כי הנה כחומר

כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר הוא פיוט סליחות קדום מסוג "פזמון", הנאמר בקרב קהילות אשכנז המזרחי בתפילת ערבית בליל יום הכיפורים.^[9] במנהגי אשכנז המערבי, הוא נאמר באחד מימי עשרת ימי תשובה.^[10]

כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר
כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר[1] בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר[2] לַבְּרִית הַבֵּט[3] וְאַל תֵּפֶן[4] לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז[5] וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח[6] לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַעֲבִיר זָדוֹן וְשׁוֹגֵג לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הָרוֹקֵם בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם[7] לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף[8] לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר.

מקורו של הפיוט וזהות מחברו לא ידועים, אך הוא מופיע במחזורים אשכנזים החל מהמאה ה-12.^[11]

מבנה ותוכן הפיוט

הפיוט נכתב במקור כאקרוסטיכון אלפביתי אך עם השנים השתבש הנוסח ואבדו חלק מבתי הפיוט וכיום האקרוסטיכון מגיע (בצורה משובשת) רק עד האות מ"ם.^[12]

כל בית מבתי הפיוט בנוי בנוסח קבוע החוזר על עצמו ורק חלק מן המילים מתחלפות. במילים המתחלפות שיבץ הפייטן בעלי מלאכה, בעיקר בתחום האומנות, ואת השליטה המוחלטת שלהם בחומר בו עובדים. השיר ממשיל שליטה מוחלטת זו לאפסות האדם מול האל. במקורות שונים מופיעים בתים רבים נוספים לפיוט.

הפניה החוזרת בשיר, ”לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר”, רומזת לברית י"ג מידות הרחמים ששמור לה מקום חשוב בתפילות יום הכיפורים וכן לברית המילה, לברית הקשת בענן ולשמירת המצוות. יש מפרשים שהפניה היא כפולה: מצד אחד פניית האדם אל האל שיתייחס לברית ולא לחטאים שנגרמים על ידי היצר ומהצד השני פניה אל האדם שישמור את הברית ולא ילך אחרי ייצרו.^[13] ניתן להבחין בפיוט בפולמוס נגד הדטרמיניזם שאפיין את הנצרות הקדומה.^[14] בכך נדרשת החזרה בתשובה מהאדם, ומאידך מתבקשת קבלת התשובה על ידי הבורא הכל יכול.

לחני הפיוט

בשל מקומו המרכזי בתפילת יום הכיפורים ומילותיו המובנות, הולחן הפיוט ובוצע פעמים רבות.

הלחן הידוע ביותר של הפיוט הוא לחנו של אהרן חריטונוב (במשך שנים היה מקובל שהמלחין הוא שלום חריטונוב, ומחקרים מאוחרים מראים שהיה זה אחיו אהרן שכתב את הלחן^[15]) בתחילה הושר הלחן כ"ניגון" ללא מילים אך לאחר מכן הוצמד לפיוט^[16][17].

השפעת הפיוט על התרבות העברית

המילים

ככל הנראה מקור המילה הגה בעברית המודרנית הוא פיוט זה. במקור השתמש הפייטן במילה "הגה" במשמעות של "עוגן" על בסיס המשנה בבבא בתרא ”המוכר את הספינה, מכר (...) את העוגין”^[18] המילה "עוגין" מופיעה בחלק מהגרסאות כ"הוגין". כנראה הפייטן הבין את אטימולוגיית המילה כרבים של הגה ובכך יצר מילה חדשה.

בתקופת ההשכלה, חיפשו סופרים עבריים מקורות למילים חדשות והשתמשו במילה הגה באופנים שונים. כך למשל ברוך לינדא השתמש במילה לתיאור משוט, ואורי ניסן גנסין השתמש בה לתיאור ההגה המוכר לנו כיום.^[11]

הלחן

במהלך מאורעות תרפ"ט כתב עמנואל הרוסי את השיר "שכב בני". שיר זה הוא מעין שיר ערש לבנו של המשורר והוא נכתב ללחנו של חריטונוב שאותו הכיר^[17].

קישורים חיצוניים

• הפיוט במהדורה מדעית עם ביאור בתוך דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, כרך ב: יום כפור, ירושלים (ה'תש"ל), עמ' 36-37.
• הפיוט כי הנה כחומר, באתר הפיוט והתפילה
• גלגולו של ניגון באתר הספרייה הלאומית (הקישור אינו פעיל, כ"ג בכסלו ה'תשפ"ד)
• שלמה פפנהיים, חומר ביד היוצר, נדפס בברודי, תרמ"ד, באתר היברובוקס - פירוש על הפיוט כמשל על חטאי האדם לאורך שני חייו
• חיים קנולר, דבר יום ביומו, נדפס בפרעמישלא, תרצ"ג, באתר היברובוקס - פירוש על הפיוט, (עמודים 210–217)