה לאישה יראת שמים ("אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"). כל שאר פסוקי השיר יפים לאישה כלשהי. אלכסנדר רופא מסיק, מתוך השוואה לתרגום השבעים, שהנוסח המקורי היה: "אשה מַשְׂכֶּלֶת [=חרוצה ומצליחה] היא תתהלל" ואילו הנוסח שלפנינו מקורו בתיקון מגמתי^[3].

תכונות שונות של אשת חיל ניתן למצוא מהפסוקים^[4]:

• אמינות וערכי המשפחה – "בטח בה לב בעלה".
• כלכלת ביתה – "זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם", "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני".
• עשייה ויצירה – "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה", "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך".
• קידום ודאגה למשפחה – "צופיה הליכות ביתה".
• מידת ההשקעה – "ממרחק תביא לחמה".
• תבונה – "פיה פתחה בחוכמה".
• יראת שמים וגמילות חסדים – "תורת חסד על לשונה", "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון".

כניסה לבית כנסת בשכונת מזכרת משה בירושלים. משמאל תבליט מתכת ובו מילות הפרק אשת חיל.

מושא השיר

חז"ל, שפירשו את ספר משלי כנכתב כולו על ידי שלמה המלך, פירשו את מושא השיר כאמו של שלמה, בת שבע. פרשנות רווחת אחרת, בעקבות ראיית תוכן הספר כמשלים, היא שהמדובר במשל לתורה, או לחכמה^[5]. פרשנים אחרים ראו בו שיר הלל לאישה האידיאלית, ללא כוונה לאישה מסוימת.

זיהוי נוסף^[6] של מושא השיר הוא רות המואביה, סבת-סבו של שלמה המלך, שעליה נאמר: ”יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי, כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ.”^[7] על פי פירוש זה, הפסוק ”נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ” מתייחס לבעז, עליו נאמר שישב עם זקני הארץ בשער: ”וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם... וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר: שְׁבוּ פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ.”^[8]

יש הסוברים שעל פי הפשט נכתב השיר כהספד לאישה מסוימת, על ידי בעלה^[9].

מדרשים אחרים קושרים כל פסוק אל דמות נשית אחרת בתנ"ך, על פי הקשרים והרמזים המופיעים בין מילה או פסוק בפרק^[10].

שימוש בשיר

מקור המנהג לזמר את הפרק "אשת חיל" לפני הקידוש בליל שבת הוא בחוג מקובלי צפת ומבית מדרשו של האר"י, כאשר הפרק פורש באופן אלגורי כמתייחס לשבת, לשכינה ולכנסת ישראל גם יחד, שכולן דמויות נקביות. אמירת פרק זה היא המשך לתפילות בעלות מגמה דומה בקבלת שבת, כגון לכה דודי^[11]. עם השנים, התקבל גם הטעם שאומרים את הפרק כאות הוקרה לאשה על עבודתה הרבה והכנותיה לקראת שבת בפרט.^{[דרוש מקור]}

מנהג נוסף הוא לומר את פסוקי השיר במהלך הלוויה של אישה, בעת נשיאת המיטה לקבורה. בהקשר זה נאמר השיר כהספד על האישה ותכונותיה הטובות.

מרבים להשתמש בביטוי "אשת חיל" לאישה שהיא אם, רעיה ובקרב הציבור החילוני בעיקר גם כלפי אשת ציבור פעלתנית.

בתרבות

לשיר חוברו במהלך ההיסטוריה לחנים רבים. אחד הלחנים הידועים ביותר ל"אשת חיל" הוא לחנו של בן-ציון שנקר^[12] המושר בבתים רבים כחלק מזמירות השבת.

השיר פיה פתחה המכיל את טקסט אשת חיל, מתוך האלבום אוף שימחעס וחברים של להקת אוף שימחעס עם ישי לפידות, מנדי ג'רופי, אוהד מושקוביץ ועמירן דביר. השיר זכה לפופולריות גדולה בזמנו ונחשב כנכס צאן ברזל במוזיקה החסידית.

ראו גם

• מעמד האישה ביהדות

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ ויצחק תורג'מן, אשת חיל, הוצאת מילתא
• מרים סקלרץ, "אשת חיל (משלי ל"א 31-10) - מבנה ומשמעות", בית מקרא נח-א, עמ' 106–119
• נילי שופק, מבוא למקרא, כרך ו' יחידה 11, האוניברסיטה הפתוחה, 1990.
• נילי שופק, ספר משלי, עולם התנ"ך, ת"א, 1999, עמ' 213.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: אשת חיל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשת חיל

• רשימת מאמרים על אשת חיל באתר רמב"י
• הפרק אשת חיל, באתר הפיוט והתפילה
• אשת חיל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• תווי נגינה של השיר, באתר "דעת"
• הניגון המסורתי של המזמור באתר ביכורים
• נעמה צפרוני, העלמה והמחמאה, מגזין ארץ אחרת, 30 באפריל 2008
• רוחמה וייס, האם אני רוצה להיות אשת חיל?, באתר ynet, 20 במרץ 2009