כומר

כֹּמֶר הוא איש דת המופקד על קיום טקסים דתיים, המשמש לעיתים גם מנהיגה הרוחני של קהילה. המונח מתייחס בעיקר לכמרים נוצרים, אך הוא משמש גם לכהני דת בדתות אחרות, ומשום כך ניתן לכנות גם אנשי דת סיקים או זורואסטרים בשם ”כמרים”.

ערך זה עוסק באיש דת נוצרי. אם התכוונתם לסרט, ראו כומר (סרט).

כמרים קתולים בלבוש מסורתי ברומא

בשל הקשר המונח כומר לעבודה זרה, בקרב נוצרים דוברי עברית נקראים אנשי הדת ”כהן” או ”כהן דת”.^[1]

מקור המונח

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: כומר
ציטוטים בוויקיציטוט: כומר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כומר

המונח העברי ”כומר” מופיע שלוש פעמים בתנ"ך (מלכים ב', כ"ג, ה', הושע, י', ה', צפניה, א', ד') לציון כהני דת לפולחן פוליתאיסטי. הוא מופיע גם בתעודות אשוריות מקפדוקיה, במילים שמיות צפון־מערביות המתועדות בכתבים אכדיים מאמר ומאוגרית, בכתובות כנעניות, ארמיות, תדמוריות (אנ') ונבטיות (אנ'), וכן בתעודות בסורית. המונח מופיע גם במסמכי המושבה היהודית ביב.^[2][3]

גם בספרות חז"ל^[4] מופיע המונח, לציון כהני עבודה זרה. בתנ״ך המלה אינה מופיעה בצורת יחיד, וצורה זו משוחזרת מצורת הרבים המופיעה בו, לצד הצורה כָּמָר; בתלמוד המלה מופיעה בצורה ”כומר”, הנקראת כ”כֹּמֶר”, ”כֻּמָּר” או (במסורות אשכנזיות) ”כּוּמָר”. אישה בתפקיד זה נקראת כׇּמְרָה (בדומה לצמדי מלים כגון יֹשֶׁר–יׇשְׁרָה, עֹצֶם–עׇצְמָה), ואשתו של כומר גבר נקראת במקרים מסוימים בספרות העברית החדשה כׇּמְרִית, על משקל ”רַבָּנִית” (אשת הכומר).^[5]

מצודת ציון^[6] מפרש כי הם נקראים כך על שם מלבושיהם השחורים, מלבי"ם^[7] סובר כי מדובר בכהני השמש השזופים ורש"ר הירש^[8] מסביר כי מלאכתם של הכמרים היא להכמיר את לב שומעיהם.

מושגים לועזיים מקבילים

בשפות אירופאיות רבות משמש מושג הנובע מהמילה הלטינית presbyter, בעצמה מיוונית πρεσβύτερος (בתעתיק לטיני: presbýteros, זקן), ששימשה לציון מנהיגים דתיים נוצרים ויהודים בתקופה ההלניסטית. בשפות אחרות היא נובעת מהמונח הלטיני sacerdos (מהמלה sacer, קדושה + סיומת עשייה). בקרב יהודים דוברי עברית מקובל לכנות כהני דת נוצרים בשם ”כמרים”, אך קהילת הנוצרים דוברי השפה העברית מסתייגת משם זה ומעדיפה את המילה ”כהנים”.^[1][9]

בנצרות

בנצרות האורתודוקסית ובנצרות הקתולית מוסמך הכהן (באנגלית: priest) לקיים את הסקרמנטים ולבצע שלל תפקידים דתיים נוספים: לשמוע וידוי, לקיים מיסה, לחתן, לקבור את המתים, להטביל ועוד. כהן נהיה כהן אך ורק דרך ההסכמה לכהונה - בה, הבישוף, סומך את ידו על ראשו, ובעודו אומר את מילות ההסמכה, הכהן, על פי האמונה והמסורת הנוצרית, מקבל את החסד של הכהונה. כהן לרוב יוסמך לא מוקדם מגיל 25, אף כי לכלל זה יש חריגים במקרים יוצאים מן הכלל. בנצרות האורתודוקסית, כמו הכנסייה היוונית, גברים נשואים יכולים להיות כהנים, אך אסור להם להינשא לאחר הסמכתם; בנוסף חלה הגבלה על אפשרויות קידומם בתפקידי כנסייה. כהנים קתולים ואורתודוקסיים מחויבים בפרישות כנזירות, ואינם מורשים להינשא. חריגים לכלל זה, לעיתים, הם אנשים שהמירו דתם לנצרות והיו נשואים לפני כן. חובת הפרישות הפכה כלל מחייב במאה השביעית, אך במקרים רבים לא יושמה החובה בפועל, ורוב הכמרים היו נשואים או חלקו משק בית עם אם ילדיהם. עוד במאה ה-16 מונו למשרת האפיפיור אנשים שנישאו קודם לכן. כללי הפרישות הפכו קפדניים יותר, לפחות כלפי חוץ, אחרי הקונטרה-רפורמציה.

כמרים קתולים לבושים בדרך כלל בלבוש מסורתי, הכולל בגדים שחורים וצווארון לבן ומעומלן. הלבוש המסורתי של כמרים אורתודוקסיים מורכב מגלימות שחורות וארוכות, עם צלב גדול המעטר את חזם.

בכנסיות הפרוטסטנטיות, שבהן בוטלו הסקרמנטים ונדחה הרעיון שכהן הדת מקבל תכונות אמיתיות ויכולות חדשים בזכות הסמכתו ככומר, חל פיחות במעמדו של הכומר, והוא נושא בתואר מחייב פחות כמו: רועה, שר, כהן דת, או נכבד. תפקידו בכנסייה הפרוטסטנטית נושא אופי המדגיש הדרכה רוחנית, סיוע, הנחיה של תפילה ונשיאת דרשות בפני עדת המאמינים. הכמרים בכנסייה הפרוטסטנטית אינם מתייחדים בלבוש מיוחד השונה מזה של בני קהילתם, אך בזרמים מסוימים, כמו בכנסייה האנגליקנית והלותרנית, עדיין מקובלת לבישת צווארון הכמורה הלבן. הכמרים הפרוטסטנטיים אינם מחויבים לחיי פרישות והם רשאים להינשא. בכנסייה האנגליקנית ובכנסיות הלותרניות הן גברים והן נשים יכולים להתמנות לכמורה (אם כי יש זרמים שמרניים המתנגדים בתוקף להסמכת נשים לכמורה).

בספרות ההלכתית מכונים הכמרים הנוצריים פעמים רבות בכינוי 'גלחים'.^[10][11]

ראו גם

• כמורה
• כהן
• נזיר
• שמאניזם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: כמר
ציטוטים בוויקיציטוט: כומר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כומר

• כומר בנקבה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 28 במאי 2013
• רוחמה וייס, חברותא עם כומר: סיפור אחד, שתי אמונות, באתר ynet, 18 בדצמבר 2020
• אילון גלעד, תמיד קראנו להם כמרים. אבל מה זה בכלל כומר?, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2021