חובב חותן משה

חֹבָב חותן משה הוא אדם הנזכר פעמיים במקרא, כחותנו של משה רבנו^[1]. בפרשת בהעלותך הוא מופיע יחד עם שם אביו רעואל המדיני. בין המפרשים קיימת מחלוקת על זהותו, האם הוא אכן היה חותנו של משה, או שהיה גיסו, או שגם גיסו וגם חותנו נקראו בשם זה. מקור שמו, וכפי שהוא נדרש בחז"ל, הוא מלשון חביבות. בדברי הנביאים מופיע כי זרעו של חובב התגורר בארץ ישראל, בנחלה ייעודית עבורו.

אזכוריו בתנ"ך

חובב נזכר לראשונה, בעת יציאת בני ישראל ממדבר סיני על מנת להיכנס לארץ כנען. משה פנה אליו בבקשה שיבוא עם ישראל בדרכם לארץ, ”כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל”^[2]. חובב סירב, ואמר כי ברצונו ללכת לארצו ומולדתו. משה לא הרפה, וביקש ממנו כי יבוא בכל זאת עם ישראל ”כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ; וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא - אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ - וְהֵטַבְנוּ לָךְ”^[3].

בפסוק לא פורש האם קיבל חובב את דברי משה ובא עם ישראל בדרכם לארץ, והראשונים נחלקו בפירוש המעשה:

• לדעת רבי אברהם אבן עזרא^[4], כל דברי משה - כולל אלו שנכתבו לאחר תשובת חובב - נאמרו לחובב לפני תשובתו, ולמרות כל דברי משה - לא קיבל חובב את דבריו ולא בא עם ישראל לארץ.
• לדעת הרמב"ן^[5] והרד"ק^[6], חובב קיבל את דבריו ובא עם ישראל לארץ. הרמב"ן מבהיר כי אף על פי שלא קיבל חובב את דברי משה בפעם הראשונה, לאחר שהוסיף לו את המשפט השני - קיבל את דבריו.

  לפי הרמב"ן^[5], זו גם הסיבה שלא מופיעה בתורה תשובתו של יתרו, שכן קיבל את דבריו. דעת הרמב"ן נתמכת גם בדברי חז"ל בתלמוד הירושלמי^[7]: ”ובני קיני חותן משה, מביאין וקורין, דכתיב^[2]: "לכה אתנו והטבנו לך"”.

• לדעת רבי עובדיה ספורנו^[8], חובב עצמו שב לארצו, אך בניו נשארו עם בני ישראל, וכפי המשתמע מספר שופטים (ראו להלן).

המקום השני בו נזכר חובב, הוא בספר שופטים, בהקשר לחבר הקיני שהיה מצאצאיו, ופרש ממקום מגורי משפחתו^[9] לכיוון צפון הארץ באלון בצעננים הסמוכה לקדש נפתלי: ”וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד אֵלוֹן (בצענים) [בְּצַעֲנַנִּים], אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ”^[10].

זהותו

זהותו של חובב שנויה במחלוקת, הנובעת בעיקר מפני סתירה לכאורה בין המקראות:

• בשמו המוכר - "חובב חותן משה" - הוא מוזכר פעמיים במקרא^[1], ומשתמע כי היה אביה של ציפורה אשת משה - חותן משה.
• בפרשת בהעלותך^[2] הוא מופיע כבנו של רעואל המדיני, ומכיוון שרעואל מוזכר בפרשת שמות^[11] כאביה של ציפורה אשת משה, הרי שחובב היה גיס של משה^[12].

תירוץ אפשרי, לפיו יש לייחס את המילים "חותן משה" כמוסבות על רעואל אביו של חובב (ולפי זה יהיה הפיסוק כך: ”חובב, בן רעואל המדיני חותן משה”), נדחה על ידי רבי אברהם אבן עזרא^[13]. הדחייה מתבססת על אזכורו של חובב בספר שופטים^[10], שם הוא מכונה "חותן משה" למרות שאין שם אביו מצוין שם^[14].

בחז"ל ובראשונים קיימות למעשה כמה דעות בזיהוי חובב:

• הדעה הרווחת בדברי חז"ל ופרשני המקרא הראשונים, היא כי חובב הוא יתרו שהיה חותן משה - אביה של ציפורה אשת משה. ואילו רעואל המדיני היה אביו של יתרו-חובב, ורעואל מוזכר כאביה של ציפורה (למרות שהיה סבה, אבי אביה יתרו) שכן נקרא אב גם ביחס לבני בניו^[15].
  • הריב"א^[16] גם כן מפרש כי "חובב" הוא חותן משה, על פי כך שהוא מבאר כי "רעואל" היה שמו של אביו של יתרו וגם שלו עצמו^[17], ולכן מובן למה גם יתרו מופיע כבנו של רעואל, וגם ציפורה בתו מופיעה כבתה של רעואל.
• רבי אברהם אבן עזרא^[18] פירש, כי חובב היה גיס של משה - בנו של יתרו-רעואל, והשם "חותן" בלשון המקרא כולל כמה אישים ממשפחת האישה - גם אביה וגם אחיה.
• לדעת הרא"ש, בפירושו לתורה^[19], בביאור דברי מכילתא דרבי ישמעאל, היו שני אנשים במשפחה זו שנקראו "חובב": האחד היה חותן משה - יתרו-רעואל-חובב (וזהו "חובב חותן משה" הנזכר בספר שופטים); והשני היה גיס של משה, שנקרא גם הוא חובב, על שם אביו (והוא "חובב בן רעואל המדיני" הנזכר בספר במדבר, ולשון "חותן משה" המופיע שם מוסב על רעואל אביו)^[20].

שמו

שמו נדרש בחז"ל, במדרשי אגדה, כנובע ממשמעות של חביבות: על כך שהיה חביב למקום^[21], או על שם שחיבב את התורה^[22].

מקור שמו במשמעות של חביבות מופיע גם אצל חוקרי לשון המזהים אותו עם המילה הערבית "מַחְבּוּבּ" (محبوب), במשמעות "חביב"^[23].

הרמב"ן^[5] ביאר את כפל השמות "יתרו" ו"חובב", בכך ש"חובב" הוא השם שקיבל יתרו לאחר שהתגייר, כדרך המתגיירים לקבל שם יהודי חדש.

בני חובב

ערך מורחב – הקיני

הקיני היה מזרעו של חובב ("בני קיני חותן משה") והתגורר בארץ ישראל, בנחלה ייעודית עבורו. הם גרו בתחילה ב"עיר התמרים" (=יריחו^[24]), ועברו לשבת בנגב יחד עם בני יהודה^[25]. במהלך מלחמת סיסרא, נזכר חבר הקיני שהיה מאותו עם, ושם מצוין כי הם היו ”מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה”^[10].

כאשר נלחם שאול בעמלק, פנה קודם לקיני שישב בסמיכות לעמלק, וביקש מהם לסור משם, כדי שלא להשמידם יחד עם עמלק, מפני שאביהם עשה חסד עם ישראל בצאתם ממצרים^[26].

בספר מלכים^[27] נזכר אדם בשם יהונדב בן רכב שהלך יחד עם יהוא להשמיד את כל זרע אחאב. זרעו נזכר בתקופה מאוחרת יותר בימי ירמיהו, כשבט שנצטווה על ידי אביו יהונדב לא לשתות יין ולא לשבת בבתים, ובתקופת המצור הבבלי בסוף ימי בית המקדש הראשון באו לשבת בירושלים^[28]. על פי הפסוק בדברי הימים^[29], בו נאמר ”המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב”, מזהים חז"ל את הרכבים עם הקיני. ממקראות אלו עולה כי לפחות חלק מהקיני התיישבו מאוחר יותר באזור ירושלים.

ראו גם

• יתרו
• הקיני