שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
יצחק בן יהודה
ראש ישיבה במגנצא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
רבי יצחק בן יהודה היה ראש ישיבה במגנצא במאה ה-11, מרבותיו של רש"י.
חייו
נולד כנראה סביב שנת 1010[1]. בעל העיטור מכנהו "צרפתי"[2], ומכאן יש שהסיקו שמוצא משפחתו מצרפת[3]. לעומת זאת, החיד"א כינהו "אשכנזי"[4] ויש שטענו שלא ניתן להוכיח מכינויים אלו דבר על מוצאו[5]. ישנם מקורות שמצביעים על קרבה משפחתית בינו לבין רש"י[6]. למד בצעירותו מפי קרוב משפחתו רבנו גרשום מאור הגולה במגנצא[7], אך גם מרבי אליעזר הגדול בן יצחק[8] ולפי מקורות מסוימים גם מרב האי גאון ברומא[9]. לאחר פטירת רבי יעקב בן יקר בשנת 1064 (ד'תתכ"ד), החל לשמש כראש הישיבה.
שמעו יצא למרחוק, והוא נשאל שאלות אף מבוהמיה וצפון צרפת. תוארי הכבוד שכינו אותו שואליו מעידים על מעמדו הרם: "רבינו הקדוש"[10], "נהרא דרקיעא וכוכב שפרפרא"[11] ועוד.
לפי ספר יוחסין[12] נפטר בשנת ד'תת"ל (1070), וכמוהו כתבו מספר חוקרים[13]. יש שתיארכו את פטירתו לשנת 1080 (ד'תת"מ)[14]. יש שכתבו שנפטר בין השנים 1084 (ד'תתל"ד) ל־1090 (ד'תת"נ[15]), ויש שאחרו את שנת פטירתו לאחר שנת 1093 (ד'תתנ"ג)[16].
בנו רבי יהודה היה מחכמי הישיבה במגנצא, וחכמי מגנצא נעזרו בו לשחזר ממנהגי אביו[17], ונהרג עם אשתו יהודית ובנם יצחק בגזירות תתנ"ו[18].
Remove ads
תלמידיו
- רש"י - למד בישיבתו למשך תקופה לא ארוכה, והושפע ממנו פחות משהושפע מרבותיו האחרים. רש"י מצטטו פעמים רבות[19] והתכתב עמו בהלכה[20]. הוא מכנהו "מורי צדק" ו"רבנו הרב הגדול", אך לפעמים חולק עליו[21]. רש"י אף הגיה חלקים מספר התלמוד שלו מספרו של ר' יצחק[22]. עם זאת, רש"י לא נמנע מלחלוק עליו[23], ופעם אחת אף חזר בו ר' יצחק בעקבות דברי רש"י[24].
- רבי אליקים בן משולם הלוי.
- בני מכיר - מחברי הספר "מעשה המכירי", בו מובאות הנהגות רבות מאוד מרבי יצחק.
- רבי יצחק בן אשר הלוי (ריב"א) - ראשון בעלי התוספות באשכנז.
Remove ads
יצירתו
רבי יצחק נמנה עם גדולי המשיבים באשכנז במאה האחת-עשרה. כ-65 תשובות שהגיעו לידינו ממקורות שונים מיוחסות בוודאות אליו[25], דרך ספרי תלמידי רש"י, מעשה המכירי של בני מכיר ו"מעשה הגאונים". רוב התשובות נכתבו לרש"י ולבני מכיר. רבים מהנהגותיו ופסקיו תועדו על ידי תלמידיו. יש חוקרים הסבורים שר' יצחק ובית מדרשו לקחו חלק פעיל בכתיבת פירוש התלמוד המיוחס לרבנו גרשום מאור הגולה[26], ויש המפקפקים בכך[27], אך מכל מקום ישנן עדויות ברורות שבבית מדרשו נכתבו פירושים לרוב הש"ס. פירושו היה לעיני תלמידו רש"י שהשתמש בו במספר מקומות[28]. נוסחאות התלמוד שלו נחשבו למדויקות גם בדורות שלאחריו, והן שימוש את רש"י להגהת התלמוד.
בתשובותיו העמיד את חשיבות המנהג שתקפו כהלכה ממש.[27]
בשונה מחכמי מגנצא בתקופתו, אין לנו ידיעות על עיסוקו בפרשנות המקרא ובכתיבת פיוטים.
דרכו ההלכתית
ממספר מקורות, רואים שהיה זהיר ומחמיר בפסיקותיו, למשל בעניין יין נסך או בעניין אפיית פת עם בשר או גבינה בתנור, והוא אף כתב: "שמצווה להחמיר ולגדור גדר ולעשות סיג לדבר"[29]. כמו כן, ייחס חשיבות רבה לשמירה על מנהגים: "מצווה להחזיק מנהג ראשונים בכל מה שהאדם יכול להחזיק... מנהג עוקר הלכה"[30]. סבר שיש תוקף מן התורה לציות לתקנות הקהל[31].
הוא העצים את המרכזיות של התלמוד הבבלי באשכנז ביחס לתלמוד הירושלמי, ואף נתן מקום מרכזי לתשובות גאוני בבל[32].
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads