סייש

סֶיְיש (באנגלית: Seiche) הוא נחשול או תנודות מים חריפות שנוצרות באגמים ומקווי מים מלאכותיים כתוצאה מרעידות אדמה או תנאים אטמוספיריים חריגים^[1], ומזוהה לעיתים בטעות כצונאמי. מדובר בגל עומד בגוף מים סגור או סגור חלקית. תופעות אלו נצפו באגמים, מאגרי מים, בריכות שחייה, מפרצים, נמלים, מערות וימים. תנאי בסיסי להיווצרות סייש הוא שגוף המים יהיה מוגבל, לפחות חלקית, מה שמאפשר את היווצרות הגל העומד, אשר נראה בדרך כלל כמים הזורמים קדימה ואחורה^[2].

גל עומד (שחור) המתואר כסכום של שני גלים מתפשטים הנעים בכיוונים מנוגדים (כחול ואדום). הגל העומד (השחור) בניגוד לאחרים, אינו מתקדם במרחב, ולכן נקרא גל עומד.

את המונח יצר ההידרולוג השווייצרי פרנסואה-אלפונס פורל ב-1890, שהיה הראשון שערך תצפיות מדעיות על ההשפעה באגם ז'נבה^[3]. מילת הניב השווייצרית הזו באה מהמילה הלטינית siccus שמשמעותה "יבש", כלומר, כשהמים נסוגים, החוף מתייבש. המילה הצרפתית sec או sèche (יבש) מקורה במילה הלטינית הזו^[4].

מקור התופעה

סיישים נגרמים בדרך כלל כאשר רוחות חזקות ושינויים מהירים בלחץ האטמוספירי דוחפים מים מקצה אחד של גוף מים לקצה השני. כאשר הרוח נעצרת, המים חוזרים אל הצד השני של השטח הסגור. לאחר מכן המים ממשיכים לנוע קדימה ואחורה במשך שעות או אפילו ימים. באופן דומה, רעידות אדמה, צונאמי או חזיתות מזג אוויר עזות עלולות לגרום לסיישים לאורך מדפי היבשת ונמלי האוקיינוסים^[2].

מקור התופעה היא תהודה בגוף מים שהופרע על ידי אחד מהגורמים המוזכרים לעייל או יותר. כוח הכבידה מבקש תמיד לשחזר את פני השטח האופקיים של גוף מים, שכן אלה מייצגים את המצב שבו המים נמצאים בשיווי משקל הידרוסטטי. תנועה הרמונית אנכית, מייצרת דחף שעובר לאורך האגן במהירות שתלויה בעומק המים. הדחף מוחזר מקצה האגן, ויוצר הפרעות. החזרים חוזרים ונשנים מייצרים גלים עומדים עם צמתים או נקודות שאינם חווים תנועה אנכית. תדירות התנודה נקבעת לפי גודל האגן, עומקו וקווי המתאר שלו וטמפרטורת המים^[2].

סייש באגמים

הבדלים במפלס המים שנגרמו עקב סייש באגם אירי, ושתועדו בין באפלו, ניו יורק (אדום) לטולדו, אוהיו (כחול) ב-14 בנובמבר 2003.

סיישים בעלי משרעות נמוכות קיימים כמעט תמיד באגמים גדולים, והם בדרך כלל לא מובדלים מבין דפוסי הגלים הנפוצים בהם, למעט בתקופות של רגיעה יוצאת דופן. נמלים, מפרצים ושפכי נהרות מועדים לרוב לסיישים קטנים עם משרעות של כמה סנטימטרים וזמני מחזור של כמה דקות. המחקרים המקוריים באגם ז'נבה על ידי פרנסואה-אלפונס פורל מצאו שזמן המחזור האורכי שם הוא של 73 דקות, והרוחבי הוא בערך 10 דקות. אגם נוסף הידוע בסיישים הקבועים שלו הוא אגם וואקאטיפו (אנ') בניו זילנד, אשר משתנה בגובה פני השטח שלו בקווינסטאון ב-20 סנטימטרים במחזור של 27 דקות. סיישים יכולים להיווצר גם בימים סגורים למחצה כמו הים הצפוני שחווה לעיתים קרובות סייש לזמני מחזור של כ-36 שעות^[5].

ימת אירי שבצפון אמריקה, נוטה במיוחד לסיישים הנגרמים על ידי רוחות בגלל רדידותה והתארכותה בציר צפ' מזרח - דר' מערב, התואם לעיתים קרובות את כיוון הרוחות השוררות שם, ולכן ממקסם את המשרעות שעלולות להגיע ליותר מ-5 מטרים. היסטורית, סייש בגובה 7 מטרים שהתרחש שם ב-1844 והרג 78 אנשים, הוא הגבוה ביותר שתועד שם. סיישים מרשימים אחרים התרחשו ב-1965 וב-2008^[6].

סיישים באגם עלולים להתרחש מהר מאוד: ב-13 ביולי 1995, סייש גדול בימת סופיריור גרם למפלס המים לרדת ואז לעלות שוב במטר אחד תוך חמש עשרה דקות, והותיר כמה סירות תלויות ברציפי העגינה שלהן כאשר המים נסוגו^[7]. אותה מערכת סערה שגרמה לסייש של 1995 באגם סופיריור, יצרה אפקט דומה בימת יורון, שבה השתנה מפלס המים בפורט יורון (אנ') בכמעט 2 מטרים במשך שעתיים^[8]. ב-26 ביוני 1954 נסחפו שמונה דייגים מהמזחים ב-ימת מישיגן וטבעו, כאשר סייש בגובה 3 מטרים פגע בחוף של שיקגו^[9].

אגמים באזורים פעילים מבחינה סייסמית, כמו אגם טאהו בקליפורניה/נבדה, נמצאים בסיכון משמעותי מ-סיישים. עדויות גאולוגיות מצביעות על כך שחופי אגם טאהו נפגעו מסיישים בגבהים של עד 10 מטרים בתקופה הפרהיסטורית, וחוקרים מקומיים קראו לכלול את הסיכון בתוכניות החירום לאזור^[10].

יש וסיישים נוצרים במרחק של אלפי קילומטרים ממוקדה רעידת האדמה. במהלך רעידת האדמה הגדולה בפוקושימה, יפן ב-2011, נצפו הרחק מאוד מהמוקד סיישים בגובה של לפחות 1.8 מ' ב-Sognefjorden (אנ'), שב-נורווגיה^[11]. רעידת האדמה במפרץ קליפורניה מקסיקו (2010) יצרה סיישים גדולים בבריכת הדגים התת-קרקעית בחור השטן (אנ') שבפארק הלאומי עמק המוות^[12], המרוחק כ-2,400 קילומטרים מהמוקד. התופעה חזרה שם על עצמה ב-19 בספטמבר 2022, עם סייש שהגיע ל-גובה של 1.2 מטר, כשרעידת אדמה במגניטודה 7.6 פגעה במערב מקסיקו (אנ'). סיישים נצפו במערה הזו גם לאחר רעידות אדמה חזקות ב-2012, 2018 ו-2019^[13]. בריכות שחייה מועדות במיוחד לסיישים הנגרמים על ידי רעידות אדמה, שכן תאוצות הקרקע תואמות לעיתים קרובות את תדרי התהודה של גופי מים קטנים. רעידת האדמה של נורת'רידג' בקליפורניה ב-1994 גרמה לבריכות שחייה לעלות על גדותיהם ברחבי דרום קליפורניה. רעידת האדמה הגדולה מאוד של יום שישי הטוב שפקדה את אלסקה ב-1964 גרמה לסיישים בבריכות שחייה עד לפוארטו ריקו^[14]. רעידת האדמה שפגעה בליסבון, פורטוגל, בשנת 1755 גרמה לסיישים במרחק של כ-3,200 קילומטרים בלוך לומונד, בלוך לונג (אנ'), בלוך קטרין (אנ') ולוך נס שבסקוטלנד^[15]. רעידת האדמה באוקיינוס ההודי ב-2004 גרמה לסיישים במקווי מים עומדים במדינות רבות בהודו, בנגלדש, נפאל וצפון תאילנד^[16]. רעידת האדמה של צ'ילה ב-27 בפברואר 2010 גרמה לסייש בגובה של כ-20 סמ' באגם פונטצ'רטריין, לואיזיאנה.

ברעידת האדמה בארץ ישראל בשנת 1927, נצפה סייש בגובה של מטר אחד בצפון ים המלח, מעט מצפון למוקד רעידת האדמה^[17].

סייש בימים ובמפרצים

סיישים נצפו בימים כמו הים האדריאטי והים הבלטי. אלה גורמים להצפות של ונציה וסנט פטרסבורג, בהתאמה, מכיוון ששתי הערים בנויות על אדמת ביצות לשעבר. בסנט פטרסבורג, שיטפונות שנגרמים על ידי סיישים נפוצים לאורך נהר הנייבה בסתיו. הסייש שם מוּנַע על ידי מערכת בלחץ נמוך בצפון האוקיינוס האטלנטי, הנעה לאורך החוף, דבר שגורם למערכת ציקלון בים הבלטי. הלחץ הנמוך של הציקלון מושך כמויות גדולות מהרגיל של מים אל הים הבלטי שנשאר כמעט ללא חוף. ככל שהציקלון ממשיך פנימה, נוצרים שם גלי סייש ארוכים בתדירות נמוכה עם אורכי גל של עד כמה מאות קילומטרים. כשהגלים מגיעים למפרץ נייבה הצר והרדוד, הם נעשים גבוהים בהרבה ובסופו של דבר מציפים את סוללות נהר הנייבה^[18]. תופעות דומות נצפו בוונציה, וכתוצאה מכך נוצר פרויקט MOSE, מערכת של 79 מחסומים ניידים שנועדו להגן על שלוש הכניסות ללגונה הוונציאנית^[19].

ביפן נצפו סיישים במפרץ נגסאקי, לרוב באביב. במהלך אירוע סייש ב-31 במרץ 1979, נרשם בתחנת הגאות והשפל של נגסאקי שינוי בגובה פני המים של 2.78 מטר. הסיבה לכך היא שקע ברומטרי העובר מדרום לאי קיושו. לסיישים במפרץ נגסאקי יש זמן מחזור של כ-30 עד 40 דקות. הסיישים שם גרמו לשיטפונות מקומיים, הרסו מתקני נמל ופגעו בדייג. מכאן המילה המקומית לסייש:あびき (אביקי) ו-網引き (אמביקי), שפירושן 'גרירת רשת דייגים'^[20].

בספטמבר 2023 זוהה סייש בגרינלנד, סייש שיצר גלי צונאמי בגובה 200 מטר ואותות סייסמיים שהקיפו את כדור הארץ.^[21]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סייש בוויקישיתוף

• סייש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)