מישל פיקולי

מישל פיקולי (בצרפתית: Michel Piccoli;‏ 27 בדצמבר 1925 – 12 במאי 2020) היה שחקן תיאטרון וקולנוע צרפתי.

מישל פיקולי
Michel Piccoli

מישל פיקולי בקאן, 2000
לידה	27 בדצמבר 1925 הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת
פטירה	12 במאי 2020 (בגיל 94) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, אר, צרפת
שם לידה	Michel Jacques Daniel Piccoli
מדינה	צרפת
השכלה	בית הספר האלזסי Cours Simon קולז' סנט-בארב
תקופת פעילות	1945–2015 (כ־70 שנה)
מפלגה	המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית
בן או בת זוג	ז'ולייט גרקו (1966 – 1977) אלינור הירט (1954 – 1965) Ludivine Clerc (1978 – 12 במאי 2020)
פרסים והוקרה	פרס איגוד המבקרים לשחקן הטוב ביותר דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר (1982) פרס התאטרון האירופי (2001) פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1980) פרס לשם כבוד של האקדמיה האירופית לקולנוע (2011) פרס הקולנוע הגרמני לשחקן הטוב ביותר (1988) פרס דוד די דונטלו לשחקן הטוב ביותר בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
חתימה
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

פיקולי נולד בפריז כבן למשפחה מוזיקלית: אימו הייתה פסנתרנית, ואביו היה כנר. הוא נישא שלוש פעמים, בראשונה לאלינור הירט, כעבור אחת עשרה שנים לזמרת השאנסונים ז'ולייט גרקו, ולבסוף ללודיבין קלר. יש לו בת אחת מנישואיו לאשתו הראשונה, אן-קורדליה.

בשנת 1982 שיחק בתיאטרון בוף דה נור בהצגה "גן הדובדבנים" מאת צ'כוב בבימויו של פיטר ברוק.

בשנת 1991 זכה הסרט "היפהפה שעושה צרות" ("La Belle Noiseuse") שבו שיחק בתפקיד ראשי, בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן. במאי הסרט ז'אק ריווט (Jacques Rivette) כתב תסריט על פי רומן, באותו כותר, מאת אונורה דה בלזק.

בשנת 1996 שיחק לצדה של אסיה ארג'נטו בסרט הדרמה האיטלקי "Compagna di viaggio".

בשנת 2008 גילם את סייפרוס בסרט הדרמה היווני "אבק זמן" של הבמאי תיאו אנגלופולוס.

חיים אישיים

פיקולי היה פעיל פוליטית בשמאל, והיה מתנגד חריף לחזית הלאומית הצרפתית.

נפטר ב-12 במאי 2020.^[1]

פילמוגרפיה

• La mort en ce jardin, 1956.
• Le Doulos, 1962.

• הבוז, Le Mépris), 1963).

• Le journal d'une femme de chambre, 1964.
• La Chance et l'Amour, 1964.
• Compartiment tueurs, 1965.
• Dom Juan ou le Festin de Pierre, 1965, טלוויזיה.
• Paris brûle-t-il?, 1966.
• La Curée, 1966.
• La Guerre est Finie, 1966.

• יפהפיית היום, Belle de jour) ,1967).

• העלמות מרושפור, 1967.
• Danger: Diabolik, 1968.
• La Chamade, 1968.
• Dillinger è morto, 1969.
• La Voie Lactée, 1969.

• טופז, 1969, Topaz.

• Les Choses de la vie, 1970.
• Max et les ferrailleurs, 1971.

• סוד הקסם הבורגני, Le charme discret de la bourgeoisie, 1972.

• Themroc, 1973.

• הזלילה הגדולה, La Grande Bouffe, 1973.

• Le fantôme de la liberté, 1974.

• השלישייה הנצחית, Le Trio infernal, 1974.

• Vincent, Paul, François, et les Autres, 1974.
• Sept morts sur ordonnance, 1975.
• La Dernière femme, 1976.
• Mado, 1976.
• Des enfants gatés, 1977.
• Cet obscur objet du désir, 1977.

• אטלנטיק סיטי, 1980.

• Espion Lève-toi, 1981.
• La Fille prodigue, 1981.
• Une étrange affaire, 1981.

• עוברת אורח בסן סוסי, La Passante du Sans-Souci, 1982.

• Passion, 1982.
• Une chambre en ville, 1982.
• Viva la vie, 1984.
• Péril en la demeure, 1985.
• Partir, revenir, 1985.
• Mon beau-frère a tué ma soeur, 1986.
• Le Paltoquet, 1986.

• הפוריטנית, La Puritaine, 1986.

• Mala Sangre de Leos Carax, 1986.

• חגיגה במאי 1990.
• דוגמנית עירום, La Belle Noiseuse, 1991.
• שומר הזמן, Le Visionarium ,1992.

• Les Cent et une Nuits de Simon Cinéma, 1995.

• קסם במדבר, Passion in the Desert, 1997.
• התערבות אלוהית, 2002.
• יפהפייה לנצח, Belle Toujours, 2007.
• קופסאות, 2007.
• יש לנו אפיפיור, 2011
• עוד לא ראיתם כלום, 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מישל פיקולי בוויקישיתוף

• מישל פיקולי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מישל פיקולי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מישל פיקולי, באתר AllMovie (באנגלית)
• מישל פיקולי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מישל פיקולי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מישל פיקולי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מישל פיקולי, באתר Discogs (באנגלית)
• מישל פיקולי, באתר DNCI, הדיסקוגרפיה הלאומית של שירים איטלקיים
• השקפתה של דינה, מאת דינה לורדנובה
• אמיר קמינר, מישל פיקולי: "המוסר הדתי נעשה אלים יותר", באתר ynet, 13 בספטמבר 2011
• אורי קליין, פרידה ממישל פיקולי, שחקן הקולנוע שתמיד היה מסתורין בדמויותיו, באתר הארץ, 18 במאי 2020
• מישל פיקולי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)