שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
טומאת שרץ
דרגת טומאה שמקורה באחד משמונה שרצים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
טומאת שרץ בהלכה היהודית היא טומאה החלה על פגרים של שמונה שרצים, שהם בעלי חיים ממשפחות הטורפים, המכרסמים והלטאות: ”הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ; וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט–ל').
השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת יום אחד בלבד (טומאת ערב, כלומר אם אכן טבל - אבל ללא טבילה הטומאה נמשכת ללא הגבלת זמן), אך לא מטמאים את נושא הפגר כאשר אינו נוגע בו[1].
Remove ads
דיני הטומאה
כל אחד משמונה שרצים אלה לא מטמא בחייו אלא רק כשהוא מת ורק כשהוא לח (ולא יבש). כאשר כל גוף השרץ קיים אף אם הוא יבש הוא מטמא, שרץ מת ולח, או שלם אף שיבש, מטמא אדם, כלים, אוכלים, ומשקין הנוגעים בו, או בכלי חרס אף אם רק נכנסו לאוויר הכלי ללא מגע.
שיעור השרץ
נבלת שרץ מטמאת רק אם היא בשיעור מינימלי של נפח זרע העדשה[2], אשר קטן יותר משיעור כזית שנקבע לטומאת אדם מת או נבלת בעלי חיים. שיעור ה'עדשה' הוא השיעור הקטן ביותר שיש בדיני טומאה וטהרה. עם זאת, איבר שלם של שרץ - מטמא אף אם אין בו שיעור עדשה.
דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס (דהיינו גם כשהנוגע בנבלה לא התכוון ואף אם הוכרח נגד רצונו ליצור מגע עם השרץ, כגון אם נפל עליו שרץ מת).
Remove ads
שמונה שרצים
ערך מורחב – שמונה שרצים
כאמור, רק אותם מיני שרצים שפירטה התורה מטמאים אך שאר בעלי החיים הקטנים, כגון צפרדע, נחש, זבוב וכדומה - אין נבלתם מטמאת כלל[3]. גם דגים ושאר בעלי החיים הימיים אינם מטמאים בטומאת שרץ[4].
שמונת שרצים אלו מנויים בתורה בשמותם, אך בזיהוי המינים השונים ישנם מחלוקות רבות.
לדעת רש"י
חמוס (חולד)
עכבר
קרפדה (צב)
קיפוד (אנקה)
כח
לטאה
חשופית (חומט)
חפרפרת (תנשמת)
שמונת השרצים
הַחֹלֶד - חמוס- הָעַכְבָּר - עכבר
הַצָּב - חרדון צב[6]- הָאֲנָקָה - קיפוד
הָאֲנָקָה - קמטן החורש
הַכֹּחַ - זיקית ים-תיכונית- הַלְּטָאָה - לטאה[7]
הַחֹמֶט - חומט[9]
הַתִּנְשָׁמֶת - חולד
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads