שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

חברת קו צינור אילת אשקלון

מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חברת קו צינור אילת אשקלון
Remove ads

חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (קצא”א) הייתה תשלובת חברות, בבעלות משותפת של ישראל ואיראן, אשר עסקה במיזמי אנרגיה בתחום הנפט והגז. החברה פעלה בשנים 1968–2017 על סמך שטר זיכיון צינור הנפט. לאחר פקיעת הזיכיון עברה פעילות החברה לחברת קו צינור אירופה אסיה.

פירוש נוסף ערך זה עוסק בחברה המפעילה את הצינור. אם התכוונתם לקצא"א, ראו דף פירושונים.
עובדות מהירות נתונים כלליים, סוג ...
Remove ads

רקע

סכם
פרספקטיבה
ערך מורחב – יחסי איראן–ישראל

אספקת נפט מאיראן לישראל החלה בראשית שנות ה-50. החל משנת 1957 הנפט הועבר במכליות לאילת, ומשם בצינור שהקמתו החלה בסוף 1956,[1] והושלמה ב-1957 עם תשתית בסיסית של 3 מכלים באילת ו-3 מכלים בבאר שבע, וצינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע.[2] מבאר שבע הועבר הדלק לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך הונח צינור בקוטר 16 אינץ' מבאר שבע לאשדוד. מאשדוד הועבר הדלק לחיפה באמצעות אוניות, לזמן קצר, עד השלמת הקו לחיפה בשנת 1958.[3]

בשלב הבא תוכנן צינור בקוטר 16 אינץ', שיכול להעביר כמות משמעותית של נפט גולמי מנמל אילת ישירות לבתי הזיקוק בחיפה, בתוואי לאורך כ-425 ק"מ.[4] מאחר שלא היה תקציב לבנייתו הוחלט לפנות למשקיעים בינלאומיים.[5] בשנת 1959, נחתם הסכם זיכיון עם חברה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד למימון ותפעול הצינור למשך 49 שנים.[6] הקו הופעל על ידי חברת "פימרקו" הרשומה בנסיכות ליכטנשטיין החל משנת 1960.[7] הנחת קו צינור אילת-חיפה, בוצעה על ידי חברת מקורות וסולל בונה כקבלן משנה. ייצור חלקי הצינור בוצע במפעל "צינורות המזרח התיכון" בצריפין.[8] במאי 1960 החל הצינור לפעול עד באר שבע.[9] בשנת 1965 הושלמה הפעלת הקו עד חיפה בקיבולת מלאה של 5 מיליון טון בשנה, לאחר שנבנו מספר תחנות שאיבה לאורך הקו.[10][11]

בשנת 1965 ביקשה ישראל להרחיב את השותפות עם איראן, ולאפשר לה לייצא נפט דרך ישראל בנתיב העוקף את תעלת סואץ. הקיבולת בקו אילת-חיפה לא הספיקה למטרה זו. לשם כך היה צורך להניח צינור בקוטר 42 אינץ' בקיבולת גבוהה. לאחר משא ומתן שיזמה שרת החוץ, גולדה מאיר שאף ביקרה באיראן וניהלו פליקס שנער הישראלי ומנוצ'הר אקבאל נשיא חברת הנפט הלאומית של איראן (NIOC), הוחלט להקים שותפות שווה בין ממשלת ישראל וחברות הדלק פז, סונול ודלק לבין חברת הנפט הלאומית של איראן לטובת הפרויקט.

Remove ads

בעלות

סכם
פרספקטיבה

לאחר שהושגה הלוואה מדויטשה בנק בסך 22 מיליון דולר נחתמה העסקה בטהראן ב-1968. על פי החוזה משך השותפות 49 שנה. במקביל, הוחלט להוציא צו המאפשר לחברה לפעול תחת חיסיון מלא.[12]

על מנת שלא להביך את איראן בעיני העולם המוסלמי הוקמו מספר חברות קש בבעלות ישראל ואיראן:[13]

פימארקו אנשטלט

Fimarco Anstalt הוקמה בשנת 1959 בליכטנשטיין. החברה הייתה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד והוקמה כחלק מפרויקט צינור הנפט הישן בקוטר 16 אינץ' מאילת לחיפה (קדם לצינור בקוטר 42 אינץ' של קצא"א). הברון רוטשילד מימן את הקמתו, יחד עם שותפים נוספים, תמורת הסכם זיכיון למשך 49 שנים.[14] הסכם הזיכיון נחתם ב-17 ביולי 1959, וכלל השקעה של 24 מיליון דולר.[15] ב-1968 עבר גם קו זה לבעלות "חברת קו צינור אילת אשקלון", לאחר שרוטשילד לא רצה להשקיע בקו החדש ודרש פיצויים על פגיעה בקו הקיים.[16][17] נראה שחברה זו עברה לבעלות אירן כחלק מהסכם להקמת קו אילת אשקלון.[18]

APC הולדינגס

APC Holdings הוקמה בדצמבר 1967 בקנדה. בעלת הזיכיון הממשלתי להפעלת צינור הנפט מאילת לאשקלון. בשטר הזיכיון נאמר שהיא תקים לשם כך את חברת קצא"א כזכיינית־משנה ישראלית. יו"ר החברה מייצג את ממשלת איראן והוא ממונה על ידי שר האוצר הישראלי. בנוסף הוא מפקח/משקיף בכיר בדירקטוריון קצא"א. היו"ר הראשון שלה היה ישראל קוזלוב, שחתום על שטר הזיכיון ממרץ 1968 לצד שר האוצר פנחס ספיר. דירקטורים לשעבר בחברה: יהודה דרורי (שימש כנשיא קצא"א), עמיחי זרסקי (שימש כמזכיר קצא"א) והווארד סקנוביץ.[19]

טרנס אסיאטיק אויל

Trans Asiatic Oil ‏(TAO) הוקמה ב-1967 בפנמה במטרה להוביל את הנפט ולשווק אותו לשווקים בינלאומיים. טראנס אטלנטיק רכשה מידי משפחת רוטשילד את הצינור לבאר שבע, והניחה לצדו צינור גדול יותר, בקוטר מטר, מאילת לאשקלון, שם נבנו גם מסופים לפריקה וטעינה. בניית המסופים הושלמה ב-1969.

טרנס אסיאטיק הקימה חברה בת "קו צינור הנפט אילת-אשקלון" (קצא"א), שבבעלותה היו שני הצינורות, וחוות מכלים לאחסון נפט באשקלון ובאילת. החברה חכרה צי של 23 מכליות לצורך הזרמת עשרות מיליוני טונות נפט בשנה. כמו כן, הוקם קו צינור אילת-אשקלון שהזרים את הדלק הגולמי שהגיע לאילת אל הים התיכון, ומשם למדינות שונות.[20]

חברת הנפט הלאומית של איראן מכרה נפט לטרנס אסיאטיק במחירים נמוכים ממחירי השוק, והעניקה לה אשראי לשלושה חודשים. המכליות העמיסו נפט בנמלי איראן, שטו לאילת, שם פרקו את המטען במסוף והוא הוזרם בצינור לאשקלון. רובו הוטען במכליות שיצאו לאירופה, וחלק קטן שימש לצורכי משק האנרגיה הישראלי.

אילת קורפוריישן

טרנס אסיאטיק נמצאת בבעלות חברת .Eilat Corporations S.A. החברה נרשמה בפנמה ב-22 בדצמבר 1967 ומניותיה מוחזקות בידי שני אזרחים פנמים. החברה מנוהלת על ידי החשב הכללי. דירקטורים לשעבר בחברה: עמוס ירון, עמיחי זרסקי, צבי זמיר, אורי לוברני, עמוס לוריא, משה מור, מתתיהו גרוסינגר, איתן פדן וצחי חבושה.[21]

Remove ads

פעילות עסקית

סכם
פרספקטיבה

חברת קצא"א הייתה אחראית על תפעול חוות המכלים, הצינורות והמסופים בנמלי אילת ואשקלון.

בדצמבר 1969 הסתיימה בניית קו צינור אילת-אשקלון וכן נמלי הדלק באילת ובאשקלון,[22] והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1970, שנת השיא של הצינור, הוזרמו בו 10 מיליון טונות נפט.

המהפכה האיראנית (1979) וניתוק היחסים עם איראן, הביאו לירידה בנפח העבודה ולפיטורים. בעקבות זאת צורכי הנפט של מדינת ישראל סופקו דרך נתיבי תובלה בים התיכון, היישר לשני בתי הזיקוק, בז"ן חיפה ופז אשדוד.

בשנות התשעים השלימה קצא"א בנייה של יכולת הזרמה הפוכה, מאשקלון לאילת, בניסיון לשווק נפט מאזרבייג'ן ללקוחות באסיה. המיזם נכשל.

החברה עסקה בהזרמה, אחסון, יבוא ויצוא נפט גולמי ותזקיקים כולל גז לבישול.

בשנת 2018, לאחר חתימת הסכם בין חברות דלק קידוחים, נובל אנרג'י וחברת איסט גז המצרית, לפיו השלוש רכשו 40% מצנרת גז של חברת EMG המצרית למטרות הזרמת גז טבעי. צנרת הגז הזו משתרעת מאל עריש שבמצרים עד אשקלון שבישראל, כאשר נקודת החיבור לתשתית בצד הישראלי שוכנת בשטחי קצא"א. לפיכך השימוש בצנרת הגז עתיד להוות עבור חברת קצא"א מקור להכנסות בגובה מאות מיליוני שקלים, בתלות בהיקף ההזרמה בפועל.[23]

התפלת מים

בשטח שבבעלות החברה, צמוד לחוף הים באשקלון, הוקם מתקן התפלה אשקלון על ידי מיזם משותף שזכה במכרז להקמתו ב-2001.[24]

ביולי 2009, הכריזה קצא"א על תוכנית להקמת מתקן התפלה בתוך מתחם החברה באילת, אך המיזם לא יצא לפועל.[25]

חברות בת

שתא"א

חברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א) אחראית על הפעילות החוץ הזכיינית של קבוצת קצא"א. כיום שותפה בתחנת הכוח דוראד. קצא"א מחזיקה באמצעות חברת שתא"א ב-37.5% מבעלות חברת דוראד אנרגיה בע"מ. יו"ר קצא"א משמש גם כיו"ר חברת דוראד.[26]

במרץ 2011 החלה דוראד לבנות באתר קצא"א באשקלון תחנת כוח פרטית. תחנת הכוח החלה לפעול במאי 2014. במסגרת פעילות זו קצא"א חתמה על הסכם עם חברת EMG. ב-2015 החליט האוצר כי קצא"א תמכור את חלקה לחברה פרטית על רקע הביקורת של מבקר המדינה והטענה כי המדינה מצויה בניגוד עניינים בשל החזקותיה ביצרן החשמל.[27]

שתכא"א - תחנת הכוח דוראד

חברת שירותי תחנות כוח אילת-אשקלון בע"מ (שתכא"א) מחזיקה 37.5% מהבעלות על תחנת הכוח דוראד שהוקמה על שטח בבעלות החברה באשקלון. התחנה הוקמה בשותפות עם החברות "אדלטק" וזורלו החזקות הטורקית. הסכם להקמת התחנה נחתם כבר ב-2005.[28] אולם ההקמה בפועל החלה רק ב-2011.[29] בתחילת 2015, לאחר שהתחנה החלה לפעול, דרש משרד האוצר דורש מקצא"א למכור את חלקה בתחנה, אך הדבר לא בוצע.[30]

Remove ads

הנהלה

חברי דירקטוריון קצא"א מונו על ידי שר האוצר.[31] דירקטורים קבועים:[32]

  1. יו"ר הדירקטוריון ונשיא קצא"א - בתפקיד מחזיק מנהל חברת "APC הולדינגס" אשר מייצגת את ממשלת איראן.[33] יו"ר הדירקטוריון משמש גם "מפקח מיוחד". בעבר היה "מפקח מורשה" על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, המתיר לממשלה להשתלט על שירותים חיוניים.[34]
  2. מנהל חברת "אילת קורפוריישן" - החשב הכללי במשרד האוצר.
  3. מנכ"ל קצא"א - יו"ר קבוצת/תשלובת חברות קצא"א.
  4. מזכיר קצא"א.
מידע נוסף נשיאי קצא"א, שם ...
מידע נוסף מנכ"לי קצא"א, שם ...
Remove ads

בוררות עם איראן

סכם
פרספקטיבה

כחודשיים לפני עליית חומייני לשלטון, הפסיקה חברת הנפט הלאומית של איראן למכור נפט לחברת טרנס אסיאטיק. בעקבות זאת, מכרה טרנס אסיאטיק מכליות נפט, פיטרה עובדים וסגרה משרדים. למרות הפסקת הפעילות, איראן סירבה לפרק את השותפות באופן מסודר.

בשנת 1981[44] הגישה חברת הנפט הלאומית תביעה נגד ישראל שבה דרשה מחצית מנכסי קצא"א. התביעה מתנהלת זה יותר משלושים שנה בבתי המשפט ובבוררויות באירופה. ישראל הפסידה בשני הליכים. הליך שלישי עודנו מתנהל.[45]

כתב העת "גלובל ארביטריישן רוויו" מעריך את שווי הכספים הנידונים בהליכי הבוררות בשבעה מיליארד דולר.[46]

הסוגיות שבמחלוקת

  1. "הבוררות הקטנה" - חוב עקיף של חברות הדלק פז, סונול ודלק, שנאמד בערכים של שנת 1979, במאה מיליון דולר. חברת SPTM (ראשי תיבות של "חברה לנפט ותובלה ימית", מכונה Sopetrol. הוקמה בז'נבה ב-1955 ונמחקה מפנקס החברות ב-1999) מכרה נפט גולמי לחברות הדלק. לטענת האיראנים חברות הדלק הישראליות לא שילמו עליו. בשנת 2004 חויבו חברות הדלק לשלם פיצויים לחברת הדלק הלאומית האיראנית. הליך זה התנהל בצרפת ועבר לשווייץ.
  2. "הבוררות הגדולה" - חוב ישיר של חברת טרנס אסיאטיק, עקב הזרמת נפט באשראי לשלושה חודשים. לפני המהפכה האסלאמית קנתה פיאמרקו אנשטלט באשראי 14.75 מיליון טונות נפט בשווי 450 מיליון דולר בערכים של 79'. בשנת 1989 חייב בית המשפט בשווייץ את החברה ב-500 מיליון דולר. ישראל יוצגה אז על ידי חיים יוסף צדוק. ב-2015 הסתיים תהליך בוררות שנוהל בציריך על ידי דורי קלגסבלד בהחלטה שמחייבת את ישראל לשלם 1.1 מיליארד דולר לאיראן.[47]
  3. "הבוררות האחרת" - כספים שהיו בחשבונות בנקים משותפים. לטענת איראן, ישראל השתלטה על רכוש ונכסים הכוללים תשתיות וצי מכליות.

בוררים

ישראל יוצגה בתחילה על ידי חיים צדוק אשר היה הבורר הראשון. לאחר מותו ב-2002 מונה במקומו דורי קלגסבלד. בנוסף שכרה קצא"א את אלחנן לנדאו כיועץ חיצוני. לאחר מותו מונה במקומו שותפו צבי ניקסון. ניקסון משמש גם כיועץ בתחום המסחרי וגם מול הצנזורה הצבאית.[48]

ב-2015 מונה אלקס הרטמן לבורר מטעם ישראל.[49] הרטמן הלך לעולמו ב-2024, והוחלף בידי עו"ד נועם זמיר.[50] ישראל נעזרת בשני משרדי עורכי דין בז'נבה, דניאל גוגנהיים ושות' ובראון את פייג'.

הבורר מטעם איראן היה מוחסן אגאחוסייני, והוא נעזר בשירותי משרד עורכי הדין פיתון את פטר מז'נבה.

לוח אירועים

מידע נוסף לוח אירועים, תאריך ...
Remove ads

מעמד משפטי

סכם
פרספקטיבה

חוק זיכיון צינור הנפט

קצא"א היא חברה פרטית בבעלות משותפת של ישראל וממשלת איראן שמוגדרת "שותפה לא פעילה". עם הקמתה ניתן לה זיכיון ל-49 שנה בהתאם לחוק זיכיון צינור הנפט, תשכ"ח-1968.[59] החוק משחרר אותה מתשלום מס הכנסה, ארנונה ודמי חכירה ופוטר אותה מחובת המכרזים - כל זאת בתחומי פעילותה.

ב-1986, מספר חודשים לאחר שהאיראנים פתחו בבוררות נגד ישראל, חוקק בהליך מזורז תיקון לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים לפיו חברה ממשלתית או מעורבת, או חברה־בת שלהן, "העוסקת או שנועדה לעסוק בעניין שבו יש למדינה עניין כלכלי חיוני", יכול שר האוצר לנהלה באמצעות מינוי "מפקח מיוחד".[34] החוק המתוקן אפשר לישראל להלאים בפועל את קצא"א, מבלי לשנות את הסכם הזיכיון, ותוך שמירת המבנה התאגידי. המפקח המיוחד הראשון היה יהודה דרורי.

חיסיון

על פי צו מ-17 ביולי 1968 "כל ידיעה, הנוגעת לצינור הנפט אילת־אשקלון, לרבות ההשקעות בצינור עצמו והשקעות הקשורות בהפעלתו, העבודות בצינור, מקורות הדלק והשימושים בו, כולל מכירת הדלק לגורמי חוץ, מוכרזת כעניין סודי לעניין החוק האמור, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מטעמו". בהתאם לכך, החברה נמנעת מפרסום מאזנים ודו"חות כספיים, ונתונים על פעילותה העסקית חסויים.[28] החברה גם נמנעת מפרסום מינויים, פעולות בטיחות ואינה נתונה לביקורת פומבית ומלאה של מבקר המדינה.

ב-27 במרץ 2016 החליטה הממשלה על הוצאת צו חיסיון לפיו "כל ידיעה הנוגעת לחברת קו צינור הנפט אילת-אשקלון בע"מ או לחברת Trans Asiatic Oil Ltd. או לחברת Eilat Corporations S.A., לרבות זהות בעלי מניותיהן, עסקאותיהן בתחום הנפט, שוֹויַן ואופן ניהולן, אך למעט מידע העוסק באופן בלבדי באלה: איכות הסביבה, תכנון ובנייה, רישוי עסקים וחברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א), מוכרזת עניין סודי לעניין החוק, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מי מטעמו."[60]

תשלום ארנונה

ב-2005 נחקק תיקון לחוק זיכיון צינור הנפט המחיל תשלום מיסים על קצא"א.[61] לאור זאת הוסכם ב-2007 כי החברה תשלם "חלף ארנונה" לעיריית אילת בסך 2.4 מיליון שקל בשנה ולעיריית אשקלון 7.3 מיליון שקל בשנה. בנוסף תשלם החברה "תרומות" לפי החלטת ראשי העיריות.[62]

ב-2015 נחתם "הסכם תרומה" בין קצא"א ועיריית אילת לפיו ב-2015–2016 תעביר קצא"א לעירייה 6.9 מיליון ש"ח. בנוסף, 600,000 ש"ח יוגדרו כתרומה ויחולקו לפי בקשת ראש העירייה. אם הזיכיון לא יוארך במרץ 2017, תעביר החברה 7.5 מיליון שקלים בשנה כתשלום ארנונה. עיריית אשקלון חתמה על הסכם דומה לפיו בשנים 2015–2016 יועברו לה קצא"א 18 מיליון ש"ח (זאת מכיוון ששטח המתקנים גדול פי שלושה).[63]

Remove ads

כתבי אישום

סכם
פרספקטיבה

בחודשים יוני וספטמבר 2011 נגרם זיהום כבד של נחל צין וסביבותיו, כתוצאה מדליפת דלק הצינור הובלת הדלק הסילוני של החברה. בינואר 2016 הוגש כתב אישום נגד החברה ואחדים מבכיריה.[64] בפברואר 2022 הורשעה החברה בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך ברשות הרבים ועבירה אחת של גרימת ריח חזק או בלתי סביר. מנכ"ל החברה בזמן האירוע, יאיר וידה, ושני עובדים נוספים של החברה הורשעו בעבירות זיהום מים וכן בעבירת הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק שמירת הניקיון.[65] על החברה הוטל קנס של 1.6 מיליון ש"ח, ושלושה בכירים, כולל המנכ"ל דאז, נקנסו אישית ב-75-150 אלף ש"ח על אחריותם בפרשה.[66]

ב-3 בדצמבר 2014 התרחשה דליפת נפט מצינור קצא"א שגרמה לזיהום חמור בשמורת עברונה.[67] הדליפה עוררה ביקורת חריפה כנגד החברה. הנזק לשמורת הטבע הוערך על ידי המשרד להגנת הסביבה וחברת תבור כלכלה ופיננסים בכ-111 מיליון ש"ח. כנגד קצא"א הוגשו ארבע תביעות ייצוגיות שאוחדו לתובענה ייצוגית אחת בסך מאות מיליוני שקלים. במהלך הדיונים בתביעה עודכנה חוות הדעת הכלכלית של המשרד: הנזק לשמורה נאמד בכ-216 מיליון ש"ח, ועלויות השיקום נאמדו בכ-65 מיליון ש"ח. בנובמבר 2019 הגיעה פרקליטות המדינה להסכם פשרה עם קצא"א שבמסגרתו נדרשה החברה לשלם 100 מיליון ש"ח, מהם 32 מיליון ש"ח שהוציאה עוד קודם לכן במסגרת שימור השמורה ולמחקר.[68] בנובמבר 2021 הוגש כתב אישום נגד קצא"א ושלושה מראשיה בגין זיהום השמורה. בכתב האישום נקבע כי יש לשלושה "אחריות למחדלים ולכשלים שגרמו לפגיעה אקולוגית, מהגדולות שאירעו במדינה".[69]

ב-15 בספטמבר 2015 התפרסם כתב אישום חמור נגד קצא"א עקב פעילות ללא היתר ופגיעה קשה באלמוגים.[70]

ב-12 ביוני 2022 פורסם כי בית המשפט אישר הסדר פשרה בתביעה אזרחית של משרד המשפטים נגד קצא"א, בפרשת ההרס שגרמה קצא"א לחלק משונית האלמוגים באילת בשנת 2015 באמצעות עבודות תת-מימיות שביצעה ללא היתר. במסגרת הפשרה נקבע תשלום של 250 אלף ש"ח לטובת שיקום השונית, תמורת מחיקת התביעה האזרחית. בפרשה זו הורשעה קצא"א גם בהליך פלילי בגין פגיעה בערכי טבע מוגנים, והוטל עליה קנס נפרד.[71]

Remove ads

ביקורת

דו"ח מבקר המדינה מאוקטובר 2013 טען כי "ממצאי הביקורת מעידים על התנהלות לא תקינה ושלא בהתאם לחוק". על פי הדו"ח מינהל מקרקעי ישראל מסר קרקע לידי יזמים ללא תמורה. הקרקע מוחזקת בידי קצא"א במעמד של בר רשות, אבל היא נמסרה לחברת דוראד לצורך הקמת תחנת כוח, ללא מכרז. בנוסף בשנת 2004 מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, חתם על הסכם לרכישת חשמל מדוראד ולאחר מכן ב-2008, כאשר מונה ליו"ר קצא"א חתם על הסכם הפיתוח בין המינהל לחברה.

דו"חות נוספים נאסרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.[72]

לקריאה נוספת

  • Arfazadeh Homayoon, "Israel's best bet: true justice or international law?", Schweizerische Zeitschrift für internationales und europäisches Recht, 12. Jahrg., 4/2002, p.479-506
Remove ads

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חברת קו צינור אילת אשקלון בוויקישיתוף
Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads