יוסף חיון

רבי יוסף בן רבי אברהם הנשיא חיון היה מנהיג קהילת ליסבון, גדול פרשני המקרא בפורטוגל.

יוסף חיון

שער הספר מילי דאבות ונציה ש"ס
רבותיו	רבי יצחק קנפנטון
תלמידיו	רבי יוסף יעבץ

ביוגרפיה

לא ידועים הרבה פרטים על תולדותיו כל שידוע הוא שנולד למשפחה עשירה והחליט לזנוח את הקריירה המסחרית בשביל לימוד תורה, אך עדיין עסק באופן מועט במסחר, בצעירותו למד אצל רבי יצחק קנפנטון, חיון הושפע ממנו מאד.

התאריך היחיד הידוע בחייו הוא 1466 שבו מספר שנמצא בעיר אבורה הרחוקה מליסבון אשר שם מתרחשת מגפת דבר.
תאריך פטירתו של חיון אינו ברור ולא ידוע האם נפטר לפני גירוש ספרד ב-1492 או אחרי.

רבי אליהו קפשאלי כתב שחיון יצא מפורטוגל ונפטר לפני הגירוש, מאיר בניהו כתב^[1] שחיון היגר לטורקיה, ח"ה בן ששון טען^[2] שהיה מראשוני המגורשים, יוסף הקר סבר שנפטר קודם הגירוש בפורטוגל בסביבות 1490, מאיר בניהו סבור שנפטר ב־1496, ישעיהו תשבי טען^[3] שנפטר לפחות ב־1500.

תלמידיו

רבי יוסף יעבץ אשר כתב את ספרו על פיו, וכך כותב על רבו:

"ויהי להם לראש, יושב בשבת תחכמוני, זקן ונשוא פנים, הוא הראש הגדול, מלא תורה כאחד האמוראים, רבי יוסף חיון ז"ל"

— אור החיים עמ' 96

כמו כן היו גם, רבי דוד אבן יחיא מחבר הספרים קב ונקי, קהלות משה, ועוד. רבי אברהם חיון מחבר ספר אמרות טהורות. בנו רבי משה. ולדעת מספר חוקרים נכדו רבי יהודה אלבוטיני היה תלמידו, רבי יצחק אברבנאל שאל אותו שאלות, ובעקבות כך יש שמנו אותו בין תלמידיו אך יש חולקים על טענה זו.^[4]

”	ויהי מן הגזרה ההיא והלאה רבו האנוסים בספרד... ומאז מתו רוב חכמי ספרד ונתבטלו הישיבות ושמם העולם ונשתכחה התורה כמעט. ויקם... הרב הגדול ר' יצחק קנפנטון ז"ל ... ועשה תלמידים הרבה ועשה סייג לתורה. ומגדולי תלמידיו וידידיו היו ארבעה אשר מהם שתו כל העולם מים חיים וטובים והמה בכתובים. שם הראשון... הרב ר' יצחק אבואב ז"ל ... החכם ר' יצחק דליאון ... ר' יוסף חיון נכה רגלים ז"ל, והנהר הרביעי הוא פרת שמימיו פורין ורבין החכם ר' שמעון מימי ... ומן ארבעתם יצאה תורה בספרד ובפורטוגאל ובארץ המערב. לכל המקום אשר הלכו שם, הלכה ברכה לרגלם בגבורה ולולי הם כבר כלתה תורה.	“
– רבי אליהו קפשאלי, סדר אליהו זוטא, א, עמ' 179

צאצאיו

• בנו רבי משה כיהן אחריו כרב האחרון של ליסבון.
• בן בתו רבי יהודה בן משה אלבוטיני - ראש ישיבה ומקובל מחבר ספר יסוד משנה תורה ועוד.
• רבי אברהם חיון, נכד נכדתו, המוציא לאור של ספרו מילי דאבות.

דרכו הפרשנית וסגנונו

החוקרים עמדו על כמה נקודות ייחודיות שבפירושי חיון: רוב חיבוריו מתחילים בהקדמה נרחבת בה הוא עומד על שמונה או עשרה עניינים כלליים שבספר, שלמות - מעתיק את כל הפסוק ומבאר את כל חלקיו ואת הביטויים החוזרים על עצמם, רוב פירושו על פי הפשט, אך אינו נמנע להביא לעיתים פירושיים דרשנים, אופיו היסודי הביאו לפרש כמה פירושים לפסוק אחד, כמו כן בפירושו כלולים מוטיבים אנטי נוצריים רבים.

עיקר חידושו של חיון היה בזה שלא השתמש כלל בכלל כפל העניין במילות שונות אברהם גרוס טען שזה מוטיב עיקרי בפירושו.^[5]

למשל על הפסוק 'שמעה ה' צדק הקשיבה רינתי - האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה'^[6] כתב רד"ק 'וכל הפסוק הוא כפל עניין במלות שונות' וכך הבין גם ראב"ע, אך חיון נתן משמעות שונה לכל אחד מארבעת ביטוייו: ”וביאר בכאן ד' תנאים שהיתה שלימה תפלתו בהם הא' - היות דברי תפלתו אמתיים ולא יאמר בם דבר כזב להלל עצמו בה בדברי שקר, וזהו אמרו שמעה יי' צדק. והב' - היותה בשמחת הלב לא מדאגה ועצב... וזהו אמרו הקשיבה רנתי. והג' - היותה נעשית דרך הכנעה ושפלות כורע ומשתחוה ומתנפל בארץ, וזהו אמרו האזינה תפלתי... והד' - הסכמת הלב עם הלשון, וזהו אמרו בלא שפתי מרמה”. יוחנן קאפח הוכיח שלא שלל לגמרי את כלל זה (כשיטת המלבי"ם למשל) אלא דווקא במקרה שהפסוק חוזר על עצמו מראשו לסופו, אך במקרה שרק חלקו חוזר על עצמו נקט את כלל זה.^[7]

פרט נוסף בדרככו הפרשנית: בדרך כלל הוא מתחם את כל נבואה לפני שהוא מפרש אותה.

חיון התנגד באופן קלוש לפילוסופיה.

זמן כתיבת ספר דברים לפי חיון

פירוש שיר השירים בכתב ידו

תלמידו רבי יצחק אברבנאל הסתפק בנוגע לזהות מחבר ספר דברים האם משה חיברו מדעתו או דינו כשאר החומשים ונכתב מפי ה'. הוא שאל את חיון מספר שאלות, א. למה חוזר ספר דברים על התורה, ב. מדוע משה נזכר בספר דברים בגוף ראשון בניגוד לשאר החומשים בהם מוזכר בגוף שלישי, ג. מדוע אמרו חז"ל^[8] שאת הקללות שבדברים כח אמר משה מפי עצמו, וממילא הוקשה לו שאם משה כתבו מפי עצמו איך הדבר מסתדר עם העיקר השמיני מי"ג עיקרים שכל התורה משמים, ואיך משה היה יכול להמציא מצוות חדשות.

רבי יוסף, חיבר פירוש בשם מגיד משנה ליישב את ספקותיו של תלמידו, ובו הוא כתב שספר דברים מתחלק לשלושה חלקים: ביאורי מצוות, תוכחות ומצוות חדשות. את השניים הראשונים משה סיגנן מדעתו אך המצוות החדשות כולם מילה במילה מפי ה'.^[9]

אברבנאל הסכים עם רבו בצורה חלקית,^[10] רבי יצחק קארו הביא את דברי רבי יוסף חיון.^[11]

כתביו

חיון היה מחבר פורה מאד, לבד מכתביו האבודים נשארו בידינו כ-1200 דפים.

חיון כתב ביאורים על תהלים, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, תרי עשר, משלי, שיר השירים, אסתר, איכה, הפטרות, ומספר מאמרים.^[12] מתוך כתביו נשארו ספרים אלו:

• פירוש להפטרות, החיבור מוזכר בפירושיו לירמיהו ובמקורות אחרים, בספר לקוטי מן של רבי משה אלשיך נדפסו ארבעה קטעי פירוש וכך שרדו חלקים מהפירוש.^[13]
• יוחנן קאפח, פירוש רבי יוסף חיון לספר ירמיהו, הוצאת אשכולות תשפ"ב.
• אברהם שושנה ומשה ציפור, פירוש לספר יחזקאל לרבנו יוסף ב"ר אברהם חיון הנשיא (חלק א, חלק ב), מכון אופק, ירושלים תשס"ו,^[14][15] כתיבת הספר הסתיימה בה' בתמוז ה'רל"א.^[16]
• יוחנן קאפח, פירוש לתהלים לרבינו יוסף חיון, מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ו.^[17][18]
• י' אליצור, פירוש רבי יוסף חיון לספר הושע: הפירוש להושע מבוא לשיטתו ומצע למחקר המשך, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, טורו קולג' ירושלים תשס"ו.
• משה צפור, פירוש רבי יוסף חיון לספר יואל מחקרי גבעה, ד, תשע"ו-ז, עמ' 55.
• יוחנן קאפח, פירוש רבי יוסף חיון לספר עמוס, קבץ על יד, כרך כו ירושלים תשע"ח עמ' 251.
• משה צפור, רבי יוסף חיון פירוש לספר עובדיה: מהדורה עם מבוא, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, יז תשס"ז, עמ' 309–327.
• משה ציפור, רבי יוסף חיון פירוש לספר יונה, קבץ על יד - כח, ירושלים תשס"ה, עמ' 289–313., באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• משה צפור, רבי יוסף חיון פירוש לספר מיכה, סיני קלט, תשס"ח, עמ' ג-כט.
• מילי דאבות, ביאור על פרקי אבות, ונציה ש"ס, כתיבת הספר הסתיימה בי"ד בתמוז ה'ר"ל.^[19]
• רבי יוסף חיון פירוש לאסתר מכון באר התורה לייקווד תשס"ו, אברהם שושנה עורר על אמינות החיבור.
• יוחנן קאפח, הכתב העברי לרבי יוסף חיון: מהדורה חדשה, עלי ספר, ל-לא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשפ"א, עמ' 127-142. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• יוחנן קאפח, מגיד משנה לרבי יוסף חיון - מהדורה חדשה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כה, תשע"ז, עמ' 311 – 341.^[20]

כמו כן מספר מאמרים אשר שרדו ממנו נדפסו בספרו של גרוס, הרב יעקב משה טולידאנו הדפיס תשובה הלכתית ממנו בענייני עגונות.^[21]

לקריאה נוספת

• אברהם גרוס, ר' יוסף בן אברהם חיון: מנהיג קהילת ליסבון ויצירתו, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 1993, מסת"ב 978-965-226-131-1^[22]
• יוחנן קאפח, מבוא לפירוש רבי יוסף חיון לספר ירמיהו, הוצאת אשכולות, תשפ"ב.
• י' אליצור, שיטתו הפרשנית של רבי יוסף חיון בפירושיו למקרא, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע"ה.

קישורים חיצוניים

• מידע על יוסף חיון בקטלוג הספרייה הלאומית
• י' הקר, רבי יוסף חיון ודור הגרוש מפורטוגל (להורדה), ציון, מח, תשמ"ג, עמ' 273–280.
• עמוס פריש, המילה המנחה בכתיבת הפרשן חשיפת אמצעי ספרותי בפרשנות רבי יוסף חיון לספר התהלים מגדים ס (ללא ציון עמוד).
• יוחנן קאפח, 'מושך עצמו ואחר עמו' בפירושו של הרב יוסף חיון, מחקרי גבעה, כרך ו, המכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון תשע"ט, עמ' 55-67.