שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
לילא בעלבכי
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
ליְלַא בַּעַ֫לְבַּכִּי (בערבית: ليلى بعلبكي, שמה הפרטי נהגה לַ֫יְלַא או לֶ֫יְלַא; 1934 – 20 באוקטובר 2023), הייתה סופרת, עיתונאית ופמיניסטית לבנונית, שנחשבה לחלוצה בתחום הספרות הערבית המודרנית. יצירתה עסקה בנושאים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, והתמקדה בביקורת על דיכוי הנשים, הפטריארכיה והמאבקים הפנימיים בלבנון ובעולם הערבי.[1]
Remove ads
ביוגרפיה
בעלבכי נולדה בשנת 1934 למשפחה שיעית מדרום לבנון. שורשי משפחתה נעוצים בכפר חוּמִ֫ין א-תַּ֫חְתַא (ער') שבאזור א-נַּבַּטִיֶּה בדרום המדינה. אביה, עַלִי חאג' בַּעַ֫לְבַּכִּי, היה משורר זַגַ'ל (אנ'). היא למדה בבית הספר הממלכתי בשכונת עין אל-מרייסה (ער') בביירות, ולאחר מכן עברה למכללה האסלאמית אל-מקאסד (ער'), שם השלימה את לימודיה בחטיבת הביניים והתיכון. בהמשך למדה במכון ללימודי המזרח באוניברסיטת סן-ז'וזף. בעלבכי נישאה לאנטון וַדִיע תַקְלַא (שנפטר ב-1 באוגוסט 1993), ונולדו להם שתי בנות ובן.[1]
Remove ads
ההישגים
סכם
פרספקטיבה
בעלבכי הייתה נציגה בפרלמנט הלבנוני, ולאחר מכן הצטרפה לעיתונות. בחורף 1958 הכריז המגזין שִעְר ("שירה"), בעריכתם של אדוניס ויוסף אל-ח'אל (אנ'), על פרסום רומן בשם "אני אחיה" מאת סופרת לבנונית צעירה בשם לילא בעלבכי. ההכרזה הייתה יוצאת דופן, שכן כתב העת הוקדש אך ורק לשירה. בתוך חודשים ספורים זכה הרומן להצלחה רחבה בקרב מבקרים ספרותיים, הפך לפופולרי ונחשב לאירוע תרבותי בולט בביירות ובערים ערביות נוספות.[2]
הרומן הוא ניסיוני הן בצורתו והן בלשונו. ניסיונות השינוי שבו היו הכרזת קרב נגד הגבריות, הקודים החברתיים והמסורות המיושנות. הוא מתאפיין בשפה הנעה בין פשטות לפיוטיות דינמית וחיה, בנרטיב נטול סיבוכים דרמטיים, והתמודדות עם דיכוי חברתי באמצעות הצגת מודל של גבורה נשית. ב"אני אחיה" וב"ספינת כיסופים לירח" (אוסף סיפורים קצרים שבעלבכי הועמדה לדין בגלל תוכנו), אימצה בעלבכי את האידיאל האסתטי של שירת הפרוזה המודרניסטית שפורסמה בכתב העת בשִעְר, ושאפה לערער את גבולות השפה ולסטות מן המורשת הספרותית. כתיבתה מתארת חוויות יומיומיות טריוויאליות בחושניות מועצמת, ומבססת את העלילה על נוף החיים של אישה משוחררת בעיר המודרנית. היא אינה משחקת בשפה לשם משחק, אלא שואפת לחשוף את האירוע הפנימי הנסתר דרך המציאות הגלויה, תוך שימוש בפרדוקסים של חיי היומיום: משפחה הנשלטת על ידי אב סמכותי, היעדר תעסוקה ויחסים עקרים עם גברים צעירים. המבנה הסיפורי תופס מקום משני לעומת הריאליזם של הדיבור הישיר, החף מהבחנה בין מילים גבוהות ל"גסות" וללא תיאורים מפורטים של התנהגות הדמויות במשפחה ובסביבה החברתית. הרומן מייצג מהפכה גולמית, ספונטנית, וזועמת כנגד הריקבון בחיים הציבוריים והפרטיים. לינא פַיָּאד, גיבורת הרומן, מגלמת דמות של אישה קשוחה המתמרדת נגד המגבלות הלשוניות, הפיזיות וההתנהגותיות המוטלות על נשים.[3][4]
Remove ads
השפעת מלחמת לבנון עליה
כשפרצה מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, לילא בעלבכי היגרה ללונדון והפסיקה לכתוב מאמרים עיתונאיים. נוכחותה החלה לדעוך עד שהתבודדה מהקהילה הספרותית והעיתונאית. מספרים שהיא סירבה לקיים כל פגישה עם העיתונות, והעדיפה להישאר בצל אחרי כל הרעש שעשתה בשנות השישים והשבעים. מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990) השפיעה על לילא בעלבכי עמוקות, הן אישית והן מקצועית. המלחמה העמיקה את עיסוקה בנושאים כמו זהות ושבר חברתי, אך גם גרמה להתרחקות מהחיים הציבוריים ומהכתיבה הספרותית. היא התמודדה עם תחושת אובדן לנוכח ההרס שפקד את ביירות ואת המרחב התרבותי בלבנון. לאחר המלחמה נותרה דמות מוערכת, המשפיעה על השיח בנושאי זכויות נשים וחברה בלבנון.[2]
לקראת מלחמת האזרחים, במהלך שנות ה-60 וה-70, פרסמה לעיתים בכתבי עת, מגזינים ועיתונים על עניינים אקטואליים. מאמרים אלו היו אישיים או פוליטיים. לעיתים קרובות, הגבולות בין שני התחומים היו מטושטשים. כך בטקסטים חדשניים שכתבה בסוגה היברידית: "מאמרים פיוטיים" או "שירים עיתונאיים" שפורסמו בכתב העת הספרותי אל-אד֫אב (אנ'). מאמרים אלו מעידים כי לא הפסיקה לפרסם לחלוטין אחרי שהיגרה ללונדון. הם מייצגים תפנית חשובה בתפיסת החירות שלה.[5]
הניכור בכתביה
לרומן "אני אחיה" יש תוכן אקזיסטנציאליסטי עמוק, המתאר את הניכור של הגבר לעצמו ומסביבתו, ואת מרד האישה בגבר. החופש מקבל ממד פיזי קונטינגנטי הטמון ביכולתה של האישה לשחרר את גופה באמצעות הנאה, משחקי אהבה והקרבה של הגוף, אבל גם באמצעות תודעה ייחודית הרגישה לגירויים גופניים. לינא פיאד סובלת מבדידות ומדיכוי משפחתי. היא שונאת את אביה, שהתעשר מסחר במחירים מופקעים בזמן מלחמת העולם השנייה, ולועגת לו. האֵם גם היא ניבטת בגיחוך ומהווה מודל של אישה מסורתית שאינה יודעת דבר על החיים מלבד להכין אוכל, לגדל ילדים ולחלוק את מיטתו של בעלה כשהוא מחליט.[3]
Remove ads
הביקורת נגדה
ספרה השלישי, "ספינת כיסופים לירח" (1964), גרר קמפיין ציבורי נגד בעלבכי והיא הועמדה לדין בגין פגיעה ברגשות הציבור. היא הותקפה בשל רעיונותיה המהפכניים למען חירות האישה, וכן בגלל הכללת קטעים שתוארו כפורנוגרפיים. היא נעצרה ונחקרה בידי מערכת החוק הלבנונית. משפט זה היה הראשון מסוגו שבו סופר לבנוני נשפט על תוכן ספרו, כפי שאמר חבר הפרלמנט ועורך דינה של הנאשמת. אך במהלך המשפט צעקה לילא: "לא אתנצל בפני השופט או בפני בית המשפט על הדברים שכתבתי ושעליהם אני נשפטת; אני גאה מאוד במה שכתבתי. ואני שואלת: האם נתינה היא פשע? חטא? בושה? אני מדגישה ומרגישה שהמקרה הזה נוגע לכל הסופרים והאמנים. זהו בושה שאעמוד בפני בית המשפט ואסביר מדוע כתבתי: אני כותבת בחופשיות עבור האליטה והמשכילים בעלי המחשבות הנשגבות". לאחר המשפט היא שוחררה, מה שהיווה ניצחון תרבותי ראשון בלבנון למען חופש הביטוי ולמען פתיחת הדרך למודרניות עבור מצבן של הנשים. הישג נוסף הגיע מצד האינטלקטואלים שתמכו בסופרת וגינו את המשפט. כתב העת חִוַאר (אנ') (בעריכת המשורר הפלסטיני תַוְפִיק סַאיֶע' (אנ')) פרסם את פרטי המשפט. העיתונים השוו את המקרה של לילא בעלבכי לזה של מאדאם בובארי מאת הסופר הצרפתי גוסטב פלובר, פרחי הרע של שארל בודלר, ולוליטה של ולדימיר נבוקוב. עם זאת, רבים סברו שלמרות זיכויה, המשפט סיים את תקופת יצירתה הספרותית של בעלבכי, שכן היא סבלה רבות מתגובות שליליות ומהדרך שבה נחקרה.
Remove ads
יצירות ספרותיות
פטירתה
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads