החטא הקדמון

החטא הקדמון הוא מושג יסוד בתאולוגיה של הנצרות המערבית לפיו בשל חטא עץ הדעת, נענש העולם כולו עד היום.

החטא הקדמון - אדם וחוה מגורשים מגן עדן - פרסקו של מיכלאנג'לו בואונרוטי בקפלה הסיסטינית

ערך זה עוסק במושג יסוד בתאולוגיה הנוצרית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו החטא הקדמון (פירושונים).

ערך מחפש מקורות

גם ביהדות ישנם כיום שמשתמשים במושג 'החטא הקדמון' בהקשר של חטא עץ הדעת, אך השימוש התאולוגי המרכזי במושג זה נעשה בנצרות.

התפתחות מושג החטא הקדמון

הוויכוח עם הפלגיאנים

בימיו של אוגוסטינוס התפתח ויכוח בנוגע לחטא הקדמון. מחד, פלגיאנוס, מלומד בריטי, טען שהחטא הקדמון לא דבק בצאצאי אדם וחוה, ועל כן כל אדם יכול להיוושע מכוח הרצון והשכל, שהם החסד האלוהי שהוענק לאדם בידי האל. לפי פלגיאנוס מעבר לחסד זה אין האל מתערב עוד בחיי האדם ועל כן אמונה בישו אינה הכרחית לישועה.

גן העדן הארצי עם חטא אדם וחוה, ציור מאת רובנס ויאן ברויגל האב

מנגד, הייתה העמדה האוגוסטינית. אוגוסטינוס טען שעם אכילת הפרי אבדה לאדם היכולת לבחור בין טוב לרע ולכן כל בני האדם סופם שהגיעו לגיהנום, פרט למתי מעטים שנבחרו בידי האל. לאחר מות ישו, לפי התפיסה האוגוסטינית, ניתן היה להגיע לגן העדן מכוח החסד האלוהי, אולם לא ניתן לדעת מי יוושע, ועל כן על כל אדם לחיות חייו כנוצרי טוב. זוהי דוקטרינת הפרה-דסטינציה - יעודו של האדם להגיע לגן העדן או הגהנום. אוגוסטינוס ביסס את רעיונותיו על דבריו של פאולוס השליח באיגרת אל הרומים ה' י"ב: "לָכֵן כַּאֲשֶׁר עַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם וְהַמָּוֶת בְּעֵקֶב הַחֵטְא וְכֵן עָבַר הַמָּוֶת עַל־כָּל־בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם חָטָאוּ".

בסופו של דבר הוויכוח בין העמדות החריף ובמאה החמישית, בוועידת קרתגו, אימצה הכנסייה במערב את התפיסה האוגוסטינית והחלה לרדוף את הפלגיאנים. במזרח דובר-היוונית, שם כמעט ולא נקראו עבודותיהם של אבות הכנסייה הלטיניים המאוחרים יותר ואוגוסטינוס בכללם, דוקטרינת החטא הקדמון לא התקבלה מעולם. גם כיום, הנצרות האורתודוקסית והאוריינטלית לא מכירות בתורה זו.

ימי הביניים

בימי הביניים העמדה האוגוסטינית התרופפה. החסד האלוהי עליו דיברו פאולוס ואוגוסטינוס הפך מיחס האל לאדם, לנכס מוחשי שהכנסייה מחזיקה בו ויכולה למכור אותו. התפיסה הייתה, שאדם שמתנהג כראוי בהתאם לרצון האל, יגיע לגן עדן.

הגעתו זו נקשרה עם הזמן בכנסייה: כחלק מפיתוח תפיסת כור המצרף והתפתחות מוסד שטרי המחילה (אינדולגנציות), הכנסייה הפכה לגורם פעיל בגאולתו האישית של כל אחד. גישה זו הייתה גמישה ועודדה תקווה אצל המאמינים, אבל גם ספגה ביקורת על מעורבות הכנסייה וחמדנותה, נוכח הרווח הכלכלי שצמח לה מעידוד רכישת אינדולגנציות ותשלום עבור זירוז הגעת נשמות הנפטרים מהפרוגטוריום לגן העדן.

הרפורמציה

התפיסה הלותרנית בדבר החטא הקדמון הייתה במובן מסוים חזרה לתפיסה האוגוסטינית, דבר שאינו מפתיע נוכח היותו של לותר נזיר אוגוסטיני. התפיסה הלותרנית נשענת על שלושה יסודות: "חסד בלבד" - האדם יכול להיגאל רק בזכות החסד האלוהי; "כתבי הקודש בלבד" - האמת נמצאת רק בכתבי הקודש; "אמונה בלבד" - האמונה היא האות לכך שהאדם נבחר בידי האל. בכך למעשה פיתח לותר את דוקטרינת הפרה-דסטינציה של אוגוסטינוס לכיוון שונה: ניתן לדעת מי נבחר בידי האל, והבחירה מתבטאת על ידי האמונה.

התפיסה הקלוויניסטית פיתחה תורת פרה-דסטינציה כפולה: האדם לא נבחר לגיהנום ומשם נושע בידי האל, אלא כל אדם נבחר מראש האם יגיע לגיהנום, או שיגיע לגן העדן. בתפיסה הקלוויניסטית המאוחרת סימני הבחירה מתבטאים בהצלחתו הכלכלית של האדם - עושר מעיד על כך שהאדם יועד לגן עדן, עוני - לגיהנום.

הכנסייה הקתולית אישרה בוועידת טרנט, כנגד הרפורמציה, כי כל אדם יכול להושיע את עצמו, וגם מי שנבחר יכול לחטוא.

ראו גם

• נפילת האדם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא החטא הקדמון בוויקישיתוף

• מוטיבים מפרשת בריאת העולם בגלגולם הגשמי בנצרות - פרופ' דוד פלוסר
• החטא הקדמון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• החטא הקדמון, דף שער בספרייה הלאומית