מדולובלסטומה

מדולובלסטומה (בלעז: Medulloblastoma) היא גידול מוחי ראשוני ממאיר שמופיע בעיקר בילדים. היא גדלה במוחון או בגומה האחורית ומסווגת כגידול עוברי (אמבריונלי) של מערכת העצבים המרכזית. היא מאופיינת בגדילה אגרסיבית ובסיכון גבוה לשליחת גרורות.^[1][2][3] פיזור הגרורות הוא בעיקרו לפטומנינגיאלי (תאי הגידול נושרים מהגידול המרכזי לתוך נוזל המוח והשדרה ומשתרשים מחדש על פני קרומי המוח).^[4]

מדולובלסטומה
Medulloblastoma

תחום	אונקולוגיה
מיקום אנטומי	המוחון, הגומה האחורית
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	341527
MeSH	D008527
סיווגים
ICD-11	XH8P29

אפידמיולוגיה

מדולובלסטומה היא הגידול המוחי הממאיר השכיח ביותר בילדים. שכיחות המדולובלסטומה בילדים היא כ-4.82 למיליון והיא מעט גבוהה יותר בבנים (ביחס של 1.3:1 לעומת בנות).^[5][6] הגיל השכיח ביותר באבחנה הוא 1-4.^[7] במבוגרים מדולובלסטומה היא נדירה מאוד ושכיחותה פוחתת עם הגיל.^[8]

סיווג

מדולובלסטומה היא גידול הטרוגני שמסווג לארבע תתי-קבוצות מולקולריות שלהן מאפיינים גנטיים, קליניים ופרוגנוסטיים שונים:^[9][10]

1. תת-קבוצה WNT: מאופיינת במוטציות בגן CTNNB1 ומונוזומיה של כרומוזום 6. לרוב בעלת פרוגנוזה טובה יותר עם שרידות ל-5 שנים של מעל 90%.
2. תת-קבוצה SHH (Sonic Hedgehog): מאופיינת בשינויים בגנים PTCH1, SUFU או SMO, שמפעילים מסלול אותות משותף. היא מחולקת לתתי-קבוצות נוספות לפי גיל המטופל, נוכחות מוטציה ב-TP53 ושינויים גנטיים אחרים. הפרוגנוזה מגוונת אך לרוב לילודים יש פרוגנוזה טובה יותר מלילדים גדולים יותר ולמבוגרים.
3. קבוצה 3: קשורה לאמפליפיקציה של MYC ובעלת הפרוגנוזה הגרועה ביותר, עם שיעור גבוה של נוכחות גרורות כבר באבחנה.
4. קבוצה 4: תת-הקבוצה השכיחה ביותר, מאופיינת באיזוכרומוזום 17q ושינויים גנטיים אחרים כמו דופליקציה של SNCAIP ואמפליפיקציה של CDK6. הפרוגנוזה היא בינונית, טובה יותר משל קבוצה 3 ופחות משל WNT/SHH.

תסמינים

ההתייצגות הקלינית נגזרת בעיקר ממיקום המדולובלסטומה ומהפגיעה במוחון. היא יכולה להוביל לחסימה בניקוז נוזל המוח והשדרה (CSF) ולכן להידרוצפלוס ולתסמיניו. התסמינים השכיחים הם הקאות (88%), כאבי ראש (79%), אטקסיה (פגיעה בקואורדינציה כתוצאה מפגיעה בתפקוד המוחון, 75%) ונסיגה פסיכומטורית (60%). תסמינים נוספים כוללים שינוי התנהגותי, פזילה וחולשה).^[11] בילודים יכולים להיות מקרוצפליה ועיכוב התפחותי.^[12]

מדולובלסטומות שנמצאות בזווית הצרבלופונטינית גורמות לעלייה בלחץ התוך-גולגולתי שמתבטאת בכאבי ראש בבקרים, בחילות והקאות. במחצית המקרים יש פגיעה בשמיעה, במחצית יש שיתוק של עצב הפנים או העצב המצדיד ובחלק יש נמלולים בפנים.^[13]

אבחנה

שיטת ההדמיה העיקרית לאבחנה היא דימות תהודה מגנטית (MRI), שמאפשרת להבדיל בצורה טובה בין מדולובלסטומה לגידולי גומה אחורית אחרים.^[14] הדמיה של עמוד השדרה וזיהוי תאי גידול בבדיקה של נוזל המוח והשדרה (CSF) מאפשרים זיהוי של גרורות וחשובים לקביעת הפרוגנוזה.^{[15] [16]} בנוסף, לאחר ההסרה הכירורגית, מבוצעת בחינה היסטופתולוגית של רקמת הגידול לאישור האבחנה ולסיווג תת-הסוג המולקולרי.^[17]

טיפול

הטיפול במדולובלסטומה מורכב, משתנה לפי תת-הסוג המולקולרי ויכול לכלול טיפול ניתוחי, רדיותרפיה וכימותרפיה. השלב הראשון לרוב כולל הסרה ניתוחית של כמה שיותר מהגידול כדי להפחית את העומס הגידולי ולהקל על התסמינים שנובעים מהעלייה בלחץ התוך-גולגולתי. טיפול חשוב נוסף הוא רדיותרפיה (טיפול בקרינה), במיוחד במטופלים מעל גיל 3. בנוסף, טיפול כימותרפי אדג׳ובנטי יכול להועיל. הוא יכול לכלול ציספלאטין, וינקריסטין ו/או ציקלופוספאמיד. לעיתים ניתן לשקול השתלת מח עצם עצמית (כימותרפיה במינון גבוה) בילדים קטנים מאוד, כדי להימנע או לדחות את ההקרנות.^[18][19][20]

טיפולים חדשניים נחקרים למדולובלסטומה, ביניהם טיפולים מולקולרים (למשל שימוש במעכבים של מסלול האותות SHH בתת-הקבוצה המתאימה) או טיפולים אימונותרפים כמו מעכבי נקודות בקרה ו-CAR-T.^[21]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מדולובלסטומה בוויקישיתוף