משה וולך

משה (מוריץ) וולך (כ' בטבת ה'תרכ"ז, 28 בדצמבר 1866 – ז' בניסן ה'תשי"ז, 8 באפריל 1957) היה רופא, מוהל ועסקן חרדי, מייסד, מנכ"ל ומנהל רפואי בבית החולים שערי צדק. היה מראשי העדה החרדית, ציר במפלגת אגודת ישראל, בעל עיטור "אות הכבוד של הקיסרות הבריטית" ואזרח כבוד של העיר ירושלים.

ערך זה עוסק ברופא. אם התכוונתם לפולקלוריסט, ראו משה יצחק וולך.

משה וולך

ד"ר וולך במרכז-הרפואי "שערי צדק", בשנת 1956.
לידה	28 בדצמבר 1866 קלן, ממלכת פרוסיה
פטירה	8 באפריל 1957 (בגיל 90) ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת וירצבורג
תפקידים	רופא

ביוגרפיה

ד"ר וולך (נכתב גם וואללאך, וואלאך, ואלאך, וואלך. בגרמנית - Moritz Wallac) נולד בעיר אויסקירכן בממלכת פרוסיה - גרמניה. כבן בכור למשפחה חרדית בת שבעה אחים ובהם אחות. אביו רבי יוזף וולך, היה ממנהיגי הקהילה האורתודוקסית הבדלנית בעיר, סוחר טקסטיל בעל עושר-רב. וולך הצעיר הייה לסטודנט בפקולטות לרפואה באוניברסיטת הומבולדט בברלין ובאוניברסיטת וירצבורג^[1].

ב-14 בדצמבר 1890 בהיותו כבן 24 עלה לישראל לעיר ירושלים, בשליחות יחד עם ד"ר אהרן יוסף ירמנס, מטעם "ארגון הפקידים והאמרכלים" האמסטרדמי שסייע ליישוב היהודי בארץ.

בשנים הראשונות התגורר בעיר העתיקה בבירה, כשבתקופה זו היו בעיר כעשרה רופאים יהודים, הוא הצטרף אליהם כרופא ומוהל, בקבלת מטופלים ובביקורי בית. היה חלוץ בביצוע ניתוח הטראכיאוסטומיה - פתיחת הקנה – בירושלים^[2].

ד"ר וולך היה ידוע בחוסנו הנפשי, במסירות ובנדיבות. וכך כותב עליו דוד ילין:

"לא חשך כל עמל מנפשו יומם ולילה, לבקר חולים ולבוא עליהם בעת מחלתם, פעמיים ושלוש פעמים גם בטרם דרשוהו. ולחולים נצרכים אשר השתתף תמיד בצערם וידע מחסורם, הרבה לפזר מכיסו גם כסף"

ד"ר וולך כבן למשפחה חרדית היה חרדי אדוק, דרכו התבטאה בין היתר בכך שבמהלך שנות ה-20 וה-30 נמנה עם הנהלת העדה החרדית בירושלים. באמצעות חברו יעקב ישראל דה האן, התקרב אל הרב חיים זוננפלד. הוא התנגד לציונות בתוקף. במהלך עבודתו ניסה לדבר אל לבם של מטופלים חילונים כדי לקרבם לדת.

הוא נותר רווק כל חייו, אך הסתייע באחות זלמה מאיר. מסופר שהוא קידש אותה ללא העמדת חופה, מה שגרם לה להיות מוגדרת הלכתית כאשתו הארוסה, כדי שיוכלו לשהות בצוותא באותה דירה מבלי לעבור על איסור ייחוד.^{[דרוש מקור][דרושה הבהרה]}

בשנת 1914 השתתף בוועידת הגרענת הארצית. הוועידה התכנסה בד' בניסן, תרע"ד ב"בית חולי עיניים העברי", בירושלים, ונמשכה שלושה ימים^[3].

הקמת "שערי צדק"

ד"ר וולך החליט שלא לעזוב את הארץ, כדי להיות בה כאשר המשיח יגיע. לימים הפר נדר זה ונסע לגרמניה כדי לאסוף כספים למען הקמת בית החולים. בנסיעה זו, שהייתה כרוכה במאבקים לא פשוטים עם בתי חולים אחרים שגם הם נזקקו לכספי תרומות, הצליח להשיג די תרומות כדי לרכוש אדמה ליד שכונת שערי צדק ולהקים עליה ב-1901 את בית החולים שנקרא על שם השכונה. בית החולים שהקים היה המשוכלל והמודרני בכל הסביבה. ד"ר וולך היה גם מנהל בית החולים וגם הרופא הראשי בו. ממלא מקומו היה הד"ר שרגא פביוס פופלס.

וולך היה דמות דומיננטית בבית החולים, עד כדי כך שבמשך תקופה ארוכה כונה בית החולים על ידי הציבור הירושלמי בשם "בית החולים וולך" או "בית החולים האמסטרדמי"^[4].

בשנת 1916 יצא לגרמניה והגיע לבית החולים בהמבורג בו פגש באחות זלמה מאיר ושכנעה לבא לירושלים ולשמש כאחות ראשית בבית החולים שלו.

וולך תמיד נשא עליו את צרור מפתחות בית החולים שאת כל דלתותיו נעל בעצמו. הוא הקפיד על אופיו האורתודוקסי של המקום, אך גם חוגים סוציאליסטיים השתמשו בשירותיו הרפואיים המתקדמים יחסית לאותו הזמן.

ימיו המאוחרים

וילהלם השני, קיסר גרמניה, העניק לוולך תואר כבוד, כשביקר בירושלים. בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, שררו יחסים טובים בינו לבין השלטונות הבריטיים, ובשנת 1944 אף קיבל מהנציב העליון את אות הכבוד של הקיסרות הבריטית.

בקיץ של שנת 1929, היה על ספינה בדרכו ממצרים לכנסייה הגדולה השנייה של אגודת ישראל בווינה כאחד משמונת צירי ירושלים^[5], וטיפל באדמו"ר מליובאוויטש הרב יוסף יצחק שניאורסון, שהיה על הספינה וחלה. בשנות השלושים טיפל גם בעבדאללה הראשון, מלך ירדן.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, סייע בהעלאת יהודי גרמניה לארץ.

בזקנתו קיבל וולך את התואר אזרח כבוד של העיר ירושלים. לפניו היו רק ארבעה אנשים שקיבלו את התואר (חיים ויצמן, יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון והרב יהודה לייב פישמן מימון). ד"ר וולך הגיב על התואר באומרו: "אינני ראוי לכל השבחים שחלקו לי כאן. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא תוך מילוי חובתי כרופא".

וולך היה מעורה בנעשה בבית החולים גם בשנות השמונים לחייו, כשהעביר את ניהולו לד"ר פאלק שלזינגר. הוא מת בגיל תשעים. בהלווייתו השתתף המון רב, והוא נקבר בבית העלמין שערי צדק הסמוך לבית החולים. בצידו של בית העלמין קרוי רחוב על שמו.

במשך שנות כהונתו כמנהל בית החולים, תיעד ד"ר וולך מסמכים, תיקים רפואיים, חפצים צילומים וכו' אותם אסף ושמר בחדרו. ארכיון הצילומים שבנה משה וולך הפך בשנת 2022 לתערוכה הכוללת 62 צילומים נדירים המרכיבים את ההיסטוריה הרפואית של המוסד, בעזרת שיתוף הפעולה עם ארכיון יד בן צבי בראשות האוצרת נירית שלו כליפא^[6].

בית החולים שערי צדק עבר מאוחר יותר למבנה מודרני יותר באזור שכונת יפה נוף.

ממחקריו

• "דלקת קרום המוח שדרתית בירושלים", Al-Kulliyeh (Beirut)] .(Cerebro-Spinal Meningitis) ,פורסם ביחד עם ד"ר תאופיק כנעאן, 1911.

גלריה

תמונת ד"ר וולך ב"תערוכת קבע" במרכז הרפואי "שערי צדק".

ד"ר וולך (עומד) בטקס הסיום ב"בית הספר לאחיות" שע"י המרכז הרפואי "שערי צדק" ב-1954.

ד"ר וולך (משמאל) ביציאה מארמון הנציב העליון לאחר קבלת "אות הכבוד של הקיסרות הבריטית" ב-1944.

מצבתו של ד"ר וולך בבית העלמין "שערי צדק".

לקריאה נוספת

• 'ולך, משה (מוריס)', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 206.
• חיים באר, בית החולים של דער משוגע'נער דייטש, ד"ר משה ואלך, מתוך הספר קשר לאחד, מסעות ואנשים בירושלים, הוצאת ספרים עם עובד, 2017,עמודים 102 - 112

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה וולך בוויקישיתוף

• על שולחן העבודה של הדוקטור, עת־מול 194, 2007, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• שפרה שוורץ, מלחמת בתי החולים, עת־מול 160, 2002, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• י. אבן חן, דמויות ירושלמיות | ד"ר משה וואלאך – בן תשעים, הצופה, 23 בדצמבר 1956
• מנהלי שערי צדק לדורותיו: דר' וולך, המנהל והרופא הראשי המייסד של שערי צדק, כיהן: 1907–1947, באתר שערי צדק