שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

נאו-אורתודוקסיה (יהדות)

ענף אידאולוגי ביהדות האורתודוקסית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נאו-אורתודוקסיה (יהדות)
Remove ads

נאו-אורתודוקסיה, או תורה עם דרך ארץ, היא זרם אידאולוגי ביהדות האורתודוקסית שהתפתח בתחילת המאה ה-19 בעיקר בקרב יהדות גרמניה, אך גם בכמה ממדינות מערב אירופה ובחלקים של הונגריה. בין מייסדי הזרם ניתן למנות את רש"ר הירש ורבי עזריאל הילדסהיימר.

עובדות מהירות שורשים, סיווג והנהגה, דת ...
Remove ads

היסטוריה

סכם
פרספקטיבה

תהליכי המודרניזציה במרכז ומערב אירופה במאות ה-18 וה-19, ובעיקר מתן אמנציפציה ליהודים, הציבו בפני היהדות מציאות חדשה עמה הייתה צריכים להתמודד. התהפוכה החברתית הובילה לשינוי עמוק בציבור היהודי, שעזב ברובו את אורח החיים המסורתי ואימץ את התרבות הסובבת. הצורך במענה דתי לכך הוליד מחד גיסא את היהדות הרפורמית ומאידך גיסא את היהדות האורתודוקסית, ששאפה לשמר את הקיים.

התגובות האורתודוקסיות למצב החדש היו מגוונת וחוקרים מחלקים אותן לשלושה זרמים עיקריים: האולטרה-אורתודוקסיה שיצאה מבית מדרשו של החת"ם סופר ובעיקר תלמידיו הקיצוניים בהונגריה רבתי וסביבותיה; התגובה האורתודוקסית המאוחרת והמתונה שרווחה ביהדות מזרח אירופה; והנאו-אורתודוקסיה.

את האחרונה גילם בעיקר רש"ר הירש באמצעות הסיסמאות שטבע: "תורה עם דרך ארץ" ו-Mensch-Jisroel ("אדם-ישראל") – משמע אין סתירה בין חיים על פי התורה וההלכה לבין ההתפתחויות המודרניות והעיסוק במדעים ובמלאכה בעולם החומר. הירש טען – בניגוד לרפורמים, שביקשו לשנות את היהדות בהתאם לרוח המודרנית – שאין סתירה בין החיים בעולם הגשמי לבין התורה, וניתן לשלב את שני אלה יחד. גישתו זו עומדת גם מול גישתו של החת"ם סופר, ששלל את הקידמה וטען: "חדש אסור מן התורה".

על פי הרב יצחק ברויאר[1], השקפת הרש"ר (סבו של ברויאר) הייתה שלומדי התורה צריכים להתעמת עם המציאות החדשה בצורה לכתחילאית ולגרום להתפתחות טבעית ואמיתית של התורה, זאת בניגוד לעמדה שאת היהדות יש לשמר כמות שהיא ותו לא. לפי הרב ברויאר, ונראה שכך סבר גם הירש[2], ה' גלגל את התהפוכות החברתיות בדורות האחרונים כדי לעורר את היהדות הנאמנה להחיות שוב את התורה ולהציבה כשולטת בהוויית החיים כולה ולא כמוגבלת ל"ארבע אמות של הלכה" כפי שנתפסה לאורך הגלות.

תפיסת החינוך של הנאו-אורתודוקסיה הושפעה מתנועת ההשכלה ודגלה בשילוב לימודי חול עם לימודי קודש. ראשי "תורה עם דרך ארץ" הושפעו במיוחד מנפתלי הירץ וייזל ומשה מנדלסון. הנאו-אורתודקוסים גם הקדימו את הזרמים החרדים האחרים במתן השכלה לנשים.

רש"ר הירש אימץ שינויים, שחלקם הונהגו עוד על ידי רבו יצחק ברנייס ואחרים, בהתאמת אורחות בית הכנסת לתרבות הסביבה. שינויים אלה הובילו להתנגשויות עם גורמים שמרניים. בין היתר, לבושו הרבני של הירש היה מודרני ומעוצב בדומה ללבושם של הרפורמים. הוא נשא את דרשותיו בגרמנית וליווה את התפילות בשירת מקהלת גברים. את החופה המשמשת בחתונות העמיד בתוך מבנה בית הכנסת ולא מחוצה לו. השינוי הרדיקלי ביותר שערך – וממנו חזר במהירות – היה השמטת תפילת כל נדרי שנתפסה על ידי הנוצרים כהיתר להפרת שבועות ועילה לשבועת היהודים.[3]

ההבדל היסודי בין הנאו-אורתודוקסיה לבין הזרמים האורתודוקסים האחרים נוגע בשאלת היחס למודרניות. בניגוד לאורתודוקסיה, שביקשה להתרחק מהמודרניות, או בלשון אחר: שיניחו לה לנפשה, הנאו-אורתודוקסיה ביקשה להשתמש במודרניות לקידום החיים היהודיים והדת היהודית. הירש סבר שלתרבות אירופה יש ערך מכשירי, וניתן להשתמש בה לפיתוח התורה כפי שהיא באמת.[4] הנאו-אורתודוקסיה התייחסה בחיוב למודרנה, ובמישור הפרקטי שמה דגש על טקסים, נימוסים ואסתטיקה של בית הכנסת.

הנאו-אורתודוקסיה ייחסה חשיבות רבה לעיקרי האמונה; ויכוחיו הגדולים של הירש נסובו לא על שאלות הלכתיות, אלא על סוגיית האמונה המוחלטת בתורה מן השמים. הירש התנגד בכל תוקף למחקר המדעי של כתבי הקודש. הוא הוקיע את כל מי שנתפס בעיניו כסוטה מהאמונה הנכונה, והדבר בא לביטוי בעיקר בריב הגדול שניהל עם הרב זכריה פרנקל. הוא שלל כל תפישה לא-דתית של היהדות, וסבר כי לא ניתן לתרגם את המושג "עם ישראל" ל-Volk ("עם" בגרמנית), ושהכמיהה לגאולה אינה כמיהה לחידוש הקיום כאומה אלא להשבת שלטון התורה. הוא התנגד גם לניסיונות לכפות התנהלות דתית מסורתית במסגרת הקהילות המאוחדות, והטיף לפרישה ולהקמה של קהילות סגורות של אורתודוקסים. את הזרמים האחרים ראה כבני דת אחרת.

הסינתזה שהוביל הירש בין גרמניות לאדיקות דתית יהודית החלה להתערער עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ובמיוחד אחריה. עליית הנאצים לשלטון חידדה נטיות אלה. ב-1934 טען שמעון שוואב (בספרו "Heimkehr ins Judentum" ("שיבה ליהדות") שהאימוץ הנלהב של התרבות הכללית היה צורך שעה שנכפה על הרש"ר בשל המצב בימיו.

לאחר מלחמת העולם השנייה נטמעו חלק מהנאו-אורתודוקסים בציונות הדתית בישראל ובאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. אחרים, כשוואב עצמו, הצטרפו לאורתודוקסים המזרח-אירופאים, וכמה מהם הפכו לאידאולוגים חרדים ליטאים.

Remove ads

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Schwab S. "These and Those" and "Torah im Derech Eretz – a Second View" in Selected Essays, CIS Publishers, (1994) ISBN 1-56062-292-X

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads