סלייטר מרטין

סלייטר נלסון מרטין הבן (באנגלית: .Slater Nelson Martin Jr;‏ 22 באוקטובר 1925 - 18 באוקטובר 2012) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 11 עונות בליגת ה-NBA מעמדת הרכז, והוא חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1982. לאורך הקריירה זכה בחמש אליפויות NBA במדי מיניאפוליס לייקרס וסנט לואיס הוקס.

סלייטר מרטין
Slater Martin

מרטין ב-1953
לידה	22 באוקטובר 1925 אלמינה שבטקסס
פטירה	18 באוקטובר 2012 (בגיל 86) יוסטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
גובה	1.78 מטר
השכלה	Northside High School אוניברסיטת טקסס באוסטין
תקופת פעילות	1949–1960 (כ־11 שנים)
עמדה	רכז
מספר	22, 7
מכללה	אוניברסיטת טקסס באוסטין
היכל התהילה	נבחר כשחקן בשנת 1982
קבוצות כשחקן
1949–1956 1956 1956–1960 מיניאפוליס לייקרס ניו יורק ניקס סנט לואיס הוקס
הישגים כשחקן
5 אליפויות NBA‏ (1950, 1954-1952, 1958) 7 הופעות במשחק האולסטאר (1959-1953) 5 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1959-1955)
קבוצות כמאמן
1957 1967–1969 סנט לואיס הוקס יוסטון מאבריקס (‏ABA)

נעורים ומכללות

כנער למד מרטין ב"תיכון ג'פרסון דייוויס" שביוסטון, טקסס, והוביל את קבוצת הכדורסל שלה לאליפות התיכונים של טקסס בעונות 1942 ו-1943. בסיום לימודיו התיכוניים היה גובהו של מרטין 1.70 מטרים בלבד ומשקלו היה נמוך מ-60 קילוגרם, אך לאחר שהרשים במבחנים לקבוצת אוניברסיטת טקסס באוסטין הוחלט להעניק לו מלגת לימודים. לאחר 8 משחקים במדי המכללה גויס לחיל הים האמריקאי, ובזמן שירותו במלחמת העולם השנייה גבה מרטין ב-8 סנטימטרים לגובה של 1.78 מטרים. עם סיום שירותו הצבאי חזר מרטין לאוניברסיטת טקסס והוביל את קבוצתה בשנת 1947 לחצי גמר טורניר אליפות המכללות בכדורסל. במשחק נגד אוניברסיטת טקסס כריסצ'ן ב-1949 קלע מרטין 49 נקודות, ובכך קבע שיא מועדון לנקודות במשחק בודד.^[1]

קריירה מקצועית

מרטין, שהצטרף ל-NBA בעונת 1949/1950, נודע כאחד השומרים הטובים ביותר ב-NBA בשנות ה-50, כששיחק כרכז קבוצת מיניאפוליס לייקרס. כתב ה"סטאר טריביון מיניאפוליס" הוותיק, סיד הארטמן, קבע כי מרטין הוא "הגארד ההגנתי הטוב אי פעם... הוא היה זריז כמו חתול. מרטין לא היה קלעי מצוין, אך הוא היה רכז פנטסטי".^[2] לאחר פרישתו סיפר מרטין עצמו כי "הדבר היחיד שציפו ממני בקבוצה הוא לשמור את בוב דייוויס, בובי וונזר, ביל שרמן או בוב קוזי על 12 נקודות כדי שננצח במשחק".^[1] בתקופתו של מרטין בלייקרס הייתה מיניאפוליס הקבוצה הדומיננטית בליגה, ולצידם של ג'ורג' מייקן, ורן מיקלסן וג'ים פולארד זכה מרטין בארבע אליפויות NBA בין 1950 ל-1954. באוקטובר 1956 נשלח מרטין בטרייד לניו יורק ניקס, ולאחר כחודשיים הועבר לסנט לואיס הוקס. בסנט לואיס חבר מרטין לבוב פטיט וקליף הייגן, ובעונת 1957/1958 זכה עם ההוקס באליפות היחידה בתולדות המועדון, והחמישית בקריירה של מרטין. במהלך עונתו הראשונה בהוקס תפקד מרטין כמאמן הקבוצה במשך 8 משחקים, בין פיטוריו של רד הולצמן לבין מינויו של אלכס האנום. בסיום עונת 1959/1960 הודיע על פרישה ממשחק, בגיל 34.

ב-1967 מונה מרטין למאמן קבוצת יוסטון מאבריקס (אנ') מליגת ה-ABA, אותה אימן במשך עונה וחצי.

ב-18 אוקטובר 2012, שישה ימים לפני יום הולדתו ה-87, מת מרטין בבית חולים ביוסטון, טקסס.^[1]

מורשת

ממוצעיו של מרטין לאורך קריירת ה-NBA עומדים על 9.8 נקודות ו-4.2 אסיסטים למשחק.^[3] בעת פרישתו דורג במקום ה-20 ברשימת קלעי ה-NBA בכל הזמנים, עם 7,337 נקודות, ורביעי ברשימת המוסרים, עם 3,160 אסיסטים בסך הכול.^[4][5] לאורך הקריירה שותף מרטין ב-7 משחקי אולסטאר רצופים, בין 1953 ל-1959, ונבחר 5 פעמים ברציפות לחמישייה השנייה של העונה, בין 1955 ל-1959. ב-3 במאי 1982 הוצג כחבר היכל התהילה של הכדורסל כשחקן.^[6]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סלייטר מרטין בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
• סלייטר מרטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)