מועדון הדאנג'ן

דאנג'ן (אנגלית: Dungeon; בתרגום מילולי לעברית: צינוק), הוא מועדון פטיש וBDSM, הראשון שפעל בישראל. המועדון משרת קהילה של אלפי חובבי BDSM ופטיש ואף פתוח בימים מסוימים לקהל הרחב. המועדון תרם במידה משמעותית להתרחבותה ופרסומה בציבור הרחב של קהילת ה-BDSM בישראל.

מועדון הדאנג'ן

סמליל המועדון
מידע כללי
סוג	מועדון פטיש
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°03′45″N 34°46′45″E
www.dungeon.co.il
מפת מיקום מפה דינמית (למפת תל אביב מוגדלת)   מועדון הדאנג'ן (למפת תל אביב רגילה)   מועדון הדאנג'ן (למפת גוש דן רגילה)   מועדון הדאנג'ן (למפת גוש דן מוגדלת)   מועדון הדאנג'ן מועדון הדאנג'ן מועדון הדאנג'ן מפת  מרכז __ תל אביב [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים ממערב: הים התיכון tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

היסטוריה

המועדון נוסד בשנת 2002 על ידי עמוס לוי ושכן בכיכר קדומים ביפו העתיקה, במבנה טורקי עתיק. לאורך השנים משך המועדון תשומת לב תקשורתית ועורר מחלוקת ציבורית סביב פעילותו. בנוסף למאפיינים הרגילים של מועדון לילה, דוגמת בר משקאות, תקליטן ורחבת ריקודים, ייחודו של המועדון הוא בהופעות ה-BDSM והפטיש הנועזות שמתקיימות בו, ובאווירה המינית המתירנית שמאפיינת אותו. הכניסה למסיבות מחייבת עמידה בקוד לבוש, שכולל ביגוד קינקי ופטישיסטי, עם דרישת מינימום של לבוש מכובד בצבע שחור. כמו כן, על אורחי המועדון נאסר לצלם בתחומו, וזאת על מנת לשמור על פרטיותם של חברי הקהילה.

במהלך שנות פעילותו צולמו במועדון מספר וידאו קליפים, לשירים "חבל שחור" של רגב דהן, "ממעמקים" של עידן רייכל, "אינטואיציה" של שלומי שבן ו-"Satisfaction's Guaranteed" של הילה דוידסון. כמו כן, צולמו במועדון פרקים לתוכניות טלוויזיה כגון "דאבל דייט", "הכל דבש" ו"מה זה השטויות האלה?!". הפרק העשירי בעונה השנייה של הסדרה "צומת מילר" נקרא "המורה מהדאנג'ן", ובו אדיר מילר והסוכן שלו מבקרים במועדון כדי לבדוק האם המורה של בנו של מילר מבלה שם.

בנובמבר 2007 נסגר המועדון בהוראת עיריית תל אביב, בטענה כי הוא גורם לרעש ומפריע לדיירים במקום. בעקבות מחאה ציבורית ועתירה שהוגשה בנושא לבית המשפט המחוזי בתל אביב, איפשר בית המשפט לפתוח את המועדון לתקופת ניסיון של חודש בינואר 2008, אולם בסופו של דבר המועדון לא חזר לפעול. לאחר סגירתו לא נפתח מועדון BDSM במקומו, אך מסיבות המיועדות לקהילה המשיכו להתקיים במועדונים רגילים בתל אביב.

ביולי 2010 נפתח המועדון מחדש, במיקום אחר ברחוב השרון בדרום תל אביב^[1]. הנכס ברחוב השרון היה בבעלות חברה בת של הסוכנות היהודית, שלאחר שגילתה שהשכירה את הנכס לטובת מועדון סאדו-מאזו, סירבה לחדש את חוזה השכירות. לאחר מאבק משפטי ותקשורתי שארך כשנתיים, במרץ 2018 נאלץ המועדון להעתיק את מקומו פעם נוספת, לרחוב הארבעה בתל אביב^[2].

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מועדון הדאנג'ן
• מרב יודילוביץ', כואב? כאב?, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
• סגירת הדאנג'ן - דיכוי של מיעוט מיני, GoGay
• עינת אוליבייר, עכבר העיר אונליין, אנשי המסיבות: לילה של פנטזיות עם עמוס לוי, באתר הארץ, 22 באפריל 2012
• יריב פלג, נאוה מרקו, ‏מועדון הדאנג'ן: מבט מבפנים, באתר ‏מאקו‏, 16 באוקטובר 2014
• עכבר העיר אונליין, 13 שנים של עבדות: מה באמת קורה בדאנג'ן?, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2015
• טלי קיים‏, "הייתי מוליכה את סרסיי על ארבע": טוויסט הסאדו מאזו של "משחקי הכס", באתר וואלה, 24 בינואר 2016
• צחי דבוש, צינוק המריבה: שרנסקי נגד מועדון הדאנג'ן, באתר ynet, 29 בדצמבר 2016
• זוהר צלח, 50 גוונים של שחור: איך נראה לילה במועדון הדאנג'ן?, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 18 ביולי 2018
• סמדר פלד, מה קשור: הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של מועדון הדאנג'ן, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 30 בנובמבר 2018
• זוהר צלח, ‏מה שקורה בדאנג'ן, באתר ‏מאקו‏, 25 בנובמבר 2021
• זוהר צלח, ‏"עדיין יש מי שיעקם פרצוף": הדאנג'ן חוגג עשרים שנה של סדום ועמורה, באתר ‏מאקו‏, 18 בנובמבר 2022