לב הארגמן

לב הארגמן (באנגלית: Purple Heart) הוא עיטור צבאי אמריקאי המוענק בשמו של נשיא ארצות הברית לאנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית אשר נפצעו או נהרגו בשעת קרב החל מה-5 באפריל 1917 ועד היום. לב הארגמן הוא אחד העיטורים הוותיקים ביותר המוענק כיום לסגל צבאי בארצות הברית, יחד עם קודמו, תג ההצטיינות הצבאי ומדליון הנאמנות הוותיק ביותר.

לב הארגמן
Purple Heart

פרטים
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
סוג	עיטור צבאי
בשם	נשיא ארצות הברית
למען	”פציעה או מוות בפעולה אל מול פני האויב, או כתוצאה מפעולה של אויב כנגד הצבא”
זכאות	חברי הכוחות המזוינים של ארצות הברית
סטטוס	מוענק
נוסד	22 בפברואר 1932
החליף את	תג ההצטיינות הצבאי
הענקות
הוענק לראשונה	22 בפברואר 1932
היררכיה
עיטור גבוה יותר	כוכב הארד
עיטור נמוך יותר	מדליית השירות הראוי לשבח של מחלקת ההגנה

עיצובו של העיטור

העיטור מעוצב כמדליה בצורת לב סגול עם שוליים מוזהבים בגודל של 35 מ"מ. במרכזו של הלב משובצת תמונת פרופיל של ג'ורג' וושינגטון ומעליה מופיע שלט האצולה שלו (מגן לבן המוטען בשני פסים אדומים ובשלושה כוכבים אדומים בצ'יף) בין שני ענפי עלים ירוקים. בצידה האחורי של המדליה חרוט המשפט FOR MILITARY MERIT (מאנגלית: "בעבור הצטיינות צבאית"). למדליה מוצמד סרט בצבע סגול עם שוליים לבנים. האות המייצג את העיטור כצבע הסרט והוא בגודל של 35 מ"מ, כאשר רוחבו של הפס הסגול - 29 מ"מ והשוליים הלבנים רוחבם 3 מ"מ כל אחד. כיתר העיטורים הצבאיים האמריקניים, הענקות מרובות מצוינות בתוספת של כוכבים על הסרט או האות (לחיילי המרינס, הצי ומשמר החופים) או עלים (לחילי צבא היבשה וחיל האוויר).

היסטוריה

לב הארגמן המקורי, אשר עוצב כתג ההצטיינות הצבאי, נוסד בידי ג'ורג' וושינגטון, אז המפקד העליון של הצבא הקונטיננטלי, ב-7 באוגוסט 1782. ההוראה המקורית כללה את המשפט הבא: ”יפורסם כי אדם העונד לב ארגמן זה, הקיז את דמו להגנת מולדתו ויזכה להוקרתם של אנשי ארצו.” תג ההצטיינות הצבאי הוענק בסך הכל לשלושה חיילים אשר לחמו במלחמת העצמאות האמריקנית ולאחר מכן נשכח עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

ב-10 באוקטובר 1927 פנה ראש מטה צבא ארצות הברית הגנרל צ'ארלס סומראל אל הקונגרס האמריקני בבקשה להחיות את תג ההצטיינות הצבאי, אולם בקשתו נדחתה. מחליפו של סומראל, הגנרל דאגלס מקארתור, הורה על עבודת מטה מחודשת להשקתו המחודשת של העיטור ב-7 בינואר 1931, במהלכה הוצגו שלושה עיצובים. העיצוב הנבחר הוכר כעיטור צבאי רשמי בפקודה כללית מס' 3 של מחלקת המלחמה ואושררה בפקודה של הנשיא לציון יובל ה-200 ליום הולדתו של וושינגטון.

בסוף מלחמת העולם השנייה, כאשר התכוננה ארצות הברית לפלישה ליפן, היו הערכות שבפלישה יהיו מאות אלפי נפגעים, ולפיכך יוצרו חצי מיליון אותות "לב הארגמן". בשל הטלת הפצצה הגרעינית על יפן לא התבצעה הפלישה בסופו של דבר. מאז ועד היום לא עלה מספר הנפגעים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית בכל המלחמות על מספר זה, ונכון לשנת 2000 נותרו כ-120,000 אותות שטרם הוענקו. בשל כך, קיבלו מפקדים בעיראק ובאפגניסטן לידיהם אותות כאלה כדי שיוכלו להעניקם לחיילים שנפצעו בקרב מיד, ללא המתנה.^[1]

בין מקבלי העיטור בעבר ניתן למצוא את נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'ראלד קנדי, מזכיר המדינה של ארצות הברית ג'ון קרי, השחקנים ג'יימס גארנר (פעמיים), צ'ארלס ברונסון והסופר קורט וונגוט.

שני לוחמים מחזיקים בשיא - 9 עיטורים על פציעות שונות: אירווין פרסר ואלברט אירלנד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לב הארגמן

• תקנות הצבא 1–670: הלבוש והמראה של מדים וסמלים (באנגלית)
• לב הארגמן - קריטריונים, רקע ותמונות - אתר המכון ההרלדי של צבא ארצות הברית
• לב הארגמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)