בישול בחמה

בישול בחמה הוא דין מהלכות בישול, לפיו מותר לבשל באמצעות חום ישיר מהשמש, בניגוד לבישול באמצעות אש, שאסור.

בתלמוד נחלקו תנאים בדין בישול בתולדות חמה, היינו בישול בבגד או בכלי שהתחממו על ידי השמש.

טעם ההיתר

בביאור ההיתר לבשל בשבת בחום השמש נאמרו כמה טעמים:

• רש"י כתב שההיתר הוא משום שאין דרך בישול בכך.^[1][2]. בביאור דברי רש"י, כתב האגלי טל שאין כוונתו להיתר מדין מלאכה שלא כדרכה, אלא כוונתו לכך שאיכות המלאכה אינה מספקת, שכן טעמו של מאכל המתבשל בחמה שונה וגרוע ממאכל שהתבשל באש, ועל כן בישול זה אינו נחשב בישול כלל, לא רק בדיני שבת. לפי דברים אלו, יובן מדוע בישול בחמה אינו נחשב בישול גם לגבי קרבן פסח,^[3] ואיסור בשר בחלב.^[4] רבי משה פיינשטיין הוסיף עוד שכל בישול בדרך המקובלת אסור משום בישול אף אם לא היה כדוגמתו במשכן.^[5]
• טעם נוסף הובא באחרונים, שמאחר שאיסור מלאכות שבת נלמד ממלאכת המשכן, לכך רק בישול באש ממש, שדוגמתו היה במשכן נאסר, אך לא בישול בשמש.^[6]

ההבדל בין הטעמים

ההבדל בין שיטות אלו להלכה יהיה, לדוגמה, בדרך בישול נפוצה שאינה על ידי אש, כדוגמת בישול באמצעות מיקרוגל: אם החסרון של בישול בחמה הוא שאינו דרך בישול טובה או אינו דרך בישול רגילה, בישול בחמה שנפוץ יהיה אסור, אך אם בישול בחמה מותר משום שלא עשו כך במשכן, גם אם הוא נפוץ, הוא מותר. אמנם יש הטוענים שהמיקרוגל אינו דוגמה לדרך בישול נפוצה, היות שהוא בעיקר משמש לחימום בלבד^[7].

בתלמוד הירושלמי מבואר טעם נוסף להיתר משום דבר שאינו מתכוון, שהואיל ואין איסור מצד בישול בתולדת חמה ולא עושה פעולה אסורה, מתירים רבי יוסי ורבן שמעון משום שסוברים שדבר שאינו מתכוון מותר ככתוב ״שנייא היא שהוא עושה חריץ. אילו אמר בקמח יאות.״, אבל במקום שלא עושה חריץ במתכוון ואינו עושה שום פעולה אסורה מותר.

תולדות חמה

במשנה מובא שאף שבישול ישירות בחום השמש מותר, אך בבישול על ידי בגד או כלי שהתחמם על ידי השמש נחלקו התנאים בדינו:

ולא יפקיענה בסודרין (כלומר, אסור לבשל ביצה על בגד שהתחמם מהשמש), ור' יוסי מתיר, ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה.

— משנה, מסכת שבת, פרק ג', משנה ג'

ובתלמוד ביאר רב נחמן, שמחלוקת זו היא רק בנוגע לתולדות החמה^[א], אך בנוגע לתולדות האור^[ב] לדעת כולם הדבר אסור:

אמר רב נחמן: בחמה – דכולי עלמא לא פליגי דשרי; בתולדות האור כולי עלמא לא פליגי דאסיר; כי פליגי – בתולדות החמה: מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומר סבר לא גזרינן.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ט, עמוד א'

זאת אומרת שהבישול בחמה ובמה שהתחמם על ידה ("תולדות חמה") מותר מן התורה לדברי הכל, ואילו הבישול באש או במה שהתחמם מהאש ("תולדות האש") אסור לדברי הכל.^[8]

מחלוקת זו תלויה בשאלה האם יש לגזור ולאסור מדרבנן לבשל בתולדות חמה מחשש שיבואו להתיר לבשל גם בתולדות האש, שהרי מי שרואה שמבשלים בכלים לא יכול לדעת אם התחממו בחמה או באש ויבוא לבשל גם בתולדות האש. לדעת רבי יוסי אין לגזור על כך, ולכן מותר לבשל את הביצה על הבגד שהתחמם בשמש, אך לדעת חכמים יש לגזור ולאסור לבשל בתולדות חמה.

להלכה פסק השולחן ערוך כדעת חכמים, ולכן אף שבישול בחמה עצמה מותר, אך בישול בתולדות חמה אסור מדרבנן.^[9]

עם זאת יש מהאחרונים שכתבו במקום כזה שברור שהחימום נעשה על ידי חמה כגון גג שהתחמם בחמה, לדעת כולם אין לגזור ומותר לבשל בו בשבת. אמנם המגן אברהם כתב שאין דבריו מוכרחין.

בתלמוד הירושלמי מובא כי חכמי ארץ ישראל אמרו חמה בין היא ובין תולדותיה מותר לבשל בהם בשבת וכי חכמי בבל אמרו אמנם חמה מותרת אך תולדתה אסורה.

הפולמוס בשימוש ב'דוד שמש'

השימוש בדוד שמש בשבת מבוסס על חימום בחמה, ועל כן יש שסברו שהשימוש בו מותר בשבת על בסיס הלכת בישול בחמה. אף על פי כן, פוסקים רבים כתבו שאין להשתמש במים שהתחממו בו בשבת,^[10] מכמה טעמים:

1. המים מתחממים על ידי קולטי שמש ולא מהשמש עצמה ולכן חימומם-בישולם מוגדר כבישול בתולדות חמה שאסור מדברי חכמים, כפי שנכתב למעלה, וכך דעת הרב יוסף שלום אלישיב.^[11]
2. המים שהתחממו בשמש מחממים את המים הצוננים שכבר היו בדוד, ומאחר שהם כבר "תולדות חמה", שוב אין להשתמש בשאר המים.
3. מכיוון שבדודי השמש שבימינו מותקנת גם אופציית חימום חשמלית (גוף חימום), קיים חשש שמא אנשים יטעו ויבואו להתיר גם חימום חשמלי (כשם שחז"ל אסרו תולדות חמה שמא יחליפו בינם ובין תולדות האור)^[12].
4. לדברי הרב פינשטיין שהובאו לעיל, יש מקום לומר, שאפילו אם החימום בדוד הוא בישול בחמה ולא בתולדותיה, הוא אסור מאחר שהשימוש בו נפוץ.

הרב עובדיה והרב יצחק יוסף, לעומת זאת, התירו השימוש בדוד שמש בשבת^[13]. הטעם להיתר:

1. כאמור לעיל, חימום המים בדוד השמש הוא בישול בתולדות החמה, היינו איסור מדרבנן.
2. המים החדשים הנכנסים לדוד כתוצאה מפתיחת הברז מתבשלים בפסיק רישא.
3. בישולם של המים בפסיק רישא חסר משמעות לאדם בפעולה זו של פתיחת הברז: הוא צריך את המים היוצאים עכשיו מהברז, בישולם של מים נוספים בדוד אינם מעניינו כרגע.
4. מדובר בגזרה.
5. לפיכך מדובר בפסיק רישא דרבנן דניחא ליה באיסור משום גזירה.
6. על פי כללי הפסיקה 'פסיק רישא' בדרבנן דניחא ליה באיסור גזירה - מותר.

על בסיס ההיתר של בישול בחמה, יש שכתבו שכל בישול שאיננו מבוסס על אש או דומיה אסור מדרבנן ולא מדאורייתא, לדוגמה: חימום במיקרוגל שכן במשכן לא הייתה דרך הבישול במיקרוגל. מובן שדין זה תקף רק במקרים בהם אין בעצם הפעלת המכשיר איסורי שבת אחרים מלבד מלאכת מבשל.

בהלכות בשר בחלב

בשו"ת רב פעלים^[14] כתב שלכאורה הוא קל וחומר, ואם בשבת שהוא איסור סקילה התירו לבשל בחמה, בוודאי יהיה מותר (מדאורייתא, ולא מדרבנן) לבשל בחמה בשר בחלב שהוא איסור לאו, והביא שכן כתב הפרי חדש^[15] שאם בישל בחמי טבריה אינו אסור מן התורה. והגר"א^[16] כתב "כל שע"י האור הוא דרך בישול", כלומר, שדרך בישול בשר בחלב הוא רק על ידי האש, אבל בחמה זה לא בישול.

ראו גם

• מלאכת מבשל

קישורים חיצוניים

• הרב ברוך גיגי, בישול בחמה, ב"בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון
• בישול בחמה (ללא אש), באתר מכון צומת
• בישול בחמה ובתולדותיה, באתר עולמות, ‏28 ביולי 2020