חקלאות אינטנסיבית

חקלאות אינטנסיבית היא סוג של חקלאות, הן של יבול חקלאי והן של בעלי חיים, המתאפיינת ברמות גבוהות יותר של תשומה ותפוקה ליחידת שטח של קרקע חקלאית. חקלאות אינטנסיבית עושה שימוש רב יותר בתשומות כגון הון, עובדים, חומרים מזינים ומים, ומפיקה כמות גדולה יותר של תוצרת חקלאית ליחידת שטח אדמה.^[1]

חקלאות אינטנסיבית של חיטה בלונד, שוודיה

גידול אינטנסטיבי של בקר

רוב החקלאות המסחרית היא אינטנסיבית. בדרך כלל תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, המכונות "חקלאות תעשייתית", שנועדו להגדיל את התנובה. הטכניקות כוללות שתילת יבולים מרובים במשך השנה, הפחתת זמן הגידול, שיפורי זנים, שימוש במיכון חקלאי, בקרה וניתוח של תנאי הגידול הקשורים באקלים, בתנאי הקרקע, במים, בטיפול בעשבים השוטים ובמזיקים. שיטות מודרניות כוללות לעיתים קרובות שימוש מוגבר בתשומות לא-ביוטיות, כגון דשנים, חומרי הדברה ואנטיביוטיקה לבעלי חיים. חוות חקלאיות אינטנסיביות נפוצות במדינות מפותחות ונפוצות יותר ויותר ברחבי העולם. רוב הבשר, מוצרי החלב, הביצים, הפירות והירקות הזמינים בשווקים מיוצרים בחוות כאלה.

בשנים האחרונות חלק מהחקלאות האינטנסיבית החלה להשתמש בשיטות בנות קיימא, אם כי שיטות אלו לרוב מצריכות השקעת עבודה רבה יותר או מניבות תוצרת מעטה יותר. הגדלת היבול החקלאי בשיטות בנות קיימא, במיוחד במשקים קטנים, היא דרך חשובה להקטין את כמות הקרקע הדרושה לחקלאות ולהפחתת הנזקים הסביבתיים.^[2]

היסטוריה

ערך מורחב – המהפכה התעשייתית

תמונה מראשית המאה ה-20 של טרקטור חורש שדה אספסת

הפיתוח החקלאי בבריטניה בין המאה ה-16 לאמצע המאה ה-19 הצטיין בעיקר בעלייה מסיבית בתפוקה החקלאית. הדבר אפשר לאוכלוסייה לגדול באופן חסר תקדים, ושיפר את הביטחון התזונתי. היסטוריונים מציינים את הגידור, המיכון, קיום מחזורי גידול, והכלאות המינים, כחידושים החשובים ביותר בתקופה זו.^[3]

החקלאות התעשייתית החלה במהלך המהפכה התעשייתית. בתחילת המאה ה-19, הטכניקות החקלאיות, כלי העבודה ומיני הזרעים כבר השתפרו כל כך עד שכמות התוצרת החקלאית לחלקת אדמה הייתה גבוהה פי כמה מאשר בימי הביניים.^[4]

מקצרה רתומה לסוסים, הומצאה בסביבות 1830

השלב הראשון כלל תהליך מתמשך של מיכון. מקצרה הרתומה לסוסים חוללה מהפכה בקציר, והמצאות כמו המנפטה הפחיתו את עלות העיבוד. באותה תקופה החלו חקלאים להשתמש בטרקטורים ממונעים בקיטור.^[5] בשנת 1892 פותח בהצלחה הטרקטור הראשון המופעל בבנזין, ובשנת 1923 החלו להשתמש בטרקטורים רב-תכליתיים, ובהדרגה הופחת השימוש בבעלי חיים לעבודות חקלאות. בהמשך פותח הקומביין.^[6] המצאות אלו הגדילו את היבול ואפשרו לחקלאים בודדים לנהל חוות גדולות.^[7]

הזיהוי של חנקן, זרחן ואשלגן כחומרים קריטיים בגידול צמחים, הוביל לייצור דשנים סינתטיים, דבר שהגדיל עוד יותר את תפוקת היבולים. ב-1909 הוצגה לראשונה שיטת הבר-בוש לסנתוז אמוניום חנקתי. דשנים אלה עוררו את החששות הראשונים מחקלאות תעשייתית – חששות מתופעות לוואי מזיקות כמו סחיפה והמלחת הקרקעות, וירידה בפוריות הקרקע, וגם חששות בריאותיים מכימיקלים רעילים המזהמים את הקרקעות ונכנסים למזון.^[8]

גילוי הוויטמינים ותפקידם בתזונה, בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20,^[9] הוביל לנתינת תוספי ויטמינים לבעלי חיים, מה שאפשר לגדל יותר בעלי חיים, עם פחות חשיפה ליסודות טבעיים שליליים.

גילוי האנטיביוטיקה והחיסונים הקל על גידול בעלי חיים על ידי הפחתת מחלות.^[10][11] התפתחויות בלוגיסטיקה ובקירור, כמו גם טכנולוגיית עיבוד חדשניות, אפשרו להפיק תוצרת רבה יותר, ולהפיצה גם לאזורים מרוחקים.

לאחר מלחמת העולם השנייה, השימוש בדשנים סינתטיים גדל במהירות.^[12]

מאפיינים

המאפיינים של החקלאות האינטנסיבית הם בעיקר:

• פריון קרקע גבוה.
• ניצול אנרגיה רב.
• שימוש רב בחומרים מזינים.
• שימוש מסיבי בחומרי הדברה.

יתרונות

חקלאות אינטנסיבית מאפשרת להגדיל את הפריון החקלאי, תוך הבטחת מקורות מזון יציב לאוכלוסיית העולם הגדלה, והקטנת השטח הדרוש לצורך חקלאות.

הגידול בייצור, בשילוב המיכון החקלאי המתקדם, תרמו לצמצום בעובדי החקלאות, ואפשרו להם להצטרף למגזר התעשייתי.

מוצרים חקלאיים כגון ירקות, פירות ומוצרי עוף שומרים על מחירים סבירים יותר, לטובת שכבות סוציו-אקונומיות חלשות.

סקירה של 19 מחקרים, שנערכו באפריקה, הגיעה למסקנה כי חקלאות אינטנסיבית שעושה שימוש במיכון מודרני משפרת את הכנסות החקלאים הקטנים ואת הביטחון התזונתי שלהם.^[13] התערבויות המספקות הכשרה לחקלאים אלה יכולות גם להגדיל את הכנסותיהם, אם כי ישנם מעט מחקרים המטילים בכך ספק. השפעות חיוביות אלה מצביעות על כך שחקלאים קטנים באפריקה מוכנים ומסוגלים להשתתף בהכשרה ולאמץ תשומות חקלאיות חדשות.^[14]

אתגרים

ראו גם – חקלאות בת קיימא

החששות לפגיעה בקיימות כתוצאה מהחקלאות התעשייתית, וההשפעות הסביבתיות של דשנים וחומרי הדברה, הולידו את הביקוש לחקלאות אורגנית, כדי לשמור על חקלאות אינטנסיבית בת קיימא. אולם, יש החולקים על התועלת שבכך, וטוענים שאין הוכחות מדעיות שהחקלאות האורגנית תורמת לקיימות.^[15]

חקלאות אינטנסיבית משתמשת בכמויות עצומות של מים ואנרגיה, וזה הגיוני בהתחשב בכך שהתפוקה שלה גבוהה פי כמה מזו של החקלאות המסורתית. שלא כמו חקלאות מסורתית, חקלאות אינטנסיבית מסוגלת לייצר את אותה כמות מזון בשטח אדמה קטן ביותר, אך דבר זה גורם לדלדול קרקע גדול יותר. שימוש אינטנסיבי בחומרי הדברה עלול להביא להתפתחות מזיקים עמידים יותר לחומרים אלו. שיטות חקלאיות אינטנסיביות הן אחד הגורמים העיקריים להתחממות כדור הארץ, אם כי בהתנהלות נכונה ניתן להפחית עד כ-28% מפליטות גזי החממה.^[16]

רבות מההשפעות השליליות של החקלאות האינטנסיבית יכולות להיווצר במרחק רב ביותר מהשדות והחוות. לדוגמה, תרכובות חנקן מהמערב התיכון של ארצות הברית, נודדות במורד המיסיסיפי ועלולות לפגוע בדיג החופי במפרץ מקסיקו, והן גורמות למה שמכונה "אזורים מתים" באוקיינוס.^[17]

מינים רבים של צמחי בר ובעלי חיים נכחדו בקנה מידה אזורי או לאומי, ותפקודן של מערכות אקולוגיות חקלאיות השתנה לגמרי. ההתעצמות החקלאית כוללת מגוון גורמים, כולל אובדן נוף, הגדלת שטח החוות והשדות ושימוש מוגבר בקוטלי חרקים ובקוטלי עשבים. אגרוכימיקלים מעורבים בחיסול מושבות דבורים^[18] (דבר הגורם נזק רב לייצור החקלאי, המסתמך במידה רבה על דבורים כדי להאביק זנים רבים של פירות וירקות.)

חקלאות אינטנסיבית יוצרת תנאים לגדילה ולהעברה של טפילים מאזור לאזור, והדבר גורם לנזק ואפילו למוות לתוצרת חקלאית.^[19]

פתרונות

כדי לשמור על הפגיעה בערכי הטבע, מנסים בשנים האחרונות לעבור לשיטות חקלאות בת קיימא (או חקלאות מחדשת), שבעיקרה החלפת הדשנים הכימיים בדשנים אורגניים, גידול זנים שונים לשם הגדלת המגוון הביולוגי, השארת שורשים חיים לאורך כל השנה בתוך הקרקע, ורעיית בעלי חיים בשטחי הגידול למניעת שריפות ולצורך זיבול. חקלאות מסוג זה משפרת את יכולת החלחול ותאחיזת המים של הקרקע, ובכך מפחיתה את זליגת חומרי ההדברה והדשנים לסביבה ולמשק המים.^[20]

ביהדות

שדה ב"הבראה" בשנת שמיטה בטירת יהודה

בשנים האחרונות התקיים דיון על הקשר בין מצוות שמיטה לדרך חיים המסייעת להתמודדות עם החקלאות האינטנסיבית.^[21] במצוות השמיטה נותנים לקרקע שנת מנוחה לאחר שש שנים של עבודה רצופה.

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.

— ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ג'

בתקופת אי העבודה שבשנה זו, הקרקע נחה, ו"מחזירה" לעצמה את חלק מהמינרלים שחסרו לה.

בשנת השמיטה תשע"ה-2015 קמו מספר מיזמים, דתיים ומחקריים, לחקור מה תוצאות השבתת הקרקע למשך שנה אחת. בשנת השמיטה תשפ"ב-2022 המשיכו ביוזמות אלו, וחקלאים רבים בישראל השביתו את שדותיהם למשך השנה.

לדברי ד"ר תמיר קליין, ממכון ויצמן: ”לוקח זמן לאוכלוסיות באדמה להתאושש. זו פונקציה של זמן. הבעיה שלנו היא שמהר מאוד אנחנו חוזרים לסורנו ולעיבוד המסיבי של האדמה, וכך אנחנו לא משאירים לה סיכוי לנוח ולהשתקם. אנחנו נותנים לה קצת אוויר, אבל מנצלים אותה בצורה אינטנסיבית ומעבידים אותה הרבה יותר ממה שהיא צריכה”.^[22]

ראו גם

• חקלאות בת קיימא
• חקלאות תעשייתית
• חקלאות אקסטנסיבית
• טביעת רגל אקולוגית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חקלאות אינטנסיבית בוויקישיתוף