הדגל הפלסטיני

הדגל הפלסטיני או דגל פלסטין (בערבית: علم فلسطين) הוא דגל הלאום של הפלסטינים. הדגל עוצב על בסיס דגל המרד הערבי וצבעי הלאומיות הכלל-ערבית. מבנהו טריקולור תלת-פסי בצבעים שחור, לבן, ירוק, ועליהם מופיע משמאל משולש שווה-שוקיים אדום. בסיס המשולש נמצא בצד התורן, וקודקודו בשליש המרחק מהתורן.

הדגל הפלסטיני

סוג הדגל	דגל לאומי ודגל ימי לאומי
יחס אורך/גובה	1:2
קבלת מעמד רשמי	15 בנובמבר 1988
מוטיבים עיצוביים	צבעי הלאומיות הכלל ערבית, משולש אדום, פסים אופקיים שחור, לבן, ירוק
גרסאות נוספות

הדגל הפלסטיני מונף על תורן מאולתר

הדגל התפתח תחילה בגרסה זו במרד הערבי של 1916, הופיע בעת המרד הערבי הגדול (1936–1939) ואומץ בשנת 1964 על ידי "הארגון לשחרור פלסטין" (אש״ף) כדגלם הלאומי של הפלסטינים. לאחר הסכמי אוסלו אומץ גם בידי הרשות הפלסטינית.

צבעי הדגל

צבעי הדגל הם צבעי הלאומיות הכלל ערבית הנובעים מדגל המרד הערבי, ועליו מתבססים דגליהם של רוב ארצות ערב. ישנן דעות שונות לבחירת הצבעים.

לפי סאטע אל-חוסרי^[1] הצבעים מסמלים קבוצות ערביות שונות ומאורעות עבר^[2]:

• שחור – מסמל את הדגל השחור של מוחמד, את הח'ליפים הראשידון ואת ח'ליפות בית עבאס.
• לבן – היה הצבע של הח'ליפות האומיית והפאטימית.
• ירוק – הוא צבע המשויך לדת האסלאם, ולכן גם הוא מייצג את ח'ליפות ראשידון.
• אדום – הצבע של השושלת ההאשמית.

על פי גרסה אחת, הצבעים נבחרו על ידי 'המועדון הספרותי' הערבי הלאומי באיסטנבול בשנת 1909, על סמך המשורר הערבי סאפי א-דין אל-חילי (אנ') בן המאה ה-13:

מעשינו לבנים,
קרבותינו שחורים,
שדותינו ירוקים,
ואדום הוא צבע חרבותינו.

דעה אחרת טוענת שאגודת אל-פתאת, שהוקמה בפריז בשנת 1911, בחרה את הצבעים.

גרסה נוספת גורסת שהדגל עוצב על ידי הדיפלומט הבריטי סר מארק סייקס^{[דרוש מקור]}, החתום על הסכם סייקס–פיקו.

היסטוריה

דגל פלסטין מונף על קולנוע אלהמברה ביפו, 1937

כינוס של נכבדים פלסטינים בבית ספר בעזה לקראת ההכרזה על הקמת ממשלת כל פלסטין, 22 בספטמבר 1948.

הדגל הוא אחת הגרסאות המוקדמות של הדגל הפאן-ערבי. לכן שימש הדגל בעבר מספר ישויות פוליטיות ערביות שונות: ממלכת חג'אז, אמירות עבר הירדן והאיחוד הערבי, הקשורות לשושלת ההאשמית, וכן מפלגת הבעת' הסורית. דגל ירדן דומה לדגל הפלסטיני, אך במרכז המשולש האדום נמצא כוכב עם שבעה קודקודים.

גרסה ראשונה של הדגל שימשה בחג'אז בעת המרד הערבי שהוביל השריף חוסין מהמשפחה ההאשמית במכה נגד האימפריה העות'מאנית. מרד זה התחולל במהלך מלחמת העולם הראשונה בשיתוף פעולה עם האימפריה הבריטית. מקורו של הדגל הזה נתון במחלוקת. לפי אחת הגרסאות הוא עוצב על ידי הדיפלומט האנגלי מארק סייקס (המוכר מהסכם סייקס–פיקו).^[3]

בשנת 1921 נוצרה גרסה של הדגל כדגלה של אמירות עבר הירדן (שברבות השנים הפכה לממלכת ירדן). רק בשנת 1928 נוסף לדגל ירדן הכוכב המשובע שמבדיל אותו מהדגל הפלסטיני^{[דרוש מקור: ר’ בערך האנגלי על דגל ירדן]}.

בדגל בגרסת הפס הלבן באמצעו נעשה שימוש במרד הערבי הגדול (1936–1939).^[4]

ב-22 בספטמבר 1948 הכריז הוועד הערבי העליון על הקמת "ממשלת כל פלסטין", שמקום מושבה בעזה. ב-1 באוקטובר 1948 נערכה בעיר ישיבה של "מועצה לאומית פלסטינית" בת 75 חברים, שבראשה הועמד חאג' אמין אל-חוסייני, ובה הוחלט לאמץ את דגל "המהפכה הערבית הגדולה" (מרד השריף חוסיין ב-1916) כדגל פלסטין.^[5]

בשלהי 1958 החל להופיע בביירות הירחון "פלסטינֻנא" ("פלסטין שלנו"),^[6] שבשלב מסוים הפך לביטאון המחתרת למחצה של "פת"ח" בתקופתו הראשונה.^[7] הירחון הופיע בדרך כלל בשלושה עמודים, ובגלופת כותרתו של המדור "זו דעתנו", בו הופיע מדי חודש גילוי דעת בחתימת פת"ח, הופיעה דמות צעיר מניף תת-מקלע על רקע הדגל הפלסטיני: פסים מאוזנים בשחור-לבן-ירוק ומשולש אדום בשוליים.^[8]

בעת הקמת אש"ף בשנת 1964, התקבלה האמנה הפלסטינית, ובה סעיף 27, הזהה לסעיף 31 בנוסח שנתקבל בכנס הרביעי של המועצה הלאומית הפלסטינית ביולי 1964: "לארגון השחרור הפלסטיני יהיו דגל, שבועה והמנון, שייקבעו בהתאם לתקנון מיוחד".^[9] אש"ף אימץ גם הוא את אותו דגל כדגל הפלסטיני.^{[דרוש מקור]}

הנפת הדגל באו"ם

ב-10 בספטמבר 2015 התקבלה בעצרת האו"ם החלטה בעד הנפת הדגל הפלסטיני במטה הארגון. תמכו 119 מדינות, התנגדו 8 ונמנעו 45, ישראל וארצות הברית התנגדו, רוב חברות האיחוד האירופי נמנעו.^[10] בסוף אותו חודש הונף הדגל לראשונה מחוץ למטה האו"ם. במעמד זה הכריז יו"ר הרשות, אבו מאזן, על 30 בספטמבר כ"יום הדגל הפלסטיני".

מדינת ישראל והטלת האיסור על הנפת הדגל

חייל לוקח דגל פלסטיני מידיו של מפגין בחווארה, יוני 2022

בשנת 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל אסרה על הנפת הדגל הפלסטיני, ששימש כדגל של אש"ף שמוגדר כארגון טרור,^[11][12] בתחומיה ובתחומי רצועת עזה והגדה המערבית.

בעקבות הסכמי אוסלו

בנימין נתניהו, לצד הילרי קלינטון, לוחץ יד למחמוד עבאס, כשברקע דגלי ארה״ב, ישראל ופלסטין. צולם במעון ראש הממשלה בירושלים, 15 בספטמבר 2010

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993, דגל פלסטין נתלה לצד דגל ישראל כסמל לאומי במפגשים רשמיים בין נציגויות מדינת ישראל ואש״ף, ובהמשך הרשות הפלסטינית, שהוקמה במסגרת ההסכמים ב־1994.

מאותו השלב, האיסור לא נאכף באופן גורף,^[13] ובמקרה אחד הבהיר בית המשפט שהנפת הדגל אינה מהווה עבירה.^[14] על פי הנחיות מותר למשטרה להסיר דגלי פלסטין "באותם מקרים בהם מתעורר חשד ממשי לפיו הנפת הדגל מהווה עבירה של הזדהות עם ארגון טרור או גילוי אהדה אליו, או במקרים בהם ישנו חשש ברמת הסתברות גבוהה שהנפת הדגל תוביל להפרה חמורה של שלום הציבור"^[15][16][17].

שוטרים מחרימים דגלי פלסטין ממפגינים בשייח' ג'ראח, ספטמבר 2023

בהלווייתה של שירין אבו עאקלה, עיתונאית פלסטינית שנורתה בג'נין, שוטרים פעלו להסיר דגלי פלסטין, דבר שהוביל לתסיסה. בעקבות האירוע הוחלט שרק קצינים ברמת מפקדי מרחב ומעלה יהיו רשאים להורות על הסרת דגלי פלסטין.^[18]

בינואר 2023 הורה מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי, בהתאם להנחיית השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לאכוף את האיסור על הנפת דגלי פלסטין במרחב הציבורי.^[19]

השימוש באבטיח כסמל מחאה

בעקבות האיסור בישראל להניף את דגל פלסטין, החלו תומכי פלסטין בישראל ובעולם להניף שלטים בצורת פלח אבטיח בצבעי הדגל.^[20][21]

ראו גם

• דגל ירדן
• דגל עיראק
• דגל מצרים
• דגל רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הדגל הפלסטיני בוויקישיתוף

• הדגל הפלסטיני, באתר דגלי העולם (באנגלית)
• דגל ארגון שחרור פלסטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הסדנה להיסטוריה חברתית, ירוק-אדום-שחור-לבן: האם זהו דגל ערבי, דגל אש"ף או דגל פלסטין?, באתר הארץ, 11 ביוני 2023