האגודה לתרבות ולמדע של היהודים

האגודה לתרבות ולמדע של היהודים (בגרמנית: Verein für die Cultur und die Wissenschaft der Juden) נוסדה בברלין בשנת 1819 ופעלה בה עד שנת 1824.

עמוד השער של "כתב העת לחכמת ישראל" (Zeitschrift für Die Wissenschaft des Judentums) משנת 1822

בשליש הראשון של המאה ה-19 התחולל מפנה דרמטי בהתפתחותה של היהדות המודרנית באירופה. פריחתו של המדע והתפתחות חברה אזרחית ברוח רעיון האזרחות הליברלי עוררו תקווה להתהוות חברה המבטיחה שוויון זכויות לכל המיעוטים האתניים לרבות היהודים.

"האגודה לתרבות ולמדע של היהודים" שימשה פורום מדעי וחברתי לדור חדש של חוקרים ואינטלקטואלים יהודים ונחשבת למוסד הראשון שעסק בחקר מדעי היהדות. חבריה היו בין הסטודנטים היהודים הראשונים באוניברסיטת ברלין. הם הושפעו רבות מתנועת ההשכלה, מהלימודים הקלאסיים ומהאידיאליזם הגרמני.^[1]

על רקע האכזבות הפוליטיות, ההדרה החברתית, האנטישמיות והמבוכה הדתית, ביקשו חברי האגודה לחולל מהפכה בקרב בני עמם ובחברה האזרחית כולה. הם סברו שכדי להבטיח את השתלבותה של היהדות במציאות החדשה, נדרש ממנה להגדיר מחדש את זהותה הייחודית ואת השתייכותה לתרבות האירופית. הם קיוו שבאמצעות מחקר מדעי של היהדות יוכלו לחזק את הזהות היהודית מול העוינות האנטישמית מבחוץ. עם זאת, הם רצו להראות שהיהדות עצמה "מוכשרת וזקוקה לטיפול מדעי. מדע היהדות הוא צורך מהותי של היהודים עצמם, ברור לכול שאף ששדה המדע הוא מקום משותף של האנושות כולה, יהודים הם שנועדו לעבד שדה זה", כפי שניסח זאת הפדגוג עמנואל וולף במאמרו "על מושג מדע היהדות" שראה אור בשנת 1822.^[2]

הרקע להקמת האגודה לתרבות ולמדע של היהודים

באחת מהחלטות קונגרס וינה (שהתקיים בשנת 1815) הוטל על מדינות הקונפדרציה הגרמנית לדון בהענקת שוויון זכויות ליהודי גרמניה. החלטה זאת לא מומשה גם שנים רבות לאחר מכן, ובמרבית מדינות גרמניה נמנע מהיהודים להחזיק במשרות ציבוריות, לשרת בצבא, ללמד בבתי ספר ובאוניברסיטאות ולהשתתף בפעילות אקדמית כלשהי.

ב-26 בנובמבר 1816 נוסד בברלין "חוג המדע" (בגרמנית: Wissenschaftscirkel) על ידי הפילולוג יום-טוב ליפמן צונץ, ההיסטוריון יצחק מרדכי (איזק מרקוס) יוֹסְט, הבנקאי והנדבן משה מוזר (בגרמנית: Moses Moser) (גר'), המורה עמנואל ווהלוויל (בגרמנית: Immanuel Wohlwill) (גר') ורואה החשבון יוסף הילמר (בגרמנית: (Joseph Hillmar). חוג המדע היה ההתאחדות היהודית הלא פוליטית הראשונה שמטרתה יצירת בית למשכילים היהודים. הוא הוקם לפי המודל של קבוצות דיון ברלינאיות כגון "אגודת יום רביעי" או "מועדון יום שני". כל אחד מחברי הקבוצה העביר הרצאות בנושא התמחותו, או בנושאים כלליים כגון חינוך כללי, פילוסופיה, ספרות, תיאטרון, משפטים ורפואה. אולם בשל חוסר עניין בקרב הציבור היהודי, הפגישה האחרונה של החוג התקיימה ב-3 ביולי 1817.^[3]

דרישות הארגונים היהודיים לקבלת אזרחות וזכויות קדמו לפרוץ פרעות הפ-הפ. המהומות פרצו באוגוסט 1819 בעיר וירצבורג, והתפשטו ליותר מ-80 ערים ועיירות בתוך הקונפדרציה הגרמנית ומחוצה לה. במהלך המהומות, בספטמבר 1819, נכנסו לתוקף תקנות קרלסבאד וחודש לאחר מכן הפרעות פסקו.

בצל הפרעות התכנסו שוב חברי "חוג המדע", ב-7 בנובמבר 1819, כדי לייסד אגודה שמטרתה קידום תרבותי ומדעי חילוני בקרב היהודים.^[3] אף שהפרעות לא גרמו לשינוי פתאומי בתודעתם של מייסדי האגודה, הן המחישו להם את הפער בין ציפיותיהם לבין המציאות, וחיזקו את רצונם להתערות בחברה הגרמנית.

ייסוד האגודה ופעילותה

עם מקימי האגודה נמנו יום-טוב ליפמן צונץ, אדוארד גנז, ומשה מוזר. מיד עם הקמתה, הצטרפו לאגודה כחמישים אינטלקטואלים ברלינאיים, ביניהם הבלשן לודוויג מרקוס, המשורר היינריך היינה וחלק מחברי חוג מנדלסון, כעשרים חברי הקהילה היהודית בהמבורג ויהודים בודדים מערים אחרות.^[4]

חברי האגודה קיוו להביא לשיפור מעמדם החברתי של היהודים באמצעות הפצת תרבות כללית בקרבם וקידום חקר ההיסטוריה והספרות היהודית. ברוח זאת פנה אדוארד גנז, לחברי האגודה באומרו: “יש לנו מולדת, ויכולים אנו לשמוח במולדת זו״ . מול התרבות האירופית שאיימה לבלוע אל קרבה את היהדות, סבר גנז שיהיה ליהדות המשך קיום “כנהר הזה הנשאר באוקיינוס״. ברוח זו ראו חברי האגודה לנכון לחקור את היהדות בדרך אקדמית ובכלים מדעיים וביקורתיים.

בתקנון האגודה, ובנוסח הפנייה שהוגשה לממשלה לצורך רישום האגודה, נאמר כי "האגודה תפעל לביטולם של כל אותם עיקרי אמונה, מנהגים, אורחות מחשבה ואורחות חיים של היהודים, אשר מבודדים אותם מן הקהילה האזרחית, לשם איחוד כל הכוחות באמצעות תהליך חינוכי של היהודים... לקראת הוויה המתאימה לדרישות המדינה, וליחסים הקיימים בה״.^[5]

בתחילה נקראה האגודה "'אגודה לתיקון המצב הנוכחי של בני האמונה היהודית בגרמניה" או בקיצור "אגודה לתיקון מצב היהודים".^[6] שנתיים לאחר הקמתה, ב-5 ביולי 1821, הוסכם לקרוא לאגודה "האגודה לתרבות ולמדע של היהודים".

חברי האגודה גיבשו תוכנית שתשרת את מטרות האגודה ותיצור בסיס לפעילות ארוכת טווח. התוכנית כללה הקמת מוסד חינוכי, כתב עת ומכון מדעי, וכן ארכיון שתפקידו לאסוף חומרים להמשך פיתוחה של האגודה. היינריך היינה הציע הקמת אגודה-בת לנשים שתקדם את מטרות האגודה האם בבתי היהודים. בשנת 1822 נוסד "כתב העת לחוכמת ישראל" (בגרמנית: Zeitschrift für die Wissenschaft des Judenthums)^[7] בעריכתו של צונץ.^[4] השלב הפורה בפעילות האגודה, בין מרץ 1821 לאפריל 1823, התמקד בעבודה מדעית מתוך הבנה שכל עבודה חינוכית מעשית חייבת להתבסס על פעילות מחקרית.

פעילות המכון המדעי התמקדה במתן הרצאות על ידי החברים בשלושה תחומי מחקר – היסטוריה, ספרות ופילוסופיה (כולל תאולוגיה יהודית). ההרצאות פורסמו ב"כתב העת לחוכמת ישראל" שנשלח לקוראים יהודים וגם לקוראים לא יהודים, מתוך רצון להגיע לכל ציבור המלומדים שהתעניין במחקר בתחום מדעי היהדות.

המוסד החינוכי של האגודה, שנפתח בנובמבר 1821, היה מיועד בעיקר לצעירים יהודים ממזרח אירופה שהתכוננו ללימודים באוניברסיטה של ברלין. המקצועות שנלמדו בו כללו גרמנית, לטינית, גאומטריה, מתמטיקה, יוונית, עברית וצרפתית, היסטוריה, גאוגרפיה ותורת הנאום. לימודי דת לא נכללו בתוכנית בשל מחלוקת שהתעוררה בנושא בין חברי האגודה. רשמית חויבו חברי האגודה להעביר שלושה שיעורים בשבוע, אך רק מעטים עמדו בדרישה זו. התלמידים המעטים שנרשמו ללימודים לא עמדו בדרישות האקדמיות. מסיבות אלה, וכן מחוסר מימון, נסגר בית הספר בחודש מאי 1823. באותה שנה הפסיק את פעילותו גם "כתב העת לחוכמת ישראל".

האגודה חדלה להתקיים בשנת 1824 עם הפסקת פעילותם של חבריה.

ממשיכת דרכה של "האגודה לתרבות ולמדע של היהודים" הייתה תנועת "חכמת ישראל" (בגרמנית: Wissenschaft des Judentums שפירושו מדע היהדות) אשר המשיכה לפעול באירופה במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 והניחה את היסודות למחקר האקדמי בתחום היהדות.

לקריאה נוספת

• מיכאל ברנר ואחרים, תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, כרך ב': אמנציפציה ואקולטורציה, 1780-1871, מרכז זלמן שזר, 2000.
• רחל ליבנה-פרוידנטל, האיגוד: חלוצי מדע היהדות בגרמניה, מרכז זלמן שזר ומכון ליאו בק, 2018.

קישורים חיצוניים

• "האגודה לתרבות ולמדע של היהודים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)