מה קרה בגטקה?

מה קרה בגטקה? (באנגלית: Gattaca) הוא סרט קולנוע עתידני משנת 1997. נכתב ובוים על ידי אנדרו ניקול, בכיכובם של אית'ן הוק, אומה ת'ורמן וג'וד לאו.

גטקה
Gattaca

עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי	אנדרו ניקול
הופק בידי	דני דה ויטו
תסריט	אנדרו ניקול
עריכה	ליסה זנו צ'ורגין
שחקנים ראשיים	אית'ן הוק אומה ת'ורמן ג'וד לאו אלן ארקין
מוזיקה	מייקל ניימן
צילום	סלוומיר אידזיאק
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי קולומביה
חברה מפיצה	קולומביה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	24 באוקטובר 1997 בארצות הברית
משך הקרנה	101 דקות
שפת הסרט	אנגלית ואספרנטו[1]
סוגה	סרט מדע בדיוני, ביו־פאנק, סרט דיסטופי, סרט דרמה, מדע בדיוני
תקציב	36,000,000‏$
הכנסות	12,532,777‏$
הכנסות באתר מוג'ו	gattaca
פרסים	מועמד לפרס אוסקר על עיצוב תפאורה
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb

תקציר העלילה

הסרט מציג כנבואת זעם, חברה שבה הגנטיקה היא השיקול היחידי לכל החלטה. החברה העושה שימוש ביכולות טכנולוגיות לשם השבחה גנטית, מקבלת אנשים לעבודה ולבתי ספר רק על פי המפה הגנטית שלהם, נותנת להם יחס הורי נאות בהתאם לגנטיקה שלהם ומקצה לאנשים עם לקויות או עם סיכוי גבוה ללקויות את מקומם של העבדים.

המיפוי והאבחון הגנטי מאפשר למדוד את איכותו הגנטית של אדם ולהתאימו לתפקודים חברתיים שונים, בדומה לפרופיל צבאי. בעוד אפליה גנטית אסורה על-פי חוק, הנגישות הטכנולוגית מנצחת בחיי היומיום המעשיים. לכאורה, בעולם כזה, גורלו של אדם נקבע במידה רבה כבר בלידתו. אולם הבמאי קורא תיגר על סדר עולמי זה כאשר הוא מציב במרכז העלילה את וינסנט (אית'ן הוק) אשר נולד לבני מעמד נחות בהיריון ספונטני על המושב האחורי של מכוניתם.

וינסנט זוכה ליחס משפיל מכל סובביו ובמיוחד ממשפחתו ויש לו גם כמה לקויות. אולם, וינסנט זכה בכמה תכונות טובות שאינן מקודדות בגנים, כמו נחישות, חריצות ומזל. בעזרת זהות שאולה, וינסנט זוכה בהשגים שמעט אנשים חסרי לקות זוכים בהם, הן בקריירה והן באהבה.

וינסנט הצעיר נחות מבחינה גנטית אך אינו מוכן להשלים עם המקום המיועד לו. הוא חולם להיות אסטרונאוט ב"גטקה", סוכנות חלל כדוגמת נאס"א המשגרת לחלל כ-12 טיסות ביום. על מנת להגשים את חלומו הוא חייב להשתמש בתחבולות, להערים על המערכת ולהוכיח את ניצחון הרוח.

סגנון קולנועי

לצד השתייכותו לז'אנר המדע הבדיוני והדרמה הדיסטופית, הסרט מאופיין גם בהשפעות סגנוניות בולטות מן הפילם נואר. הסרט עושה שימוש באסתטיקה מינימליסטית, תאורה דרמטית, צבעים קרים ועיצוב חללים בהשראת אר-דקו, אשר יחד יוצרים אווירה קודרת ומנוכרת. גם מבחינת מבנה העלילה, הסרט חולק מאפיינים עם הנואר הקלאסי: דמות ראשית החיה בזהות בדויה ונאבקת במערכת עוינת, מוטיב של חקירה סביב רצח, ונושאים של זהות, גורל וחירות אישית. אף על פי שגיבור הסרט פועל מתוך אידיאליזם ולא מתוך ציניות, כפי שמקובל בז'אנר הנואר, הסרט שואב השראה ברורה מהשפה הוויזואלית והנרטיבית של קולנוע זה, עד כדי כך שהוא לעיתים מסווג כ"נואר עתידני" (Future Noir) או "ביופאנק נואר".

הסרט מתאפיין בשפה קולנועית סגפנית ומהודקת, הבאה לידי ביטוי בקצב איטי, משחק מאופק וצילום הנשען על קומפוזיציות סימטריות ותאורה רכה. הבימוי נמנע מהבעות רגש עזות או תנועות מצלמה דרמטיות, ובכך משקף את הסדר החברתי הנוקשה שבו פועלות הדמויות. העריכה המדודה והפסקול המלנכולי של מייקל ניימן משתלבים באסתטיקה המאופקת, ומעמיקים את תחושת הבידוד והניכור שמלווה את וינסנט לאורך מסעו.

הדמויות לבושות בתלבושות אחידות וסגפניות, המגבירות את תחושת הדיכוי והאחידות החברתית והקצב המדוד של הסרט מלווה בצלילים חוזרים כמו נקישות עקבים מדויקות של דמותה של אומה תורמן, איירין, אשר הופכים לחלק מהמכניקה האסתטית של העולם שבו מתרחשת העלילה. האלמנטים הסגנוניים הללו משווים לסרט אווירה של עתיד סטרילי ומכני, שבו ההקפדה החזותית משקפת אידאולוגיה של שלמות גנטית, אך גם רומזת על השבר הפנימי שמסתתר מאחוריה.

הצילום מאופיין באסתטיקה מדויקת ומחושבת, זוויות צילום מוקפדות ושימוש מודגש באור וצל. הסרט מרבה להציג מרחבים גדולים וריקים שבהם הדמויות נראות קטנות ונבלעות בנוף האדריכלי, באופן שממחיש את תחושת חוסר האונים של היחיד מול המערכת. המצלמה מרבה להתעכב על פרטים קטנים כגון טביעות אצבע, שערות, טיפות דם – כדי להמחיש את השליטה הביולוגית המוחלטת בחיי הדמויות. צבעי הסרט נוטים לגוונים קרים ומונוכרומטיים (כחול, אפור, ירוק־זית וזהב חיוור), אשר מדגישים את התחושה של עולם מנוכר, סטרילי ורחוק מרגש. לעיתים נעשה שימוש באור טבעי רך היוצר קונטרסט עדין בין פנים לחוץ, או בין "מושלם" ל"אנושי". המצלמה נעה באיטיות או נותרת סטטית, ובכך תורמת לאווירה של שליטה עצמית, ריחוק רגשי ומתח מתמיד.

טריוויה

הסרט מלווה בשורה ארוכה של פרטים סמליים, עובדות הפקה יוצאות דופן והתכתבויות תרבותיות המשקפות את עומקו הרעיוני והחזותי. שמו של הסרט מורכב מהאותיות G, A, T ו־C – המייצגות את ארבעת בסיסי ה-DNA (גואנין, אדנין, תימין וציטוזין) – ובכך משקף את העיסוק המרכזי בגנטיקה ובקביעת ערך האדם על בסיס מבנהו הגנטי.^[2]

בעת יציאת הסרט לאקרנים ב-1997, התלווה אליו קמפיין שיווקי פרובוקטיבי: פורסמו מודעות שבהן הוצע להורים אפשרות "להנדס גנטית את ילדיהם", ומוקם קו טלפון חם שנועד לפרסום הסרט – אך אלפי אזרחים התקשרו באמת, מתוך מחשבה שמדובר בהצעה אמיתית.^[2]

חלקים נרחבים מן הסרט צולמו במבנים אמיתיים, חלקם היסטוריים, ששימשו ליצירת מראה "עתידני קר ומנוכר". בהם ניתן למנות את מרכז המחוז מרין שבקליפורניה, שתוכנן על ידי פרנק לויד רייט ונחשב ליצירה הברוטליסטית הגדולה ביותר שלו שנבנתה בפועל, ואת סכר ספלבדה מלוס אנג'לס. גם בניין אוניברסיטת קל-פולי פומונה שימש כביתם של וינסנט וג'רום. הסגנון האדריכלי של הסרט משלב ברוטליזם עם אר דקו, ומספק רקע חזותי לאידאולוגיה הקשיחה של העלילה.^[2]

הכרזות הפנימיות במטה תאגיד גטאקה מושמעות בשפת אספרנטו – שפה מתוכננת מלאכותית שנועדה לייצג שוויון אנושי, אך כאן מקבלת תפקיד אירוני בתוך מערכת שמבוססת על אי־שוויון גנטי.^[2]

במישור הסמלי, דמותו של יוג'ין (Jerome Eugene Morrow) נושאת משמעויות כפולות: השם "יוג'ין" נגזר מהמילה היוונית ל"ילוד טוב", והוא כמובן רמז ישיר למונח "אאוגניקה" – תחום מחקר שנוי במחלוקת השואף לשפר את תכונות המין האנושי באמצעות ברירה מלאכותית. גם שמו של וינסנט פרימן ("חופשי") נושא משמעות אנטיתטית לעולם הגנטי הכבול שממנו הוא חומק. דמותו של החוקרת הראשית קרויה איירין קסיני – שם המאזכר את האסטרונום ג'ובאני קאסיני, שגילה את הפער בטבעות שבתאי – היעד של המסע הבין-כוכבי בסרט. בשנת צאת הסרט שיגרה נאס"א את החללית "קאסיני", שנועדה לחקור את כוכב הלכת שבתאי.^[2]

גרם המדרגות בביתם של וינסנט וג'רום בנוי בצורת סליל כפול, בבירור כהקבלה למבנה הדנ"א. הסורקים האלקטרוניים בתאגיד מסמנים את בעלי הפרופיל הגנטי התקני בסמל אינסוף, כייצוג ל"פוטנציאל אינסופי", לעומת הסמל † (פגיון), שמסמן את הבלתי־כשירים ("in-valids"), בדומה לסימון של מינים נכחדים בביולוגיה. תמונתו של "ג'רום" בתעודת הזהות בסרט היא תוצר של מיזוג דיגיטלי של פניהם של אית'ן הוק וג'וד לואו, ביטוי חזותי לאיחוד הזהויות ביניהם.^[2]

הסרט נחשב בעיני רבים בסקטור המדעי לסרט המדע הבדיוני הריאליסטי ביותר שנעשה, ואף נבחר על ידי מדעני נאס"א כ"הסרט המדויק ביותר מבחינה מדעית בז'אנר המדע הבדיוני". בנוסף, הוא היה סרט הביכורים של הבמאי והתסריטאי אנדרו ניקול. בתקופת הצילומים התפתח רומן בין השחקנים אית'ן הוק ואומה תורמן, שהתחתנו שנה לאחר מכן והביאו לעולם שני ילדים, אך נפרדו בשנת 2005.^[2]

פרטים נוספים

• המילה "גטקה" (Gattaca) מורכבת מסמליהן של מולקולות הבסיס המרכיבות את הדנ"א – A,‏ T,‏ C ו-G.
• סיסמת הפרסום של הסרט הייתה: "אין גֵן עבור רוח האדם".

ראו גם

• ביואתיקה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מה קרה בגטקה?
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מה קרה בגטקה?

• אתר האינטרנט הרשמי של מה קרה בגטקה? (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", באתר נטפליקס
• "מה קרה בגטקה?", באתר AllMovie (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", באתר Metacritic (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", באתר אידיבי
• "מה קרה בגטקה?", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", באתר Prime Video (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
• "מה קרה בגטקה?", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)