החלונות הגבוהים

"החלונות הגבוהים" הייתה להקת פופ רוק ישראלית, שחבריה היו אריק איינשטיין (שירה), שמוליק קראוס (גיטרה, שירה, לחנים ועיבוד קולי) וג'וזי כץ (שירה). הלהקה פעלה בשנים 1966–1968 והוציאה תקליט אחד ("החלונות הגבוהים"). היא חידשה את פעילותה בשנים 1973–1974, עם אלי מגן במקום איינשטיין.

ערך זה עוסק בלהקת פופ ישראלית. אם התכוונתם לאלבום באותו השם, ראו החלונות הגבוהים (אלבום).

ערך זה עוסק בלהקת פופ ישראלית. אם התכוונתם לכינוי לפקידות הציבורית הבכירה, ראו החלונות הגבוהים בוויקימילון.

החלונות הגבוהים

מוקד פעילות	ישראל ישראל
תקופת פעילות	1966–1968 1973 – 1974
סוגה	פופ רוק
חברת תקליטים	הד ארצי
חברים
1966–1968: אריק איינשטיין (שירה) שמוליק קראוס (גיטרה, שירה, לחנים ועיבוד קולי) ג'וזי כץ (שירה) 1973–1974: אלי מגן במקום איינשטיין

חברי הלהקה

• אריק איינשטיין (שירה, קולות)
• ג'וזי כץ (שירה, קולות)
• שמוליק קראוס (גיטרות, קולות)
• אלי מגן (שירה) (במקום איינשטיין, 1973-1974).

ראשיתה של הלהקה

ב-1966 נהגו שמוליק קראוס וג'וזי כץ – אז זוג נשוי – להופיע כצמד. יום אחד הזמין קראוס לביתם את אריק איינשטיין כדי להשמיע לו שירים שהם עבדו עליהם באותו הזמן ומנגינות שהוא כתב. איינשטיין שמע והצטרף אליהם ספונטנית בשירה, שלושת הקולות התאימו, וכעבור כשבוע אלונה איינשטיין, אשתו של אריק, ששמעה אותם גם היא, הציעה שהם יהפכו ללהקה.

השם שהוצע ללהקה על ידי אורי זוהר, לאחר שהביט ממרפסת ביתו של שמוליק קראוס ברחוב טרומפלדור בתל אביב אל בית אל על, וזיהה שלושה אורות בקומה העליונה, וכך הציע זאת כשם לשלישייה, שהתלהבה מהשם מיד, וכן כסוג של הקבלה של החלונות, כמחווה ללהקת "הדלתות", ובכך נקבע השם החלונות הגבוהים. בראיון רדיו שהתקיים ב-2008 עם ג'וזי כץ, היא סיפרה כי כאשר התאספו כמה חברים בדירתו הקטנה של שמוליק קראוס בתל אביב, וניסו למצוא שם לשלישייה, לאחר שחזר אורי זוהר מהמרפסת עם ההצעה לשם הלהקה, אימצו אותו מיד. אמרגנה של הלהקה היה דני דגן.

באפריל 1967 הופיע תקליטה היחיד של הלהקה, הנושא את שמה. משיריו הבולטים: "אינך יכולה" (מילים: יורם טהרלב), "זמר נוגה" (רחל), "בובה זהבה" (מרים ילן-שטקליס), "יחזקאל" (חיים חפר), "כל השבוע לך" (אריק איינשטיין) ו"אז מה" (איינשטיין). רבים משירי התקליט הפכו ללהיטים. זיגי סקרבניק אחראי לעיבודים המוזיקליים באלבום וגם ניגן בפסנתר ועוגב בו. שיתוף הפעולה בא בעקבות התלהבותם של קראוס ואיינשטיין מנגינתו באחד ממועדוני הלילה בתל אביב. סגנונה של הלהקה התאפיין בניסויי הפקה ועיבוד ייחודיים, חדשניים והרמוניים, חריגים בנוף המוזיקלי באותה תקופה, עם אווירה שנעה בין שירי אהבה פשוטים ונאיביים ("אינך יכולה", "כל השבוע לך", "אהבה ראשונה"), לפסיכדליה ("איפה הם כל אבותינו", "בובה זהבה") מעט מתונה יחסית לזו שאפיינה את איינשטיין בתקליטון "אריק והאיינשטיינים" קודם לכן.

פירוק הלהקה

לאחר יציאת האלבום, ובסמוך לסיום מלחמת ששת הימים, זכתה הלהקה להצלחה רבה והיא הוזמנה להופעות בישראל ובעולם. השלושה הקליטו עוד שירים אחדים, בהם "פגישה במילואים", "כמה נעים" ו"בואו ונרים כוסית" (השניים האחרונים הוקלטו עוד קודם, כניסיון לקידום הקריירה הבינלאומית שלהם, לתקליטון שיצא באנגלית וכלל את השירים: "Maybe someday" ו-"Your eyes").^[1] שניים משירי הלהקה, "אל אל ישראל" ו"חייל של שוקולד", יצאו בתקליטון בגרסאות בצרפתית, ובהופעה באולימפיה שבפריז בסוף 1967, ביצעה הלהקה ארבעה שירים, שהופיעו מאוחר יותר בתקליט "The Grand Music Hall Of Israel".^[2] חילוקי הדעות המקצועיים, בעיקר בין איינשטיין לקראוס, על המשך הפעילות וקידום הלהקה בעולם החזירו את איינשטיין לישראל. בשנת 1968, אחרי כשנתיים של פעילות, התפרקה הלהקה.

החלונות הגבוהים (ההרכב המחודש)

בשנים 1973–1974 חידשו כץ וקראוס את "החלונות הגבוהים" עם אלי מגן. הם הופיעו בשירי השלישייה המקורית ואף הקליטו שירים חדשים: "אצלי הכול בסדר" ו"אלישבע מה נחמדת". עם השיר "אלישבע מה נחמדת", הם הופיעו בפסטיבל שירי משוררים לילדים, בו שרה כץ שיר נוסף "אמנון ותמר", מאת א. א. מילן ובלחנו של קובי אושרת.

מעמדה של הלהקה בתרבות

בינואר 2012 התפרסמו לראשונה שני סרטונים מהופעת הלהקה מסוף שנת 1967 ב"אולימפיה" שבפריז, צרפת. קטעי הווידאו, שעלו ביוטיוב, היו לתיעוד הווידאו היחיד שהתפרסם מהופעות הלהקה.^[3]

בפברואר 2018 העלו שלומי שבן, אסף אמדורסקי ויעל קראוס (אחייניתו של שמוליק קראוס) מופע מחווה לשיריה של הלהקה.^[4] המופע היה מתוכנן לעלות באופן חד פעמי בחג הפורים במועדון "זאפה" הרצליה, אך בגלל הביקוש הם החליטו להמשיך להופיע איתו גם במקומות נוספים ברחבי ישראל.^[5]

לקריאה נוספת

• נפתלי וגנר, "להקת ה'חלונות הגבוהים' על קו התפר בין זמר עברי לרוק ישראלי", בתוך: עודד היילברונר ומיכאל לוין (עורכים), איך אומרים Modernism בעברית, תל אביב: רסלינג (סדרה לתרבות חזותית); שנקר – בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב; מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, 2010, עמ' 253–278.
• נעם רפפורט, רוק ישראלי 1967-1973,הוצאת מרום, 2018, עמודים 24 - 44

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: החלונות הגבוהים

• החלונות הגבוהים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• החלונות הגבוהים, באתר שירונט
• החלונות הגבוהים, באתר Last.fm (באנגלית)
• החלונות הגבוהים, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• החלונות הגבוהים, באתר Discogs (באנגלית)
• החלונות הגבוהים, באתר Tab4u
• החלונות הגבוהים, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• ביוגרפיה של החלונות הגבוהים, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
• מנשה רבינא, החלונות הגבוהים, דבר, 7 באפריל 1967
• צילומי וידאו מההופעה החיה באולימפיה, פריז 1967:
  • כל השבוע לך, סרטון באתר יוטיוב
  • El El Israel, סרטון באתר יוטיוב
  • זמר נוגה, סרטון באתר יוטיוב
  • אהבה ראשונה, סרטון באתר יוטיוב
• יואב קוטנר, למרות הכל / תולדות הרוק הישראלי, פרקים 4, 6, 8, באתר גלי צה"ל, ‏1995–1997

• ג'וזי כץ מספרת על הקמת "החלונות הגבוהים", סרטון באתר יוטיוב, ריאיון עם יואב קוטנר במסגרת תיעוד יוצרים של מפעל הפיס

לציון 40 שנה לאלבום

• יוסי פיקרק, אחי, איפה היית ב-67'? בתאריך 05 ביולי 2007, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
• ערן ליטוין, פרומו, חלונות גרסת 67', באתר nrg‏, 29 ביולי 2007
• גיא טנא, אלבום הפופ העברי הראשון, ניתוח האלבום הראשון של "החלונות הגבוהים", באתר "מאמרים", 15 באוקטובר 2007

לציון 50 שנה לאלבום

• דודי פטימר, ‏"ההתנהגות של שמוליק קראוס לא התאימה": התככים מאחורי אלבום המופת, באתר מעריב אונליין, 28 במרץ 2017
• אריאל הורוביץ, מקור ראשון, 50 שנה לאלבום ששינה את פני המדינה, באתר nrg‏, 18 באוגוסט 2017