לזרוס

לָזַרוּס (מהשם העברי: אלעזר; באנגלית: Lazarus; ביוונית: Λάζαρος; בערבית: ليعازر, תעתיק: לִיעָאזְר), היה על פי המסורת הנוצרית אדם שמת וישו הקימו לתחייה. נס זה נחשב לאחד הנסים הגדולים ביותר שביצע ישו.

ערך זה עוסק בדמות בברית החדשה שהוחזרה לחיים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו לזרוס (פירושונים).

לזרוס
אלעזר

תחיית לזרוס בציור של חואן מפלנדריה (אנ'), (1514–1517)
לידה	בית עניה
מדינה	רומא העתיקה
חג	29 ביולי
השקפה דתית	נצרות

קבר לזרוס בבית עניה

כנסיית לזרוס הקתולית בבית עניה

כנסיית לזרוס היוונית-אורתודוקסית בבית עניה

כנסיית לזרוס היוונית-אורתודוקסית בלרנקה

סיפור הנס

ב"בשורה על פי יוחנן" מסופר שישו הגיע לכפר בית עניה והתושבים עשו לו "משתה גדול". בין המסובים היו אלעזר ושתי אחיותיו, מרתא ומרים. מרתא משחה את רגלי ישוע בתמרוקים יקרים ועל פי הכתוב, ישוע ”אָהֵב אֶת מָרְתָא וְאֶת אֲחוֹתָה וְאֶת לֵעְזָר”. לאחר שישוע עזב את המקום חלה לעזר ועל אף בקשת מרתא ישו לא חזר לרפאו ואלעזר מת.

ישוע חזר לבית עניה ארבעה ימים לאחר מותו של לעזר ומרתא באה אליו בטענה ”אֲדֹנִי, אִלּוּ הָיִיתָ פֹּה, כִּי אָז לא מֵת אָחִי”. ולהלן השתלשלות הנס שעשה ישוע:

וַיֹאמֶר יֵשׁוּעַ: 'שְאוּ אֶת הָאֶבֶן מֶעָלֶיָה!' וַתֹּאמֶר אֵלָיו מָרְתָא אֲחוֹת הַמֵּת: 'אֲדוֹנִי, הֲרֵיהוּ בָּאָשׁ כִּי אַרְבָּעָה יָמִים לוֹ'. וַיֹאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ: 'הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ כִּי אִם תַּאֲמִינִי תֶּחֶזִי אֶת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים'. וַיִשְֺאוּ אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר הָמֵּת הוּשָם שָׁם וְיֵשׁוּעַ נָשָׂא אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם וַיֹאמֶר: 'אָבִי, כִּי עֲנִיתַּנִי. וְאֳנִי יָדַעְתִּי כִּי בְּכֹל עֵת תָּעֲנֵנִי, אוּלָם בָּעֲבוּר הָעָם הָזֶה אֲשֶׁר סְבִיבוֹתי דִיבָּרְתִּי, לְמַעַן יַאֲמִינוּ בִּי כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי'. וַיְהִי כִּכְלוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַיִקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: 'לֵעְזָר, קוּם צֵא!' וַיֵצֵא הַמֵּת וְיָדָיו וְרַגְלָיו כְּרוּכוֹת בְּתַכְרִיכִים וּפָנָיו לוּטִים בסוּדָר. וַיֹאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: 'הַתִּירוּ אֹתוֹ וְיֵלֵך לְדָרְכּוֹ'.

— הבשורה על פי יוחנן, י"א

משמעויות

תיאור זה של תחיית המת בבשורה על-פי יוחנן שונה באופיו מסיפורים דומים בבשורות הסינופטיות, בהן פעמים רבות לאחר עשיית הנס מבקש ישו שלא יספרו על כך. כאן, הוא מתעכב במטרה מכוונת לגרום למותו של לזרוס (אלעזר) כדי שתחייתו תגרום לאנשים להאמין בישו ובמסר שהביא לאנושות.

בתשובתו של ישו למרתה שאומרת לו "לו היית פה כי אז לא מת אחי", עונה ישו במילים הפותחות עד היום את תפילת האשכבה בהלוויות נוצריות: ”אָנֹכִי הַתְּקוּמָה וְהַחַיִּים, הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם כִּי יָמוּת. וְכָל הַחַי אֲשֶׁר יַאֲמִין בִּי לֹא יָמוּת לְעוֹלָם” (הבשורה על פי יוחנן, י"א, 26-25)

לזרוס חי חיים ארוכים, ואחרי מותו של ישו והקמת הכנסייה על ידי פאולוס הפך לבישוף חשוב בכנסייה הצעירה. יש המאמינים כי לזרוס נקבר בביזנטיון, ועצמותיו הועברו לאירופה כחלק מהביזה של מסעות הצלב.

עם זאת, מאחר שלפי האמונה הנוצרית מעשיו של האלוהים אינם הפיכים, ואת מי שאלוהים השיב לתחייה "לא הזמן ולא האדם יוכלו שוב להמית", יש נוצרים המאמינים שלזרוס מהלך עדיין בינינו, ומחכה לשובו של ישו בביאה השנייה.

עקב שובו מהמוות, ועקב האגדה על אורך חייו, הפך השם לזרוס לכינוי לאורך ימים והתחמקות ממוות, ומופיע כמשל ביצירות ספרותיות רבות.

קבר לזרוס, צולם ב-1906

קבר לזרוס

בעיירה אלעזריה, היא בית עניה, שוכן על-פי המסורת הנוצרית, קברו של אלעזר ועל שמו היא קרויה. באתר היו מספר כנסיות נוצריות במשך מאות שנים ובמאה ה-16, הוקם שם מסגד "אל-עוזיר". בין השנים 1952–1955 נבנתה הכנסייה הקתולית בחסות המסדר הפרנציסקני וב-1965 נבנתה כנסייה יוונית אורתודוקסית, בסמוך, ממערב לקבר.

הקבר בקפריסין

"כנסיית לזרוס הקדוש" (ביוונית: Ιερός Ναός Αγίου Λαζάρου, Ierós Naos Agíou Lazárou) היא כנסייה יוונית אורתודוקסית מסוף המאה ה-9 בלרנקה, קפריסין, חלק מהכנסייה של קפריסין (אנ'). על פי המסורת, לאחר שישו הקימו לתחייה, לזרוס נרדף ונאלץ לברוח מיהודה. הוא הגיע לקפריסין ושם הוא מונה על ידי פאולוס השליח וברנבא לתפקיד הבישוף הראשון של קיטיון (שמה הקדום של לרנקה). על פי המסורת לזרוס חי עוד שלושים שנה ובמותו נקבר שם בפעם השנייה והאחרונה ועל קברו נבנתה כנסייה זו. כיום כנסייה זו היא הכנסייה המרכזית בעיר.^[1]

הנצחה ומנהגים

שבת אלעזר

בבשורה על פי יוחנן מסופר כי ”שִׁשָּׁה יָמִים לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח בָּא יֵשׁוּעַ לְבֵית עֲנִיָּה, מְקוֹם לְעָזַר, אֲשֶׁר הֵעִיר אוֹתוֹ מֵעִם הַמֵּתִים.” (יוחנן, י"ב, 1). הנצרות המזרחית האורתודוקסית מתייחסת לשבת, שמונה ימים לפני חג הפסחא כאל יום הקמתו לתחייה של לעזר.

לחם לזארקיה המדמה את לעזר בתכריכיו

יוון וקפריסין

אלעזר הקדוש היה הבישוף הראשון בקפריסין. לקראת שבת אלעזר אופים לחם לאזארקיה (אנ') . זהו לחם מתוק במקצת, מתובל בתבלינים ריחניים, וצורתו דומה לדמותו של אלעזר עטוף בתכריכים.^[2][3]

סרביה

חגיגת שבת לעזר מצוינת במסורת האורתודוקסית הסרבית בחלוקת ענפי ערבה, נהוג לקשור עליהם פעמונים קטנים.^[4]

בולגריה

"שבת לזרוס" מסמלת את התעוררות האביב של הטבע לחיים חדשים לאחר החורף וביום זה מקיימים "טקס חניכה" לנערות צעירות בשם לָזָארוּוָאן (Lazaruvane).

החוגגות, בנות 16 ומעלה, נקראות לָזָרְקִי (Lazarki) סובבות בקבוצות בין בתי הכפר, כשהן לבושות חגיגית ועונדות זרי פרחים על ראשן ושרות שירים לכל בן בית ומאחלות להן בריאות, אושר ופוריות. בחלקים מסוימים של בולגריה, בתום החגיגות, הבנות שמו את זריהן על משוט עץ, בחור רווק מטביע אותו בנהר והבת שהזר שלה צף ראשון תהיה זו שתתחתן לפני כל השאר. כמו כן, על פי האמונה הרווחת, ילדה לא יכולה להתחתן אלא אם כן השתתפה בטקס לזרובן.^[5]

ראו גם

• כנסיית בן האלמנה
• טקסון לזרוס
• בכה ישו

לקריאה נוספת

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 159, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לזרוס בוויקישיתוף

• biography/Lazarus לזרוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)