הנחיית טרומן משנת 1945

הנחיית טרומן משנת 1945 (באנגלית: Truman Directive of 1945) הייתה צו נשיאותי של הנשיא טרומן לגבי פליטים שהגיעו לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה.

רקע

לאחר מלחמת העולם השנייה נזקקו עקורים רבים לסיוע. במהלך השואה ארצות הברית קיבלה כ-250,000 פליטים, אך בריטניה, הולנד, צרפת ומדינות אחרות קיבלו יותר פליטים.^[1] הנחיה זו, מס' 225, הייתה "הצהרה והנחיה של הנשיא בנושא הגירה לארצות הברית של עקורים ופליטים באירופה".^[2]

ב-22 בדצמבר 1945 הוציא טרומן צו נשיאותי לטפל במצב הפליטים באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. צו זה קבע כי מכסות ההגירה לשנת 1946 נותנות עדיפות לקורבנות רדיפות הנאצים שהיו באזורי הכיבוש של ארצות הברית בזמן הצו הנשיאותי.^[3] היו הרבה חברי קונגרס בתקופה זו שהתנגדו אפילו למספר הקטן ביותר של מהגרים יהודים. האנטישמיות השתוללה באותה תקופה, והצו המבצעי הזה הצליח לעקוף את חוסר שביעות הרצון של הציבור על זרם המהגרים.^[1]

תמליל הוראה מס' 225

הנחיית הנשיא בנושא הגירה לארצות הברית של עקורים ופליטים מסוימים באירופה

תזכיר למזכיר המדינה, מזכיר המלחמה, התובע הכללי, מנהל ספנות המלחמה, ראש שירותי בריאות הציבור של ארצות הברית, מנכ"ל אונרר"א:

העקירה החמורה של אוכלוסיות באירופה כתוצאה מהמלחמה יצרה סבל אנושי שהעם בארצות הברית לא יכול להתעלם ממנו, ולא יתעלם. ממשלה זו צריכה לנקוט כל אמצעי אפשרי כדי להקל על הגירה לארצות הברית במסגרת חוקי המכסות הקיימים.

המלחמה שיבשה באופן חמור ביותר את המתקנים הרגילים שלנו לטיפול בענייני הגירה במקומות רבים בעולם. במקביל, הדרישות מהמתקנים הללו גדלו פי כמה. יש, אפוא, צורך בכך שהגדלת מסגרת המכסות תחודש בתחילה באזורי הצורך הגדול ביותר. לפיכך, אני מורה לשר החוץ, לשר המלחמה, ליועץ המשפטי לממשלה, למנתח הכללי של שירות הבריאות הציבורי, למנהל ספנות המלחמה ולגורמים מתאימים אחרים לנקוט את הפעולה הבאה:

מזכיר המדינה מונחה בזאת להקים מתקנים קונסולריים באזורי הכיבוש [בגרמניה] עבור עקורים ופליטים או בסמוך להם באזורי הכיבוש האמריקאיים. באחריותם של פקידים קונסולריים אלה, בשיתוף עם פקחי הגירה, לקבוע במהירות האפשרית את זכאותם של מבקשי האשרה והכניסה לארצות הברית. לשם כך המזכיר יסיט, במידת הצורך, את כוח האדם והכספים של מחלקתו מתפקידים אחרים על מנת להבטיח את הטיפול המהיר ביותר במבצע זה. בשיתוף התובע הכללי, ימנה המזכיר כסגני קונסולים זמניים, המוסמכים להנפיק אשרות, את פקידי שירות ההגירה וההתאזרחות שיוכלו לעמוד לרשות תוכנית זו. בגבולות שיקול הדעת המנהלי, קציני מחלקת המדינה המוקצים לתוכנית זו יעשו כל מאמץ לפשט ולהאיץ את תהליך הוצאת הוויזות. במידת הצורך, ניתן להקצות גושי מספרי ויזה לכל אחד ממוסדות החירום הקונסולריים. כל גוש כזה עשוי לענות על הבקשות המוגשות במוסד הקונסולרי שאליו מוקצה הגוש. עם זאת, אין בכך כדי לשלול הנפקת אשרות במקומות אחרים בעולם.

אשרות צריכות להיות מחולקות בצורה הוגנת בין אנשים מכל הדתות, הדתות והלאומים. אני רוצה שתשומת לב מיוחדת תוקדש לילדים יתומים ומקווה שיונפקו להם רוב הוויזות. [בפועל קיבלו כמה אלפי ילדים ויזות, מתוך מאות אלפי פליטים שהגיעו לארצות הברית בחסות החוק.]

ביחס לדרישת החוק לאסור הנפקת אשרות למבקשים העלולים להפוך לנטל על הציבור לאחר הכניסה לארצות הברית, מזכיר המדינה ישתף פעולה עם שירות ההגירה וההתאזרחות בשכלול הסדרים מתאימים עם ארגוני רווחה בארצות הברית אשר עשויים להבטיח תמיכה כספית לפונים מצליחים [שמתחזקים את עצמם כלכלית]. הדבר עשוי להתבצע באמצעות תצהיר תאגיד או בכל אמצעי שייראה מתאים ומעשי.

שר המלחמה, בכפוף למגבלות שהוטלו על ידי הקונגרס על ההקצבות של מחלקת המלחמה, ייתן עזרה ככל האפשר ב:

(א) מסירת מידע לקצינים קונסולריים מתאימים ולפקחי מהגרים כדי להקל על הליך בחירת מבקשי האשרות; ו-

(ב) סיוע עד שיסופקו מתקנים אחרים, ב (1) הסעת מהגרים לנמל אירופי; (2) האכלה, דיור ומתן טיפול רפואי למהגרים כאמור עד שיעלו למטוס; ו-

(ג) העמדת מתקני משרדים, כרטיסים ותחבורה זמינה עבור אנשי משרד החוץ, משרד המשפטים ואנשי מינהל הסעד והשיקום של האו"ם הקשורים לעבודה זו, כאשר הדבר מעשי ואינו מצריך הוצאה על ידי מחלקת המלחמה וכאשר מתקנים מתאימים אחרים אינם זמינים.

התובע הכללי, באמצעות שירות ההגירה וההתאזרחות, יקצה כוח אדם לתפקיד באזורי הכיבוש האמריקאים כדי לבצע את בדיקות ההגירה, לסייע לקצינים הקונסולריים של מחלקת המדינה בקשר להנפקת אשרות, ולנקוט את הצעדים הדרושים כדי ליישב את המקרים של אותם זרים הכלואים כיום באוסוויגו בהליך מינהלי.

מנהל מינהל ספנות המלחמה יערוך את ההסדרים הנדרשים להובלה מנמל העלייה באירופה לארצות הברית בכפוף להוראה שתנועת המהגרים לא תפריע בשום אופן להחזרה המתוכננת של אנשי השירות [החיילים] ובני זוגם וילדיהם מזירת המלחמה באירופה.

ראש שירותי בריאות הציבור של ארצות הברית יקצה באזורי הכיבוש האמריקאים [בגרמניה ובאוסטריה] את הצוות הדרוש לביצוע הבדיקות הנפשיות והגופניות של מהגרים פוטנציאליים שנקבעו בחוקי ההגירה.

המנהל הכללי של מינהל הסעד והשיקום של האו"ם יתבקש לספק את כל הסיוע האפשרי לרשויות ארצות הברית בהכנת אנשים אלה להסעה לארצות הברית ולסייע בטיפול בהם, במיוחד במקרים של ילדים ואחרים הזקוקים לתשומת לב מיוחדת.

על מנת להבטיח את ביצועה האפקטיבי של תוכנית זו, ימנו מזכיר המדינה, שר המלחמה, התובע הכללי, מנהל ספנות המלחמה וראש שירותי בריאות הציבור של ארצות הברית נציגים בוועדה בין-משרדית בראשות נציב ההגירה וההתאזרחות.

הארי ס. טרומן^[2]

ראו גם

• חוק העקורים (1948)