גרשון אבנר

גרשון אבנר נולד בי"ב בחשוון התר"פ בשם גונטר הירש לארתור הירש ולאלזה (עליזה) לבית דויטש בברלין שבגרמניה. אביו היה הבעלים של מפעל מצליח לייצור עניבות, אולם שילוב של גילויי אנטישמיות וציונות הביאו אותו לסגור את המפעל ולעלות עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1933.

אבנר התקבל לכתה הרביעית בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. הוא הדריך בשבט הצופים "משוטטי בכרמל", היה ספורטאי מצטיין ושיחק כשוער בנבחרת בית הספר. עם חבריו לספסל הלימודים נמנו חיים לסקוב, לימים הרמטכ"ל החמישי של צה"ל, ומאיר בר-רב-האי לימים עו"ד מפורסם בחיפה. בשנת 1935 הצטרף ל"הגנה" והשתתף כנוטר בשמירה על יישובים יהודיים באזור חיפה והקריות. בבית הוריו שבהדר הכרמל הוסתרו כלי נשק של ההגנה ב"סליק" שנבנה במיוחד למטרה זו.

בסיום לימודיו בבית הספר הריאלי, כבוגר מחזור י"ט תרצ"ח 1937/38, נשלח על ידי אביו ללימודים באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, למרות בקשתם של אורד וינגייט ויעקב דורי שיישאר בארץ ישראל ויצטרף לפלוגות הלילה בפיקודו של וינגייט.

בשנת 1938 נסע לשנת מכינה, שלאחריה התקבל לאוניברסיטת אוקספורד. בנוסף ללימודי פוליטיקה, פילוסופיה וכלכלה (תואר ראשון ושני), החל אבנר לעסוק בהסברה ועשיית נפשות למפעל הציוני. בשנת 1942 נבחר לנשיא ה"אוקספורד יוניון", מועדון הדיונים (דיבייט) המפורסם והיוקרתי בעולם^[2], הקיים באוניברסיטת אוקספורד למעלה ממאתיים שנה ובין בוגריו רבים מראשי הממשלה וחברי הפרלמנט הבריטים. העיתונות בישראל בישרה על הבחירה: "יהודי מארץ ישראל נשיא הסטודנטים באוקספורד"^[3]. במסגרת המועדון פיתח את יכולות הנאום ותרבות השיג ושיח.

בסוכנות ובמשרד החוץ

הלימודים באוקספורד התנהלו בצל מאורעות מלחמת העולם השנייה, ובתום הלימודים לא יכול היה אבנר לשוב לארץ ישראל. הוא גויס למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית במשרדה בלונדון^[4], שם עבד כשלוש שנים, ובין היתר טיפל בעליית ניצולי השואה לארץ ישראל^[5].

באוגוסט 1946 חזר לארץ ישראל^[6] והתמנה כדובר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית^[7]. בתפקידו זה עסק בין היתר בתדרוך עיתונאים אודות מהלכי מלחמת העצמאות. בפיצוץ של מכונית תופת בבית המוסדות הלאומיים ב-11 במרץ 1948, נפצע קשה בעיניו והיה מאושפז מספר חודשים^[8]. הוא שב לתת תדרוכים עיתונאיים בירושלים בחודש יוני 1948^[9], אך לקראת סוף החודש הוחלף^[10] ועבר לעבוד במשרד החוץ^[11] כמנהל בפועל של המחלקה למערב אירופה^[12]^[13]. ביוני-יולי 1949 היה חבר ודובר משלחת ישראל בוועידת לוזאן^[14].

במצוותו של דוד בן-גוריון עברת את שם משפחתו^[15], מתוך הוקרה והערכה לאביו בחר בשם אבנר - "אבי הוא נרי ולאורו אלך".

בתחילת 1952 היה אבנר חבר המשלחת הישראלית לוועידת השילומים מגרמניה^[16]. במאי 1952 נתמנה לשגריר בפועל בהונגריה ובבולגריה^[17], כדי להקים את הצירויות בסופיה^[18]^[19] ובבודפשט, בה היה מושבו הקבוע. בתפקידו בבולגריה ניהל את המגעים על חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות ב-1953^[20]^[21]^[22].

בספטמבר-אוקטובר 1953 היה ליועץ בשגרירות ישראל באנגליה^[23] וממלא מקום השגריר^[24]. בתפקידו זה ניהל את הקשרים עם הבריטים סביב ההכנות למלחמת סיני^[25].

בסוף 1957 מונה למנהל מחלקת ארצות הברית במשרד החוץ^[26]. בסוף 1959 הוא הוקפץ ללונדון לכמה שבועות למלא את מקום השגריר^[27]. בשנת 1961 מונה אבנר לשגריר ישראל בנורווגיה^[28], תפקיד שגריר ראשון לאחר שנים רבות בהם היה במשרד החוץ^[29]. בהמשך מונה לשגריר ישראל בקנדה^[30], וסמנכ"ל המשרד לענייני אירופה^[31]^[32]. במשך השנים היה מספר פעמים חבר משלחת ישראל לאומות המאוחדות^[33].

שנים מאוחרות

בשנת 1972 נבחר לתפקיד נציב תלונות הציבור, ה"אומבודסמן" הראשון של מדינת ישראל^[34].

בשנת 1974 מונה על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר לתפקיד מזכיר הממשלה^[35]. תקופה קצרה לאחר מכן התפטרה מאיר מתפקידה ואבנר נותר בתפקיד תחת ראש הממשלה יצחק רבין. אחד האירועים המרכזיים בתקופת כהונתו הייתה ההחלטה על "מבצע אנטבה".

לאחר חילופי השלטון נבחר, בתמיכת ראש הממשלה מנחם בגין, לנשיא אוניברסיטת חיפה^[36], וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1981. הוא עסק בעיקר בגיוס תרומות לאוניברסיטה והקים רשת אגודות שוחרים של האוניברסיטה בקהילות היהודיות בחו"ל.

עם פרישתו לגמלאות שב לגור בירושלים, ובילה את זמנו בקריאת ספרות ועיתונות פוליטית.

גרשון אבנר

ביוגרפיה

בסוכנות ובמשרד החוץ

שנים מאוחרות

חיים אישיים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on