שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
יצורים ליליים (סרט)
סרט מתח פסיכולוגי משנת 2016 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
יצורים ליליים (באנגלית: Nocturnal Animals) הוא מותחן נאו-נואר[1] פסיכולוגי אמריקאי משנת 2016, שכתב, ביים והפיק טום פורד. זה הוא סרטו השני של פורד, אחרי "סינגל מן" משנת 2009[2]. בתפקידים הראשיים משחקים ג'ייק ג'ילנהול בתפקיד כפול, ואיימי אדמס. בתפקידי משנה: מייקל שאנון, ארון טיילור-ג'ונסון, ארמי האמר, איילה פישר ואלי באמבר.
.jpg)
.jpg)
הסרט הוא עיבוד קולנועי לרומן משנת 1993 בשם "טוני וסוזן" (אנ') מאת אוסטין רייט[3] (אנ'), והעלילה מעובדת כסיפור בתוך סיפור: רומן שכתב הסופר אדוארד שפילד (ג'ילנהול), מהווה אלגוריה של יחסיו עם גרושתו, בעלת הגלריה לאמנות סוזן מורו (אדמס), הקוראת את כתב היד ומזהה את ההקבלות בין העולם האמיתי לרומן הבדיוני. הסרט מתפתח כעלילה לא ליניארית, המדלגת בין שני הסיפורים ובין הווה ועבר.
Remove ads
עלילה
סכם
פרספקטיבה
בעולם האמיתי
סוזן מורו, בעלת גלריה מצליחה בלוס אנג'לס, התגרשה מהסופר אדוארד שפילד לפני 19 שנה. בהווה, היא נשואה לאיש העסקים האטון מורו ולהם בת מתבגרת בשם סמאנתה. עסקיו של האטון כושלים והוא לא מכניס כסף להחזקת הגלריה, מרבה להיעדר מהבית ונישואיהם מידרדרים. סוזן מקבלת בדואר חבילה מאדוארד המתגורר באוסטין, טקסס, ובה כתב היד של הרומן החדש שלו, שצפוי לצאת לאור בקרוב. לכתב היד צירף אדוארד מכתב שבו הוא מזמין את סוזן לארוחת ערב במהלך ביקורו הצפוי בלוס אנג'לס, ומסביר שהרומן נכתב בהשראתה ומוקדש לה, ומן הראוי שהיא תהיה הראשונה שתקרא אותו. הרומן נקרא "יצורים ליליים", כהרמז לכינוי החיבה שלה בפי אדוארד, "חיית לילה", משום שהיא ממעטת לישון בלילות.
במהלך ערב פתיחת תערוכה בגלריה, סוזן מביעה באוזני חברתה האמנית אליסיה את אומללותה בחיי עושר ריקים ממהות, ומתוודה שהיא שונאת את עבודתה כמנהלת, במקום להיות אמנית. אליסיה נשואה לקרלוס ההומוסקסואל, אמן אף הוא, המנחם את סוזן באמרו שעולם האמנות מכאיב הרבה יותר מ"העולם האמיתי". סוזן חוזרת לביתה ושוקעת בקריאת הרומן.
הרומן
טוני הייסטינגס (ג'ייק ג'ילנהול) הוא איש משפחה עדין נפש, נשוי ללורה ואב לאינדיה. שלוש הדמויות הן ייצוגים ספרותיים של אדוארד שפילד, סוזן מורו ובתה סמנתה.
במהלך נסיעה לילית של משפחת הייסטינגס לחופשת קיץ בעיר מארפה (אנ') שבמערב טקסס, נטפלים אליהם שלושה פושעים: ריי מרקוס, לוּ בייטס וסטיב אדמס, המכונה "טורקי" ("טֶרְק"- Turk). הם פוגעים במכונית המשפחה, מאלצים את טוני לעצור בשולי הכביש ומאשימים אותו בתאונה. הפושעים מסלימים את העימות לכדי תגרה אלימה שבסופה חוטפים ריי ו"טרק" את לורה ואינדיה במכוניתו של טוני, ומשאירים את טוני חסר אונים עם לו המאלץ אותו לנהוג במכוניתו של ריי אל דרך עפר. טוני רואה בדרך את המכונית שלו חונה ליד קרוואן ישן, אך לו מאלץ אותו להמשיך לנהוג, ובקצה הדרך הוא משליך את טוני מהמכונית ומסתלק. מאוחר יותר בלילה, חוזרים ריי ולו ומחפשים את טוני בתואנה שלורה מחפשת אותו, אך הלה מסתתר מפניהם. עם שחר, טוני הולך אל הכביש, מגיע לבית חווה ומתקשר למשטרה.
מכוניתו של טוני נמצאת נטושה וריקה, ועל חקירת המקרה מופקד הבלש רוברטו "בובי" אָנְדֶס. השניים יוצאים יחד לשחזר את אירועי הלילה, ובדרך העפר, בקרבת הקרוואן שלידו חנתה מכוניתו של טוני בלילה, הם מוצאים את גופותיהן העירומות של לורה ואינדיה, שנאנסו ונרצחו. סיפורו של טוני מאומת לאחר שטביעות אצבעותיה של לורה נמצאו על שלדת המיטה בקרוואן. אכול רגשי אשמה על שלא השכיל להציל את אשתו ובתו, עולמו של טוני חרב עליו.
בקיץ כעבור שנה, אנדס מודיע לטוני שסטיב "טרק" אדמס נהרג במהלך שוד כושל. שודד שני נתפס, ושלישי נמלט. במסדר זיהוי, טוני מזהה בוודאות את לו בייטס כשודד שנתפס. אנדס מסיק שהשודד שנמלט הוא ריי מרקוס, ומאתר את ריי בבקתה נטושה שהוא השתלט עליה. טוני מזהה את ריי ואנדס עוצר אותו, אך ריי מכחיש את ההאשמות ומשוחרר בנימוק שהראיות נסיבתיות בלבד.
אנדס מתוודה באוזני טוני שהוא גוסס ממחלת סרטן הריאה, מאלצים אותו לפרוש מעבודתו, ואין לו סיכוי להשיג אישום ברצח נגד ריי מרקוס, בנימוק משפטי שמצב בריאותו פוגע במקצועיותו. מכיוון שאין לו מה להפסיד, אנדס מחליט לקחת את החוק לידיו ולסייע לטוני לעשות צדק. השניים חוטפים את ריי ואת לו, ומפעילים עליהם לחץ פסיכולוגי תחת איומי אקדח. כאשר אנדס הולך להקיא, ריי ולו מנסים להימלט. אנדס פוצע ביריית אקדח את לו, וריי מצליח לברוח. אנדס מוודא את הריגתו של לו, נותן לטוני אקדח ושולח אותו לרדוף אחרי ריי.
טוני מוצא את ריי בקרוואן שבו נרצחו לורה ואינדיה, וריי מתגרה בו תוך שהוא מספר כיצד נהנה מהאונס והרצח. טוני יורה בריי למוות, אך ריי מספיק להכות בפניו של טוני במחתת גחלים, ומעוור אותו. ביציאתו מהקרוואן, טוני העיוור מועד ונופל על האקדח, ונהרג מפליטת קליע.
בחזרה לעולם האמיתי
סוזן מזהה בדמותו של טוני את אדוארד, ורואה בתוכנו האפל והאלים של הרומן רצון של אדוארד להיפרע ממנה על האופן הבוגדני שהיא נהגה כלפיו. היא מתחילה לבחון את השתלשלות חייה, זכרונותיה מהשנים איתו מוצגים כקטעי פלשבק, והעולם האמיתי נחלק בסרט להווה ועבר. היא מתקשרת להאטון שנמצא בנסיעת עסקים כביכול, ומגלה באקראי שהוא בוגד בה. בעקבות קריאת סצנת מציאת הגופות, סוזן מתקשרת בדאגה לבתה, לוודא ששלום לה. שיחת הטלפון מוצאת את סמנתה ישנה עם בן-זוג, ושוכבת באותה תנוחה שבה נמצאה גופתה של אינדיה בספר.
סוזן משחזרת לעצמה את תקופת אהבתה לאדוארד. הם למדו יחד בבית הספר התיכון "הייסטינגס" בטקסס, והיו מאוהבים. דרכיהם נפרדו כאשר סוזן למדה באוניברסיטת ייל, ואחר כך עברה לניו יורק ללימודי תואר שני באמנות באוניברסיטת קולומביה. הם נפגשו שוב במקרה כאשר אדוארד בא לניו יורק לנסות להתקבל ללימודים ב"קולומביה". סוזן נזכרת איך סיפרה לטוני שאחיה ההומוסקסואל, קופר, היה מאוהב בו, וכיצד אמה ניסתה לשווא להניא אותה מלהינשא לאדוארד ולעבור לטקסס, משום שסברה שאדוארד לא ראוי לבתה. כעת, סוזן מודה שאהבה את אדוארד, אך לא האמינה בו. היא נזכרת כיצד נישואיהם הידרדרו מכיוון שאדוארד ביקש להתמקד בעבודתו כסופר, אך היא לא ראתה עתיד בשאיפותיו הספרותיות, וזלזלה בכתבי היד שלו. היא טענה שהם לא מתאימים זה לזה, משום שהוא רומנטיקן רגיש, בעוד היא אשה מעשית שחיה "בעולם האמיתי", והוא פירש את טענתה כמייחסת לו חולשת אופי. היא התחילה לבגוד באדוארד עם האטון, בטרם התגרשה ממנו ונישאה להאטון. אדוארד ניתק את הקשר איתה אחרי שגילה שהיא הייתה בהריון ממנו, אך עברה הפלה בסתר, בתמיכתו של האטון.
בעקבות קריאת כתב היד, סוזן חשה אשמה על האופן שבו פגעה באדוארד, ושולחת לו אימייל שבו היא מגדירה את הרומן "שובר לב", מבקשת לפגוש אותו, וחותמת "באהבה, סוזן". השניים קובעים להיפגש במסעדה. סוזן ממתינה לשווא לאדוארד שלא מגיע, בעוד המסעדה מתרוקנת מיושביה.
הקבלות בין הסיפורים
הסרט מתחיל במיצג המתקיים בגלריה של סוזן, ובו רוקדות נשים עירומות, עבות בשר ונפולות חזה, כמסר לכך שגם נשים שאינן הולמות את מודל הגוף האידיאלי העכשווי, יכולות להיות מאושרות בעולם חומרני. הדימוי נוגד את סוזן בעלת ההופעה הנאה והאלגנטית, החיה בלי אושר[4].
מאחר שאדוארד כתב את הספר בהשראת סוזן, היא רואה דמיון בין אדוארד לטוני הבדיוני, שניהם נראים חלשי אופי. כמו אדוארד, שכנגד הגינות ורוך, נבגד, כך התנהלותו האדיבה והכנועה של טוני כלפי הפושעים מסתיימת בחטיפת אשתו ובתו, כאשר ההפלה שסוזן עשתה, וגרמה לכך שאדוארד איבד את משפחתו, משולה ברומן לרצח של לורה ואינדיה. כאשר אדוארד תופס את סוזן והאטון אחרי ההפלה, הם יושבים במכונית בשעת חשיכה, בעוד אדוארד עומד מולם חסר אונים, כפי שטוני עמד חסר אונים לנוכח חטיפת לורה ואינדיה במכוניתו[4].
שתי אנלוגיות מרומזות קושרות בין הסיפורים. האחת - בין הרצח להפלה, כאשר סמאנתה נראית שוכבת במיטה באותה תנוחה שבה נמצאה גופת אינדיה, בת-דמותה הספרותית[4], והשנייה - כשמתברר שאדוארד בחר בשם בית הספר שבו למד יחד עם סוזן, כשם משפחת גיבור הרומן ("הייסטינגס"). נראה שגם הבחירה ב"אינדיה" כשם בתו של טוני ברומן איננה מקרית, כשהיא נושאת את שם השחקנית המגלמת את סמאנתה, בתה של סוזן[5][א] (בספר המקור, שם בתו של טוני הוא הלן).
שני הסיפורים, הרומן והעולם האמיתי, מסתיימים בנקמה, ובשניהם אדוארד מנסה להיפרע מסוזן על בגידתה בו, גם אם בצורה מגושמת[7]. ברומן, טוני הורג את האנס הרוצח בתמיכה מוסרית של הבלש בובי אנדס, אך מתעוור ונהרג בעצמו. בעולם האמיתי, הרומן מעורר מחדש את רגשות האהבה של סוזן כלפי אדוארד, והיא נענית להזמנתו לארוחת ערב, ורמת הציפיות וההתרגשות שלה עולה, אך בסופו של דבר הוא לא מגיע, ומציב אותה בנעליו שלו, כאישה הנבגדת שחייה הרוסים וריקים מתוכן. בעוד סופו של גיבור הרומן ברור, סיבת אי-הגעת אדוארד לפגישתם נשארת עלומה, וסוזן נותרת בודדה בייסוריה בתוך מסעדת יוקרה, כהמחשה של חייה החומרניים הריקים ממשמעות, כפי שהיו חייו כאשר בגדה בו.
Remove ads
ליהוק
דמויות בעולם האמיתי
דמויות ברומן
Remove ads
הפקה
סכם
פרספקטיבה
ב-24 במרץ 2015 נמסר שטום פורד יביים את הסרט עבור חברת "Smoke House" שבבעלות משותפת של ג'ורג' קלוני וגרנט הסלוב, לפי עיבוד קולנועי שפורד כתב בעצמו לספרו של אוסטין רייט[8]. בפועל, הסרט הופק על ידי Fade To Black, חברת ההפקות של פורד. שלב הצילומים החל בלוס אנג'לס ב-6 באוקטובר 2015[9], והושלם כעבור חודשיים[10].
תקציב ההפקה היה $22,500,000[11]. כדי לחסוך השקעה בהקמת תפאורה לצילומי אולפן, הסרט צולם באתרים אותנטיים בקליפורניה[12]: לוס אנג'לס, מאליבו, לנקסטר, וכן במדבר מוהאבי[13]. צילומי החוץ באור יום צולמו, בנוסף למדבר מוהאבי, גם בפאלמדייל[14]. המעצב האמנותי של ההפקה, שיין ולנטינו, סיפר שכדי להעניק לנופי המדבר מראה טקסני, היה צורך להסתיר את עצי יהושע הנפוצים במוהאבי, אך לא גדלים בטקסס[14]. ולנטינו הוסיף שכנקודת התייחסות לעיצוב נופי המדבר, הוא השתמש ב"פריז טקסס" של וים ונדרס, משום שראה דמיון בין נדודי הדמות שגילם הארי דין סטנטון, ובין הבעיה של טוני הייסטינגס שלא זכר בדיוק את מקומות אירועי הלילה[14].
הבית ששימש כמגוריהם של סוזן והאטון, וכמשרדה של סוזן, הוא נכס במליבו, שבעת צילומי הסרט היה בבעלותו של יזם הנדל"ן קורט רפפורט (הנכס, המשתרע על שטח של 4,600 מ"ר בקירוב, נמכר במרץ 2017 תמורת 120 מיליון דולר למיליארדר דאריל כץ, בעלי קבוצת ההוקי "אדמונטון אוילרס")[15][16]. ולנטינו סיפר שהבית נבחר משום שהארכיטקטורה שלו מדגישה את היותה של סוזן לכודה ומבודדת מקשריה עם משפחתה, ואת טיב יחסיה עם בעלה הנוכחי[14]. על מנת להתאים את הבית לעולם של סוזן, ולבסס את הצילומים על צללים[2], ולנטינו ריהט את הבית ברהיטים כהים, בהשראת הסגנון שבו ריהט פורד את ביתו שלו[12]. רבות מיצירות האמנות בביתה ובמשרדה של סוזן, נלקחו מאוסף האמנות הפרטי של פורד[14].
בנוסף ל"פריז טקסס", ולנטינו שאב רעיונות לעיצוב ממספר סרטים בקולנוע הקלאסי: "המדבר האדום" (מיכלאנג'לו אנטוניוני), "כביש אבוד" (דייוויד לינץ') ו"מיני ומוסקוביץ'" (ג'ון קסאווטס)[12]. סצנת הסיום צולמה במסעדה היפנית היוקרתית "יאמאשירו הוליווד" ברובע "הוליווד הילס", לפי בחירתו של פורד[17][18].
הפצה והכנסות
במאי 2015 נרכשו זכויות ההפצה העולמיות על ידי חברת "סרטי פוקוס", חברה בת של סרטי יוניברסל, תמורת 20 מיליון דולר, במהלך פסטיבל קאן באותה שנה[19]. הקרנות הבכורה התקיימו ב-2 בספטמבר 2016 במסגרת פסטיבל הסרטים של ונציה, ב-9 באותו חודש - בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, וב-14 באוקטובר באותה שנה - במסגרת פסטיבל הסרטים של לונדון[20]. בארצות הברית, הסרט יצא בתפוצה מצומצמת לבתי קולנוע נבחרים ב-18 בנובמבר 2016, והופץ לקהל הרחב ב-9 בדצמבר[20][11].
בעולם, הסרט גרף בבתי הקולנוע הכנסות בסך $32,329,726, ועוד $2,345,551 במכירות לצפייה ביתית (DVD, Blu-ray)[11]. לפי אתר Mojo, ב-26 בינואר 2017 הגיע סך ההכנסות ל-$30,311,857[21].
Remove ads
ביקורות
סכם
פרספקטיבה
בעולם
אתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes העניק לסרט ציון 73 מתוך 100, בשקלול 261 ביקורות. סיכום הביקורות הוא שהסרט משוחק היטב וחביב לצפייה, ומבליט את היכולת הייחודית של פורד, כתסריטאי ובמאי, לראות ולספר עלילה[22]. אתר Metacritic העניק ציון 67 מתוך 100 על בסיס 45 ביקורות שהוגדרו "אוהדות בדרך כלל"[23].
בעקבות ההקרנה בפסטיבל ונציה, דייוויד רוני כתב ב"הוליווד ריפורטר" שהסרט משלב יחד את דייוויד לינץ', אלפרד היצ'קוק ודאגלס סירק, ופורד הוא מספר סיפורים מוכשר, בעל טביעת עין לפרטי דמויות, צבע וקומפוזיציה. לדידו של רוני, משחקה של אדמס הוא "הצגה של אשה אחת", ומדובר בליהוק מושלם שבו כל שחקן מותיר רושם חד[24]. באותה נימה, פיטר בראדשו כתב ב"גארדיאן" שזהו מותחן נקמה אפל ההופך את בטנו של הצופה מתוך מתח וחרטה, אימה וייאוש בסגנון נבוקובי. על אף שכמה סצנות מעולם האמנות בלוס אנג'לס ארוכות, זהו מותחן סוחף מתובל ברשעות טהורה[25]. סקוט שאק כתב שזהו סרט אוונגרד המכה את הצופים באֵלֶם, והוא יותר אמנות מאשר קולנוע[5].
בעקבות ההכרזה על תשע מועמדויות לפרס באפט"א, יצאה הסופרת ומנחת הטלוויזיה ויקטוריה קורן מיטשל חוצץ נגד הסרט, תקפה את עמיתיה ששבחו אותו, וקראה להימנע מלצפות בו. את זעמה עוררו תמונות החטיפה והגופות העירומות. מיטשל תקפה אישית את פורד על העיצוב האסתטי של הגופות, משום שגופות של נשים שנאנסו ונרצחו, אינן מראה אסתטי. היא הגדירה זאת כ"פורנוגרפיה גינפובית של מוות" (Gynophobic death-porn; גינפוביה = פחד מנשים). יתרה מכך, מיטשל התרעמה על שכל המועמדים הם גברים, תוך התעלמות ממשחקן המבריק של הנשים בסרט[26].
בישראל
אורי קליין סבר שחולשתו העיקרית של הסרט היא שסיפור המסגרת רדוד, והסיפור שבתוכו לא מפצה על כך. לדעת קליין, פורד לא נותן טיפול מעמיק דיו לשורת הנושאים שהסרט עוסק בהם: בגידה, אשמה, חרטה ונקמה, וכיצד שגיאות העבר משליכות על ההווה. התוצאה היא גיבוב מבלבל, לעיתים עד גיחוך[27]. בניגוד לקליין, אורון שמיר סבור שמדובר בסרט מהפנט שנראה כאילו יצא מהקרביים של פורד, מותחן פסיכולוגי מסויט עם עלילה קשה לעיכול ותחושת מחנק ההולכת ומתפשטת בהדרגה[28].
שמוליק דובדבני ראה בסרט שילוב של מותחן נקמה נוסח שנות ה-70 עם סאטירה חברתית אפלה על עולם האמנות של לוס אנג'לס. לדידו, הסרט הוא מסע מהפנט אל מעמקי נשמתה של החברה הגבוהה, הנחשפת במערומיה ובמלוא פגיעותה[29]. לדעתו של עופר ליברגל, מדובר ביצירה מרתקת, משום שאלמנטים מהותיים פתוחים ליותר מקריאה אחת, ולמרות פגמים הנובעים מהיצמדות לייצוגים מוקצנים של העולם[30]. לדעת אבנר שביט, האלמנטים של אמנות ברמתה הגבוהה ביותר, לא משאירים חותם, בעיקר בגלל משחק סולידי מדי של אדמס וג'ילנהול[31]. תומר קימרלינג סבור שהסרט נראה נהדר, מלוהק בחוכמה ומספר סיפור מורכב, אך בסופו של דבר, היומרה נשארת ללא כיסוי[32].
Remove ads
פרסים ומועמדויות
סכם
פרספקטיבה
פרסים
כמו כן, מייקל שאנון זכה בפרס מיוחד של אגודת מבקרי הסרטים של סן דייגו עבור עבודתו בסרט זה ובשלושה סרטים נוספים: ספיישל חצות; לאבינג; אלוויס וניקסון[39].
מועמדויות בולטות
Remove ads
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של "יצורים ליליים" (באנגלית)
יצורים ליליים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
"יצורים ליליים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"יצורים ליליים", באתר נטפליקס
"יצורים ליליים", באתר AllMovie (באנגלית)
"יצורים ליליים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"יצורים ליליים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"יצורים ליליים", באתר Metacritic (באנגלית)- "יצורים ליליים", באתר אידיבי
"יצורים ליליים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"צורים ליליים", קדימון הסרט בערוץ "Focus Features", באתר יוטיוב- "יצורים ליליים" במסד נתוני מכוניות בקולנוע IMCDb (באנגלית)
- התסריט המלא של "יצורים ליליים" באתר Script Plug (באנגלית)
- נאוה סילוורה, "יצורים ליליים" של טום פורד: סיפור על רצח מסוגנן, באתר וואלה, 13 בינואר 2017
Remove ads
ביאורים
- השחקנ/ית המגלמ/ת את סמאנת'ה, נולד/ה בשם "אינדיה סלבר מנואז". אחרי שהסרט יצא לקולנוע, היא אימצה מגדר טרנסג'נדרי א-בינארי, עם השם הפרטי "בובי"[6]
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads