המורליסטים הצרפתים

המורליסטים הצרפתים (בצרפתית: moralistes français) הוא כינוי למסורת של סופרים והוגי דעות צרפתים, שעסקו במוסר ובתיאר התנהגויות אישיות, חברתיות ופוליטיות, לעיתים קרובות באמצעות כתיבת מקסימות ואפוריזמים קצרים, ועל פי רוב גם בטון הומוריסטי ואירוני. מסורת זו קשורה לסלונים הספרותיים הצרפתיים בין המאה ה-16 ועד למאה ה-18. המסורת מתחילה עם המסות של מישל דה מונטיין (1580), ותקופת הזוהר שלה הייתה בשלהי המאה ה-17.^[1]

מהפינה השמאלית למעלה ובכיוון השעון: ז'אן דה לה ברייר, פרנסואה דה לה רושפוקו, המרקיז דה וובנארג, ניקולא שאמפור

ארבעת המורליסטים הצרפתים הבולטים, לצד יצורותיהם העיקריות, היו:

• פרנסואה דה לה רושפוקו, Reflexions ou sentences et maximes morales (1665) ‏ (הרהורים או אמרות ואמרי שפר מוסריים)
• ז'אן דה לה ברייר, Caractères ou les moeurs de ce siècle (1688)
• המרקיז דה וובנארג, Introduction à la connaissance de l’esprit humain, suivie de réflexions et maximes (1746)
• ניקולא שאמפור, Maximes et pensées, caractères et anecdotes (1795)

מורלסטים צרפתים בולטים נוספים היו: מונטסקייה,^[2] שארל ז'וזף,^[2] פייר שרון, שארל פינו דיקלו (אנ'), אנטואן דה ריווארול (אנ'),^[2] פרדיננדו גליאני (אנ'),^[2] ז'וזף ז'ובר (אנ').^[2] יש הקושרים למסורת זו גם את בלז פסקל, שחיבורו Pensées ("הגיגים" או "מחשבות") פורסם רק ב-1670 ולאחר מותו.^[1][3]

המורליסטים הצרפתיים השפיעו רבות על מחברים מאוחרים יותר בהם: וולטר, גאורג כריסטוף ליכטנברג (אנ'), יוהאן וולפגנג פון גתה, ארתור שופנהאואר,^[4] פאול ריי,^[5] פרידריך ניטשה,^[6][4][7] אוסקר ויילד, פול ואלרי וז'ול רנאר.

לקריאות נוספות

ספרות ראשונית בעברית

• בלז פסקל, הגיגים, תרגם מצרפתית בצירוף מבוא והערות: יוסף אור, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ו.
• בלז פסקל, מחשבות, תרגום: רמה איילון, עריכה מדעית: ז'ואל הנסל, הוצאת מאגנס, 2016
• פרנסואה דה לה רושפוקו, אמרות, מחברות לספרות, מצרפתית: ישראל זמורה, תשי"ז.
• פרנסואה דה לה רושפוקו, כתבים נבחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מצרפתית: יוסי אסודרי, 2015.
• ניקולא שאמפור, מאמרות (מצרפתית: ראובן מירן), דחק, כרך טו', 2022.

ספרות משנית

• Gosse, Edmund. Three French Moralists and The Gallantry of France. Project Gutenberg, 2006.