תרכובת יונית, המורכבת מקטיונים ומאניונים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכימיה, מלח הוא כל תרכובת המורכבת מקטיונים (יונים בעלי מטען חשמלי חיובי), ומאניונים (יונים בעלי מטען שלילי), באופן שהמטען הכולל של התרכובת הוא נייטרלי. לפיכך, בכל מלח יחס האניונים לקטיונים הוא קבוע, על פי מטענם. המלח מכונה לעיתים חומר יוני בגלל הרכבו. לרוב, הקטיונים מופיעים כיסוד מתכתי, והאניונים מופיעים כיסוד אל-מתכתי.
בשפת היום-יום משמש המושג "מלח" לציון מלח הבישול, או בשמו השני: נתרן כלורי (תרכובת של נתרן וכלור), אף שזו רק דוגמה אחת מני רבות לקבוצת החומרים הנקראים מלחים.
היונים במלח מסתדרים כך שמרחקם של הקטיונים זה מזה והאניונים זה מזה הוא הגדול ביותר, בעוד מרחקם של האניונים מהקטיונים קטן. מבנה זה הוא גבישי ונקרא סריג יוני. הקשר הכימי הקיים בין היונים השונים הוא חזק מאוד ונקרא קשר יוני. קשר זה מקנה למלחים טמפרטורת התכה גבוהה במיוחד. חוזקם הפיזי של המלחים נמוך ודחיסותם נמוכה.
כשהמלח מתגבש בצורתו הטהורה הוא הופך לקובייה שקופה וצלולה[1]
מלחים מתמוססים במים לרוב בעקבות יון מסוים, ההופך את כל המלחים המורכבים ממנו לקלי-תמס. דוגמאות ליונים כאלו: יונים הנוצרים ממתכות אלקליות, NO3-, NH3+. מלחים מסוימים קלי-תמס או קשי-תמס בעקבות שילוב מסוים של קטיונים ואניונים.
ניתן לחלק את המלחים לשתי קבוצות על פי מידת התמוססותם במים (אם כי, החלוקה לשתי קבוצות מסיסות היא גסה מעיקרה, ולא תמיד שימושית כשמדובר בחומרים שמסיסותם בינונית):
מלחים הם לרוב תוצרים של הפעילויות הכימיות בין החומרים הבאים:
מלחים קשי-תמס יכולים להיווצר כאשר מערבבים מלחים קלי-תמס שונים באותה תמיסה. היונים השונים מתערבבים ואם שילוב מסוים של אניונים וקטיונים יוצר מלח קשה-תמס, הוא ישקע.
מלחים נקראים על שם היונים המרכיבים אותם (למשל ליתיום פלואורי). בדומה לכתיב הכימי, החלק הראשון בשם המלח הוא הקטיון (לרוב יון המתכת או יון אמוֹניוּם), ואחריו האניון. קבוצת מלחים המכילים יון מסוים יכולה להיקרא בשם היון.
לדוגמה:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.