חרסה

חרסה


נתונים כלליים
מייסדים	סולל בונה
תקופת הפעילות	1946–2019 (כ־73 שנים)
מיקום המטה	ישראל דרך חברון 68, באר שבע
ענפי תעשייה	קרמיקה
מוצרים עיקריים	חרס

harsa.co.il

מפעל "חרסה" הוקם בשנת 1946 במפרץ חיפה כמפעל לייצור כלי סניטריה עשויים קרמיקה כגון אסלות או כיורים.^[1] היה זה אזור בו הוקמו מספר מפעלים של תעשיית הקרמיקה בישראל. בית החרושת שהוקם על ידי "סולל בונה", שביקשה לענות על הדרישה למוצרים אלו שיבואם היה במחסור בשל מלחמת העולם השנייה. בראשיתו מנה המפעל כ-40 עובדים.^[2] והוא עשה שימוש במרבצים של קאוליניט (קאולין) מעבר הירדן, שהתגלו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20.^[3] המאבק על הקמת המדינה הפסיק את השימוש בחרסיות אלו.

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 החליטה הנהלת המפעל להקים בית חרושת חדש בבאר שבע. הדבר נבע מן הרצון לקרבה למחצבי הנגב, שהמדינה פיתחה באותה תקופה, באמצעות חברה ממשלתית וגם הרצון לספק פרנסה לעולים החדשים שיושבו על ידי המדינה בנגב בשנים אלו.^[4] כ-50% מחומרי הגלם של המפעל בשנות ה-50 הופקו בנגב. שאר החומרים, שכללו פצלת השדה וחרסית יובאו מחוץ-לארץ.^[5] השימוש בחרסית שנחצבה בישראל היה בעייתי. הדבר נבע הן מחוסר אחידות בייצור והן בצורך לעיבוד יקר של החומר.^[6] ב-1 בנובמבר 1954 הפעילה חרסה במפעל שני תנורים חדשים באורך של 34 מ' (כ"א)^[7] ובשנת 1955 הוקמו מחלקה לקרמיקה שימושית ומחלקה לייצור אריחי קיר, שהורחבה בשנת 1957.^[8] בשנת 1957 בקירוב נסגר המפעל בחיפה ועובדיו הועברו למפעלים אחרים של "סולל בונה".

הקמת בית החרושת "לפיד" בשנת 1951 גרמה לתחרות בין שני המפעלים ולירידה בתפוקות הייצור. בשנים 1957–1958 נרכשה הבעלות על "לפיד" על ידי חברת "כור", בעלת השליטה ב"סולל בונה" ו"חרסה". הדבר יצר מונופול בתחום הייצור הקרמי בארץ.^[9] בהדרגה אוחדו קווי היצור של "לפיד" עם אלו של "חרסה".^[10] במקביל החלה "כור" גם בייבוא של כלי סניטציה, במטרה לענות על הביקוש לתוצרת חוץ שיובאה על ידי מתחרים שונים.^[11]

בשנת 1970 אוחדה "חרסה" עם מפעל "חסין אש", שייצר לבני בניין, תחת הנהלה אחת. המפעל המאוחד כלל כ-340 עובדים שייצרו מוצרים בשווי של כ-11 מיליון ל"י.^[12] היה זה חלק מתהליך ייעול שעשתה חברת כור בכלל מפעליה וכלל איחוד מפעליה השונים תחת חברות-בת על פי תחומי העיסוק. בסוף שנת 1970 הוקמה "כור קרמיקה וזכוכית בע"מ".^[13]

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, במקביל למשבר של חברת "כור" ולהרעה ביחסי העבודה במפעל, הוחלף צוות ההנהלה של המפעל כמה פעמים. יחד עם זאת, בתקופה זו הושקעו במפעל כספים, שייעלו את פס הייצור ואפשרו להגיע לייצור של כ-700 אסלות למשמרת, אך גם צמצמו את כמות העובדים בו.^[14] בנוסף, נסגרו קווי ייצור הפסדיים כגון קו הייצור של אריחי הקרמיקה, שעמד בתחרות עם קו הייצור של מפעל "ברבור" (אף הוא בבעלות "כור"), עם מפעל "נגב קרמיקה" ועם הייבוא.^[15]

במסגרת מהלכי ארגון מחודשים של חברת "כור", הוקמה חברת הבת "מרחב-מרכז חומרי בניה וקרמיקה", שריכזה את הבעלות על מפעלי כור השונים בתחום הבנייה ובהן "חרסה". בתחילת 1993 הנפיקה "כור" את "מרחב" בבורסה לניירות ערך בתל אביב,^[16] ובשנת 1999 מכרה "כור" את יתרת החזקותיה ב"מרחב" לחברת ליפסקי.^[17]

החל משנות ה-2000 עברה הבעלות על "חרסה" מספר פעמים, כתוצרה מהעברת השליטה בחברת "מרחב". ב-2006 רכשה קרן פימי מניות "מרחב".^[18] רוכשת נוספת באותה עת הייתה חברת "כתר פלסטיק". בשנת 2008 מיזגה את החברה עם חברת "אורלייט", העוסקת בייבוא מוצרים לבנייה, ובהם גם מוצרי קרמיקה סניטרית.^[19] בשנת 2011 רכש יואב גולן 47% ממניות "מרחב" מידי קרן פימי.^[20] בשנת 2013 שונה שמה של קבוצה זו ל"קבוצת חמת".

השקעותיו של גולן בשוק הטורקי ב-2015, כמו גם ההאטה בשוק הבניין בשנים 2017–2018,^[21] הובילו ב-26 באפריל 2019 לשליחת מכתבי פיטורין לעובדים ולסגירת המפעל.^[22]

קדרות חרסה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

בין השנים 1955–1965 פעלה בבית החרושת ה"מחלקה האמנותית", שייצרה כלי בית וכלים דקורטיביים. את הקמת המחלקה יזם אהרן רמז, למנהל החטיבה התעשייתית ב"כור". אחד מן השיקולים בהקמתה היה הרצון לנצל שטחי תנור ריקים ובכך להגביר את יעילות המפעל. לראשות המחלקה התמנה נחמיה עזז, שעיצב את פעולתה. לאחר פרישתו של עזז מניהול המחלקה, בשנת 1960, התמנתה פנינה עמיר זמיר למחליפתו.

בשנת 1957 היווה תוצרת המחלקה כ-4 אחוז ממחזור המכירות של המפעל ותוכנן כי המחלקה תעבור לאולם חדש בבית החרושת ותצויד בתנור מותאם לשרפה בטמפרטורה גבוהה.^[23]

מרבית הקרמיקה האמנותית של חרסה נוצרה בטכניקה של יציקה לתבנית. כל דגם נוצק במהדורה בת 150 יחידות, וכל חמישה פריטים זכו לעיטור של דגם זהה, שבוצע על ידי ציירות. הקו האמנותי שהנהיג עזז היה מודרניסטי. הדגמים שנוצרו הושפעו מן האמנות והעיצוב המודרניסטים באירופה, אך גם מן הארכאולוגיה והפולקלור הארצישראלי.

הכלים של "חרסה" הוצגו במגוון תערוכות שונות במשך השנים. כבר בשנת 1956 הציג עזז כלים שעיצב עבור בית החרושת בתערוכה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב-יפו. בשנת 2007 התקיימה בבית אהרון כהנא תערוכה של קדרות חרסה.

היסטוריה

קדרות חרסה

מקבץ תמונות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on