ברית הפריפריה

ברית הפריפריה או דוקטרינת הפריפריה או ברית המיעוטים הייתה אסטרטגיה דיפלומטית, על פיה ישראל פתחה בריתות אסטרטגיות עם שכנותיהן של המדינות הערביות העוינות את ישראל ושוכנות במזרח התיכון או עם תת-אוכלוסיות של מיעוטים ברחבי המזרח התיכון בעלות אינטרסים העולים בקנה אחד עם אלו של ישראל. מטרתה המיידית של האסטרטגיה היא להסיר איומים מתהווים על ביטחונה ובטווח הרחוק לנטרל את ההתנגדות הרחבה של מדינות ערב לקיומה של ישראל וליצור בסיס ליצירת יחדות אזוריות דוגמת הסכמי אברהם.

שתי הבריתות משקפות מדיניות של "חיפוש שותפים בשוליים" כדי להתמודד עם הגמוניה עוינת במרכז. אך בעוד ברית הפריפריה נשענת על מדינות ריבוניות, ברית המיעוטים מתבססת על שחקנים לא-מדינתיים שמעמדם שברירי, ולעיתים נוצרת ביניהם מתיחות או אף עימות — למשל כשהאינטרסים של טורקיה שחברה לישראל בברית הפריפריה מתנגשים באלו של הכורדים שחברו לישראל בברית המיעוטים.

האסטרטגיה נהגתה ופותחה על ידי ראובן שילוח יועצו הקרוב של ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון והתמקדה בעיקר בטורקיה, איראן בתקופת שושלת פהלווי, אתיופיה בתקופת שלטונו של היילה סלאסי ואף הרחבת הקשרים בין ישראל לבין הקהילה הכורדית שמפוזרת ברחבי רוב מדינות המזרח התיכון אך מרוכזת בעיקר בעיראק ובאיראן.^[1][2] בנוסף, קיימה ישראל קשרים חמים עם המורדים בדרום סודאן ועזרה להם במלחמות האזרחים שניהלה מול סודאן עצמה. המדיניות יושמה גם עם הבלוצ'ים בפקיסטן ואיראן.^[3][4]

משום הרגישות של שיתוף פעולה שאינו רשמי עם דגש על נושאים של צבא וביטחון היו אלו גופי הביטחון של ישראל, אמ"ן והמוסד, האמונים על התנהלות בערוצים בלתי רשמיים, שנשאו בנטל ולא משרד החוץ על שלוחותיו.

בריתות פריפריאליות

היסטוריה

המונח "פריפריה" שימש בשל העובדה שלא ערבים, טורקים ולא מוסלמים, פרסים, הקיפו גאוגרפית במידה רבה את האוכלוסייה הערבית-מוסלמית במזרח התיכון.^[5] הברית כללה במקור את ישראל, טורקיה, המדינה האימפריאלית של איראן והאימפריה האתיופית.^[6] לדברי ברוך עוזיאל, הברית תכריע את הערבים ותסיים את האימפריאליזם שלהם, תביא שלום לקהילות לא ערביות ולא מוסלמיות, ובסופו של דבר לאזור כולו. עוזיאל הכיר באתגרים של ברית כזו, כמו האסלאמיזם והסכסוך בין כורדים לטורקים, וטען כי "אף רעיון חדש ונועז לא פילס את דרכו מעולם בקו ישיר וללא עיקולים".^[7]

בשנת 1958 קיימו ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון וראש ממשלת טורקיה עדנאן מנדרס פגישה חשאית, בה דנו בברית, והחליפו תמיכה מודיעינית וצבאית. גם איראן הייתה מעורבת, אך במידה פחותה.^[8][9] איראן, טורקיה וישראל ייסדו הסכם המכונה "הטריידנט" ב-1958.^[5] ב-1967, טורקיה קראה לנסיגת ישראל מהשטחים הכבושים אך סירבה להצטרף לערבים בגינוי ישראל כ"מדינה תוקפנית". בישיבת ארגון הוועידה האסלאמית ברבאט התנגדה טורקיה להחלטה הקוראת למדינות מוסלמיות לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.^[8]

המהפכה האיראנית של 1979 הייתה מכשול גדול למדיניות. הממשלה החדשה של איראן ניתקה את היחסים עם ישראל וחזרה בה מהכרה. מנהיגים איראנים כמו רוחאללה חומייני, עלי חמינאי ומחמוד אחמדינז'אד כינו את ישראל שוב ושוב "ישות בלתי חוקית" ואף קראו להשמדתה. ישראל עשתה כמה ניסיונות מפוקפקים לחידוש הברית עם הרפובליקה האסלאמית של איראן. ישראל גם מימנה וחימשה את איראן במהלך מלחמת איראן-עיראק, וסייעה לאיראן במכירת הנפט שלה.^[10] טורקיה הקלה על היחסים בין ישראל לאיראן. יהודים איראנים המתגוררים בישראל היו מבקרים בטורקיה, שולחים את הדרכונים הישראלים בחזרה לישראל, ונכנסים לאיראן באמצעות הדרכונים האיראניים שלהם. פקידי ממשל איראניים טסו לישראל מטורקיה, ולא החתימו את הדרכונים שלהם.^[11]

מכיוון שטורקיה ואיראן היו עמודי התווך של הברית, הכורדים לא מילאו תפקיד גדול. עם זאת, ישראל תמכה באופן פעיל בתנועה הבדלנית הכורדית בעיראק.^[12] טורקיה ואיראן לא רצו מדינה כורדית בגבולותיהן, למרות שהתמיכה בכורדים בעיראק החלה באמצע שנות ה-60 באישור איראן. בן-גוריון דחק במוסד לתמוך במפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן "מבלי לדרוך על בהונות איראן וטורקיה".^[5]

ברית המיעוטים

רקע

סוגיית המיעוטים הייתה קיימת באימפריה העות'מאנית שיצרה את הסדר ה'מילת' שהסדיר את קיומם של המיעוטים הלא מוסלמים תחת השלטון האיסלאמי האימפריאלי, בהתאם להלכת הקוראן המקבל את קיומו של האחר בתנאי שהאחר מכיר בעליונות האסלאם ומשלם את המס הנדרש. תפיסת המילת הביאה לאוטונומיה פנימית ודתית רבה ולפלורליזם כלפי המיעוטים ברחבי האימפריה העות'מאנית. שורשיה נטועים במדיניות הד'ימי שהייתה נהוגה כלפי בני המיעוטים המונותאיסטים במדינות האסלאם.

שלושה דפוסים מרכזיים של מיעוטים בסהר הפורה:

• מיעוט אתני לאומי דוגמת הכורדים בעיראק, סוריה, איראן וטורקיה.
• מיעוט דתי דוגמת הנוצרים - הקהילה הקופטית במצרים.
• מיעוט עדתי שהוא חלק או תוצר של הציוויליזציה המוסלמית אבל הוויתו כשל מיעוט בעייתי מבחינה הלכתית דוגמת השיעים, הדרוזים והעלווים.
• מיעוט שהוא שילוב של אתניות לאומית ודתיות דוגמת הארמנים.

בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הבין היישוב שהמפעל הציוני עומד בפני אתגר חסר תקדים של התקוממות בעיקר מצד האוכלוסייה הכפרית של ערביי ארץ ישראל ועלה הרעיון לחבור למיעוטים אחרים בגבולות ארץ ישראל ומחוצה לה החולקים את החשש מפני מה שכינה אחד ממנהיגי היישוב 'הים הערבי החשוך'.

שלושה נדבכים לאסטרטגיית ברית המיעוטים שהתפתחה ביישוב ולאחר מכן במדינת ישראל:

• פוליטי ביטחוני - האויב של אויבי הוא ידידי.
• אידאולוגי - הכרה בזכות קיומם של מיעוטים, הדגשת הפלורליזם של האזור, משמע הכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי במזרח התיכון.
• מוסרי - הושתת יד ציונית למיעוטים הנחשבים על ידה כנרדפים או חוששים מרוב ערבי או חותרים להדגשת קיומם במסגרת בדלנית, מדגישה את מוסריות המפעל הציוני.^[13][14]

מדיניות זו הוחלה לגבי הדרוזים, הקופטים, הכורדים, הברברים, הנוצרים המזרח תיכוניים (ארמים, אשורים, מארונים) והדרום סודנים^[15][13].

דרוזים

המיעוט הנגיש ביותר בארץ ישראל במהלך המרד של ערביי ארץ ישראל היו הדרוזים שנמנעו מלקחת חלק במרד ואף נקטו נייטרליות במלחמת העצמאות. לימים התפתח הקשר למה שנקרא ברית הדמים בין המדינה לדרוזים.

הרעיון להקמת מדינת חיץ דרוזית בין המדינה שבדרך לבין סוריה ולבנון מהר הדרוזים בסוריה עבור בחורן דרך הרצועה הדרוזית למרגלותיו המזרחיים והמערביים של החרמון ועד דרום לבנון קינן ביגאל אלון עוד במהלך שנות ה-40 והוא חזר עליו במכתב ללוי אשכול ב-1967 לאחר מלחמת ששת הימים עת נקרתה הזדמנות היסטורית בעקבות כיבוש רמת הגולן זאת למרות שתומכים נלהבים במדינת ישראל בקרב העדה וביניהם לביב חוסיין אבו רוכן התנגדו באופן עקבי ונחרץ למדינה דרוזית עצמאית והעדיפו חיים תחת שלטון ישראלי.

נדבך אחר בברית הדמים הייתה ההחלטה ב-1956 לגייס את הדרוזים לשירות חובה בצה"ל בהסכמת המנהיגות המסורתית של העדה ומתן פטור לנשים הדרוזיות.

כורדים

מארונים

לקריאה נוספת

אלי פודה, מפילגש לידועה בציבור היחסים החשאיים של ישראל עם מדינות ועם מיעוטים במזרח התיכון, 2020-1948, עם עובד, 2021

קישורים חיצוניים

• חיזוק דרך ברית הפריפריה, באתר ישראל היום, 1 בפברואר 2016
• שלמה נקדימון, בחזרה לברית הסודית בין ישראל, איראן וטורקיה, באתר הארץ, 24 ביולי 2015
• Whither the Persian-Jewish alliance? Trita Parsi