עידן הסילון

מקור השם

המונח "עידן הסילון" נטבע בסוף שנות ה-40.^[1] באותה תקופה, המטוסים היחידים שהיו מונעים על ידי סילון היו סוגים צבאיים, רובם מטוסי קרב. הביטוי שיקף את ההכרה שמנוע הסילון חולל, או יחולל בקרוב, שינוי עמוק באווירונאוטיקה ובתעופה.

היסטוריה

סכם

פרספקטיבה

במלחמת העולם השנייה פותחו מנועי הסילון הראשונים. הפאוור ג'טס W.1 בבריטניה, וההיינקל HeS 3 בגרמניה הנאצית. למרות שה-W.1 היה לראשון שעלה לאוויר לטיסות ניסוי בשנת 1941, המסרשמיט Me 262 הגרמני היה למטוס הסילון הראשון שנכנס לשירות בשנת 1944. ה-Me 262 נכנס לשירות בשלבים המאוחרים של המלחמה ובמספרים מצומצמים, ולכן לא השפיע משמעותית על מהלכה, אבל הוא הציג ביצועים גבוהים שהתעלו על כל מטוסי הבוכנה של בעלות הברית.

מנועי הטורבו-פרופ הראשונים גם הם פותחו במהלך המלחמה, אם כי מנועים אלו טסו רק על גבי מטוסי ניסוי לפני סוף המלחמה. הדה הבילנד קומט היה למטוס הנוסעים הסילוני הראשון שנכנס לשירות בשנת 1952. הויקרס ויסקונט הבריטי שנכנס לשירות בשנת 1953 היה למטוס הסדרתי הראשון שעשה שימוש במנועי טורבו-פרופ.

במהלך מלחמת קוריאה (1950-1953), מטוסי הקרב הסילוניים הסובייטים והאמריקאיים הציגו עליונות כמעט מוחלטת על כל מטוסי הבוכנה בזירה. העליונות הייתה כה משמעותית עד שתוך זמן קצר נזנחו כל המטוסים הנשענים על מנועי בוכנה, וכמעט כל מטוס קרב או מפציץ חדש שיוצרו, היו סילוניים. ולרוב כללו מנועי טורבו-סילון.

בשנות ה-1950 מסוקים ראשונים שהונעו על ידי מנועי טורבו-ציר עלו לאוויר. הכוח הגדול יותר של מנועים אלו אפשר למסוקים להפוך למכונות חזקות עם שימושים מרובים, בעוד שלפני שימושם היה מוגבל על ידי כוח מנועים צנוע.

במהרה מטוסי הסילון הצבאי החלו לשבור את מהירות הקול. עליית מדרגה זאת בביצועים גם גרמה לתקוות שמטוסי נוסעים סילוניים יוכלו לטוס במהירות על-קולית, אבל רק שני מטוסים כאלו נכנסו לשירות – הקונקורד וה-טופולב Tu-144, ומהם רק הקונקורד היה בעל שירות ארוך ומשמעותי, אם כי גם הוא לא הצליח להיות ריווחי.

Remove ads

ההשפעה של עידן הסילון

סכם

פרספקטיבה

בתעופה אזרחית

בתעופה אזרחית מנועי סילון אפשרו למטוסים לטוס מהר יותר, אבל גם גבוה יותר בצורה יעילה יותר. במיוחד עם הטמעת מערכות דיחוס תא ויצור כלי טיס עם תאים מדוחסים, הדבר אפשר טיסה בגבהים שלא היו נגישים למטוסי נוסעים לפני. בגבהים אלו, המטוס חווה פחות תופעות מזג אוויר, וכן פחות גרר ועל כן טס בצורה יעילה יותר במהירות גבוהה יותר ולמרחקים רחוקים יותר. בעוד שלפני עידן הסילון מטוסי נוסעים בוכנתיים היו צריכים לנחות בשדות מעבר בשביל לחצות אוקיינוסים ויבשות, מטוסי הנוסעים הסילוניים יכלו להמריא ולחצות מרחקים גדולים ואף את האוקיינוס האטלנטי בטיסה אחת. כמו כן זה אפשר הגדלת תא הנוסעים ויצור מטוסים שיחסית למשקלם יכלו לשאת כמות גדולה יותר של נוסעים.

מבחינת אחזקה, טיסה בגובה רב יותר ומיעוט הרטט יחסית למנועי הבוכנה הגדיל משמעותית את אורך חיי מבנה המטוס, והוזיל את עלויות האחזקה. לפני עידן הסילון מטוסים היו מפתחים סדקים וכשלים מבניים מהר יחסית, ואילו גוף של מטוס נוסעים סילוני נהיה מוגבל באורך שירותו בעיקר במספר המחזורים של עלייה וירידה בגובה (בגלל דיחוס התא שהיה גורם להתרחבות התא במהלך טיפוס לגובה ולהפך במהלך הנמכה) ולא בגלל רטיטות שנוצרות מהתנגדות האוויר או המנוע. במיוחד במטוסי הסילון הגדולים יותר שטסים בנתיבים ארוכים וכך גם חווים פחות מחזורים, אורך חייהם הוארך בעשרות שנים, ככה שההשקעה בהם נהייתה כדאית. ונתח מחיר הקנייה והאחזקה הגדול של מטוסים אלו הפכו להיות מנועי המטוס, אשר סביבם נוצר שוק של השכרה ושירות.

שיפור מתמיד במנועי המטוס וכן במרכיבים אווירודינמיים ומכניים אפשרו הקטנת עלויות טיסה לנוסע לרמה שהיא ברת השגה לשכבות אוכלוסייה רחבות, וקבוצות סוציו-אקונומיות מרובות יותר. בשנת 2023 כ-3.8 מיליארד נוסעים טסו בטיסות מסחריות, רוב רובם במטוסי סילון.^[2]

בתעופה צבאית

במטוסים צבאיים, המעבר למטוסי סילון היווה שינוי כה משמעותי, עד שינוי המושגים והשיח על כלי טיס. קפיצות בביצועים וביכולות המשיכו גם לעומק עידן הסילון ולכן השיח מתנהל סביב דורות של מטוסי קרב. בעוד מטוסי קרב דור ראשון הם מטוסי סילון מוקדמים. אלה היו פשוטים ובסיסיים יחסית, מטוסי דור שני היו למהירים ומורכבים בהרבה, במהלכם טיסה על-קולית הפכה ליכולת ברת השגה, ואף רצויה. עליונות אווירית גם הפכה למושג צבאי מרכזי. השגת עליונות אווירית (או מניעת השגתה מהאויב) גם מתאפשרת על ידי ביצועי כלי הטיס הסילוניים. זה התבטא גם בעיצוב מטוסי ההפצצה גם, שנהיו למהירים ומורכבים מאוד, חלקם גם בעלי יכולות של טיסה על קולית.

מטוסי תובלה נשארו תת-קוליים, אבל גם הם עברו שינוי מעמיק. מטוסים אלו משתמשים במנועי טורבו-פרופ או טורבו-מניפה לרוב, אבל טווח הטיסה שלהם, וכושר הנשיאה שלהם עלה משמעותית. זה אפשר לתובלה אווירית (בעיקר במדינות מערביות) להקנות יכולת לפעול מכמעט כל מקום בעולם.