מנהיג סמלי

בפוליטיקה, מנהיג סמלי הוא מנהיג שדה יורה (מתוקף תפקידו או על פי חוק) מחזיק בתואר או תפקיד חשוב ולעיתים קרובות בעל עוצמה עליונה, אך דה פקטו (במציאות) מפעיל מעט כוח ממשי. בדרך כלל מדובר בראשי מדינה שלא משמשים כראש הרשות המבצעת.

יצחק הרצוג, נשיא מדינת ישראל ה-11. בישראל, הנשיא הוא ראש המדינה אך אינו ראש הממשלה, ולכן משמש כמנהיג סמלי

המונח באנגלית, Figurehead, משמש כמטפורה לדמות (אנ') המגולפת בחרטום של אוניית מפרשים.

דוגמות

מלכים במונרכיות חוקתיות ונשיאים ברפובליקות פרלמנטריות נחשבים לעיתים קרובות למנהיגים סמליים. מלך הממלכה המאוחדת, למשל, המשמש גם כמונרך של 14 ממלכות חבר העמים הבריטי וכראש חבר העמים, נחשב למנהיג סמלי מכיוון שאין לו כוח ממשי במדינות אלו.^[1][2] מנהיגים סמליים אחרים כוללים את קיסר יפן ומלך שוודיה, וכן נשיאים ברוב הרפובליקות הפרלמנטריות, כגון נשיאי הודו, ישראל, יוון, הונגריה, גרמניה, אוסטריה, פקיסטן, סינגפור ופולין.

בחלק מהמדינות קומוניסטיות חד-מפלגתיות, משרת ראש המדינה גם היא נחשבת סמלית, מכיוון שבמקרים רבים המנהיג בפועל הוא מזכיר המפלגה הקומוניסטית. יוצאת דופן במובן זה היא הרפובליקה העממית של סין, בה המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין, שהוא המנהיג העליון של סין, מכהן גם כנשיא הרפובליקה העממית של סין. עם זאת, בזמן כהונתו של דנג שיאופינג כמנהיג העליון (1989–2002) כיהנו שני נשיאים כראשי המדינה, לי שייניין ויאנג שאנג-קון.

במהלך המצעד על רומא ב-1922 שימש ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה, למרות היותו מנהיג סמלי, תפקיד מרכזי בהעברת השלטון לבניטו מוסוליני. הוא גם מילא תפקיד מפתח בהדחתו של מוסוליני ב-1943.

ראו גם

• ראש מדינה
• רשות מבצעת
• מונרכיה חוקתית
• רפובליקה פרלמנטרית
• דה יורה