קפיצת באנג'י

קפיצת בָּאנְגִּ'י היא קפיצה ממקום קבוע ומוגבה כמו צוק או גשר הנבלמת על ידי חבל אלסטי הכרוך סביב קרסוליו של הקופץ (או לחלופין לרתמת סנפלינג אותה הוא חוגר) ומחבר אותו לעצם ממנו קפץ. אלסטיות החבל יוצרת בלימה הדרגתית ומונעת פציעה, וכן יוצרת תנועה מחזורית מעלה ומטה האופיינית לפעילות זו.

ציוד המשמש לקפיצת באנג'י כפי שמוצג במוזיאון הבאנג'י ב-Bloukrans Bridge בדרום אפריקה

קופץ באנג'י, ממוביל מים בצרפת

קופץ באנג'י בפעולה

אורך החבל בו משתמשים משתנה בהתאם לאתר הקפיצה. הגבהים הנפוצים הם 25 עד 200 מטר. התאחדות הבאנג'י של ארצות הברית (USBA) מעריכה כי יותר מ-7 מיליון קפיצות באנג'י נערכו מאז סוף שנות ה-80, מה שהופך את קפיצות הבאנג'י לאחד מענפי הספורט האתגרי (Extreme Sports) הפופולריים ביותר. הספורט נחשב לבטוח יחסית לענפי ספורט אתגרי אחרים.

מרבית העוסקים בספורט עושים זאת באמצעות חברות מאורגנות המפעילות אתרי קפיצה.

היסטוריה ומקורות

מקור המילה באנג'י מתואר כ"מונח סלנג ניו זילנדי לרצועה אלסטית".

בשנות ה-50 של המאה ה-20 צילם צוות של ה-BBC באיי ונואטו נערים שהיו קופצים ממבני עץ גבוהים שנבנו לצורך כך אל האדמה שמתחת כשקרסוליהם קשורים לענפי צמח מטפס, כמבחן אומץ וטקס התבגרות. כריס בייקר מבריסטול שבבריטניה ניסה לחקות את שראה בסרט תוך שימוש בחבל אלסטי. קפיצת הבאנג'י המודרנית הראשונה התרחשה ב-1 באפריל 1979 מגשר קליפטון בבריסטול על ידי ארבעה מחברי "המועדון לספורט מסוכן". הקופצים, ובראשם דייוויד קירק נעצרו על ידי המשטרה זמן קצר לאחר הגיעם לקרקע, אך המשיכו לפתח את הספורט בארצות הברית, בין היתר מגשר שער הזהב בסן פרנסיסקו, וכך יצרו מודעות לספורט ברחבי העולם. בשנת 1982 כבר היו מבצעים קפיצות באירועים מסחריים ממנופים או כדורים פורחים.

הניו זילנדי A.J.Hackett, (שקפץ לראשונה מגשר גרינהיית' באוקלנד ב-1986) היה הראשון להציע קפיצות לציבור הרחב באמצעות חברה שהקים. בשל כך, נתפסת ניו זילנד עד היום כ"מולדת הבאנג'י".

הקפיצות הגבוהות בעולם

על פי ספר השיאים של גינס, אתר הקפיצות המסחרי הגבוה ביותר בעולם הוא מגדל מקאו שבמקאו שבסין. הקפיצה נערכת מפלטפורמה במרפסת התצפית בגובה 233 מטרים מהקרקע^[1]. האתר מנוהל על ידי א. ג'. האקט המנהל אתרי קפיצת באנג'י רבים.

ליד לוקרנו שבשווייץ יש אתר קפיצות מראש סכר ורצסקה. גובה הקפיצה הוא 220 מטרים.

סיכונים בריאותיים

פציעות בקפיצות בנג’י ניתן לחלק לשתי קטגוריות: פציעות הנגרמות עקב תקלה בציוד או תאונה טרגית לאחר הקפיצה, ופציעות המתרחשות למרות אמצעי הבטיחות.

במקרה הראשון, הפציעה עלולה להיגרם אם חגורת הבטיחות מתקלקלת, אורך החבל מחושב באופן שגוי או שהחבל אינו מחובר כהלכה לפלטפורמת ההקפצה. בשנת 1986, במהלך חזרות למופע קפיצת בנג’י בתוכנית של ה-BBC, נהרג אדם לאחר שהחבל השתחרר מתפס הטבעת.

פציעות המתרחשות למרות אמצעי הבטיחות קשורות בדרך כלל לעלייה החדה בלחץ התוך-וסקולרי בחלקו העליון של הגוף בעת החזרת החבל. נזק לראייה הוא הסיבוך המדווח בתדירות הגבוהה ביותר. ירידה בראייה בעקבות דימום ברשתית עשויה להימשך מספר שבועות עד להחלמה, במקרה אחד נותרה ירידה בראייה של אישה בת 26 גם לאחר שבעה חודשים.

פגיעות מסוג צליפת שוט עלולות להתרחש כשהקופץ זז בפיתול על החבל, ובמקרה אחד הן הובילו לשיתוק ארבעת הגפיים כתוצאה משבר בצוואר.

פציעה קשה אף עלולה להיגרם אם צווארו או גופו של הקופץ מסתבך בחבל. בשנים האחרונות תואר גם קרע בעורק תרדמני שגרם לשבץ לאחר קפיצת בנג’י.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קפיצת בנג'י

• איילת נעמן‏, באנג'י: המקומות הכי טובים בעולם לקפוץ, באתר וואלה, 3 ביולי 2013
• קפיצת באנג'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)