ועד אולימפי לאומי

ועד אולימפי לאומי הוא ארגון שתפקידו לטפח את הרוח האולימפית במדינה מסוימת, לתמוך בספורט ובספורטאים באותה מדינה, ולהכין את המשלחת שלה למשחקים האולימפיים. יש ועדים אולימפיים שעוסקים גם בהצגת מועמדויות של ערים לאירוח המשחקים.

בית הוועד האולימפי הספרדי במדריד

בית הוועד האולימפי בישראל בתל אביב

בית הוועד האולימפי של ארצות הברית בקולורדו ספרינגס

הכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי בוועד אולימפי מדינתי היא תנאי להשתתפותה של אותה מדינה במשחקים. מלבד כפיפותם של הוועדים האולימפיים לוועד האולימפי הבינלאומי, מאוגדים הוועדים האולימפיים גם בהתאחדויות יבשתיות: התאחדות הוועדים האולימפיים הלאומיים של אפריקה (53 הוועדים האולימפיים האפריקאים), הוועדים האולימפיים של אירופה (49 הוועדים האירופיים), המועצה האולימפית של אסיה (44 הוועדים האסיאתים) ארגון הספורט הפאן-אמריקאי (40 הוועדים של יבשת אמריקה) והוועדים האולימפיים הלאומיים של אוקיאניה (17 ועדים מאוקיאניה). הוועד האולימפי בישראל חבר בארגון הוועדים האולימפיים של אירופה.

נכון לשנת 2011, מכיר הוועד האולימפי הבינלאומי ב-204 ועדים אולימפיים. הוועדים האולימפיים הראשונים שהוכרו הם הוועדים של ארצות הברית ושל צרפת (1894) וב-2008 הוכרו הוועדים האולימפיים של טובאלו ושל מונטנגרו. הוועד האולימפי של ישראל הוכר ב-1952. בין 204 הוועדים האולימפיים המוכרים כיום, 192 הם ועדים של מדינות החברות באו"ם. המדינה היחידה החברה באו"ם שאין לה ועד אולימפי מוכר היא דרום סודאן. 12 הוועדים הנותרים הם ועדים אולימפיים של טריטוריות שאינן מדינות מוכרות על ידי האו"ם, אך יש להן ועד אולימפי עצמאי:

• טאיוואן (מוכרת על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בשם "טאיפיי הסינית"). עד אולימפיאדת מינכן (1972) השתתפה המשלחת במשחקים בשם הרפובליקה הסינית, בעוד הרפובליקה העממית של סין החרימה את המשחקים במחאה על כך שהותר לה להשתמש בשם "סין". ב-1979 שינה הוועד האולימפי את החלטתו, והתיר לטאיוואן להשתתף במשחקים בשם טאיפיי הסינית, תוך איסור על שימוש בדגל הלאום שלה.
• הרשות הפלסטינית (מוכרת על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בשם פלסטין). הוועד האולימפי של הרשות מוכר מאז 1995.
• ארבע טריטוריות אמריקניות: איי הבתולה של ארצות הברית (מוכרים בשם "איי הבתולה"), גואם, סמואה האמריקנית ופוארטו ריקו.
• שלוש מהטריטוריות הבריטיות שמעבר לים: איי הבתולה הבריטיים, איי קיימן וברמודה. לא מעט מדינות עצמאיות החלו להשתתף במשחקים עוד בהיותן בריבונות בריטית: אוגנדה, אוסטרליה, אנטיגואה וברבודה, בהאמה, בליז, גאנה, גיאנה, ג'מייקה, דרום אפריקה, הודו, זמביה, טרינידד וטובגו, מלטה, מצרים, ניגריה, סינגפור, פיג'י, קניה וארץ ישראל המנדטורית.
• ארובה, שהיא טריטוריה הולנדית.
• הונג קונג, שהיא אזור מנהלי מיוחד של הרפובליקה העממית של סין.
• איי קוק, שהם טריטוריה ניו זילנדית.

שתי טריטוריות נוספות הקימו ועדים אולימפיים שאינם מוכרים על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, אך יש להן ועדים פאראלימפיים, מה שמאפשר את השתתפותן במשחקים הפאראלימפיים: איי פארו שבריבונות דנמרק ומקאו, שבדומה להונג קונג היא אזור מנהלי מיוחד של סין. הוועד האולימפי של מקאו אף חבר במועצה האולימפית של אסיה. טריטוריות נוספות שהקימו ועדים אולימפיים שאינם מוכרים על ידי אף גורם כוללות את אבחזיה, כורדיסטן, ניואה, קלדוניה החדשה והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ועדים אולימפיים בינלאומיים בוויקישיתוף

• ועדים אולימפיים לאומיים באתר הוועד האולימפי הבינלאומי