מחווה (אמנות)

באמנויות, מֶחְוָה, או הוֹמָאז' (מלועזית: Homage), היא מתן הוקרה ליצירה המקורית או ליוצרים המקוריים, בדרך כלל באמצעות הֶרְמֵזים בולטים בעלילה ביצירתו החדשה של האמן הצעיר, המביע את מחוותו לזכות אותו אמן ותיק. פעמים רבות, המחווה תעשה שימוש ברעיון או במוטיב המופיעים, ואף נודעים בהקשרם ליצירת המקור. מחווה מופיעה בציור, בקולנוע, בספרות, בשירה, במוזיקה ועוד.

המונח "הומאז'" מפנה לכאן. לערך העוסק בחלק מטקס שבועת האמונים, ראו הומגיום.

להבדיל מפלגיאט שבו ציטוט של רעיון של יוצר מסוים נעשה בהיחבא, ללא-מתן קרדיט, ליוצר המקורי, במחווה הציטוט נעשה בגלוי, תוך מתן קרדיט מפורש או משתמע ליוצר המקורי.

דוגמאות

• הקונצ'רטו לפסנתר בדו מינור של בטהובן הוא כפי הנראה מחווה לקונצ'רטו מס' 24 באותו הסולם מאת מוצרט; החמישייה לפסנתר וכלי נשיפה של בטהובן גם היא מתכתבת עם החמישייה להרכב זהה מאת מוצרט. בדומה, השמינייה מאת שוברט היא מחווה לשביעייה של בטהובן.
• השיר Could it Be Magic של ברי מאנילו הוא מחווה לפרלוד בדו מינור (אופוס 28) של פרדריק שופן. בשיר משובצים קטעים מן הפרלוד.
• שמו של הספר "ציפר ובני מינו" מאת בני ציפר הוא ציטוט ומחווה לספר אישרווד ובני מינו מאת כריסטופר אישרווד, וגם נושא הספר ותוכנו מרמזים על ספרו של אישרווד.
• את חזונו בדבר חברה אוטופית תיאר פרדריק סקינר ברומן, "וולדן 2" ששמו מהווה מעין מחווה, רמיזה ליצירת המופת "וולדן" של הנרי דייוויד תורו.

"מונה ליזה", יצירתו של לאונרדו דה וינצ'י L.H.O.O.Q., יצירתו של מרסל דושאן, המהווה מחווה אירונית ללאונרדו דה וינצ'י

שתי מחוות שנעשו ליצירה של דייגו ולסקס "לאס מנינאס" (מימין). במרכז:, מחווה קוביסטית מאת פבלו פיקאסו ומשמאל פרשנותו של סלבדור דאלי שהחליף את הדמויות במספרים המייצגים את ההיררכיה שבה החליט ולסקס באופן נועז ויוצא דופן להעמיד את הדמויות בציור

ראו גם

• הֶרְמֵז – בלועזית: אלוז'יה
• מוטיב (ספרות ואמנות)
• קרדיט (יצירה)

קישורים חיצוניים

• 70 Million by Hold Your Horses - וידאו קליפ שהוא מחווה לתולדות האמנות: זוכים בו להנפשה (לפי סדר הופעתם) הציורים: "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י, "הולדת ונוס" של סנדרו בוטיצ'לי, "שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ" של רמברנדט, "נערה עם עגיל פנינה" של יאן ורמיר, דיוקן של הנרי השמיני של הנס הולביין, "רפסודת המדוזה" של תאודור ז'ריקו, "מות מארה" של ז'אק-לואי דויד, "בריאת האדם" מתקרת הקפלה הסיסטינית של מיכלאנג'לו, "בנו של האדם" של רנה מגריט, מופשט של פיט מונדריאן, דיוקן עצמי של פרידה קאלו, "דיוקן דורה מאר" של פבלו פיקאסו, "הצעקה" של אדוורד מונק, "דיוקן עצמי עם אוזן חבושה" ו"החמניות" של ואן גוך, "דיוקן מרילין מונרו" של אנדי וורהול, "גבריאל ד'אסטרה ואחותה" של מאסטר אסכולת פונטנבלו, "מריה וישו" של צ'ימבואה, שלומית עם ראש יוחנן המטביל של קאראווג'ו, "אולימפיה" של אדואר מאנה, "החירות מובילה את העם" של אז'ן דלקרואה, "דיוקן סילביה פון הרדן" של אוטו דיקס, "הנשיקה" של גוסטב קלימט, "הכלה" של מארק שאגאל, "לאס מנינאס" של דייגו ולסקס.