פולגת

פולגת

נתונים כלליים
מייסדים	ישראל פולק
תקופת הפעילות	1961 - קריית גת, ישראל ישראל – הווה
בעלות	קבוצת גולף א.ק.
ענפי תעשייה	טקסטיל

מפעלי פולגת הוקמו החל משנת 1961 על ידי התעשיין ישראל פולק בקריית גת^[1]. השם "פולגת" הוא הלחם בסיסים של "פולק" ו"גת".

על מנת לשכנע את פולק, איש עסקים יהודי-צ'יליאני ממשפחת תעשייני טקסטיל מגרמניה, להקים את המפעל בקריית גת סיפר לו שר התעשייה והמסחר, פנחס ספיר, שקריית גת נמצאת מרחק 30 דקות נסיעה מתל אביב. הוא אף הבטיח לקחת אותו לשם במכונית השכם בבוקר. כיוון שהשניים יצאו לדרכם בשעה מוקדמת ביותר, נמשכה הנסיעה זמן קצר. לימים טען פולק שלא חשב באמת שקריית גת סמוכה לתל אביב אלא ש"אם שר בישראל מוכן לקום כל כך מוקדם בבוקר כדי להביא משקיע, ואם ראש העיר התעורר כדי לקבל אותו, אז אני מוכן להביא את התעשייה אליהם"^[2].

בראשיתו ייצר המפעל חוטי תפירה ובדי צמר והתפתח לעסוק בכלל שרשרת הייצור כולל צביעת הבדים ואשפרה^[3]. בתקופת המיתון (1966) התקבלה החלטה שכדי למנוע הפסדים יהפוך מפעל פולגת לתשלובת ייצור טקסטיל מהחוט ועד מוצרי האופנה המוגמרים. עם הקמת המפעל הוחלט גם להקים חברות בת שהעיקריות שבהן היו בגיר (בגדי ישראל) לייצור חליפות לגברים וליידי בגיר לנשים^[4]; אומן לסריגים^[5]. בנוסף הוקמה רשת חנויות אופנה בבעלות התשלובת. ב-1960 נפתחה חנות "אומן" ברחוב אלנבי בתל אביב ולאחריה נפתחו חנויות "בגיר" ו"אומן" ברחבי ישראל שהיו בבעלות התשלובת, שפעלה אחר כך תחת השם רשת חנויות "פולגת"^[6]. בתקופות השיא, בתחילת שנות ה-80, העסיקה התשלובת 7,000 איש, כולל כמה מאות עובדים מחברון ועזה שהגיעו למפעלי הקבוצה מדי יום בהסעות מאורגנות^[7]. המחזור היה 270 מיליון דולר, מתוכם 120 מיליון דולר ליצוא. משנת 1966 הייתה התשלובת הספק הגדול ביותר לחברת מרקס אנד ספנסר הבריטית, שהייתה ללקוח הגדול ביותר של פולגת^[8]. הבדים שיוצרו בקרית גת שימשו בתי אופנה כארמני, ורסאצ'ה, קלווין קליין וחברות אופנה כזארה, קוקאי, מקס מארה ספורט, אן טיילור, נקסט ובננה ריפבליק^[9].

ב-1977 הונפקו מניות החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב בעלי המניות העיקריים באותה עת היו בנוסף לישראל פולק ומשפחתו, משקיעים זרים שהשקיעו במפעל בתחילת דרכו. פולק שימש באותן השנים כיושב ראש פולגת ובמקביל כיושב ראש קונצרן כלל^[10]. ב-1988 החליט קונצרן כלל לרכוש את השליטה בפולגת, בין השאר כדי למזג את הפעילות עם קבוצת כיתן שגם הייתה בבעלותו^[11]. באותה עת החזיקה פולגת ב-14 מפעלים ברחבי הארץ, בנוסף למפעלים בקריית גת, החזיקה במפעל "תעשיות צמר אוסטרליות" באשדוד, מפעל סריגי "אומן" באופקים, מפעל "ירולין" ללבני נשים בירושלים (מפעל שהיה ממוקם באזור התעשייה תלפיות ונרכש ב-1979)^[12], מפעל "בגד עור" במגדל העמק ורשת החנויות שלו^[13], מפעל "לנה" לסריגים באור יהודה שנרכש ב-1980^[14] ומפעל הג'ינס "ליגת" (לי קריית גת) שהיה הזכיין של חברת לי (Lee) האמריקאית. מותג ג'ינסים נוסף שנמכר ברשת פולגת ובחנויות נוספות היה המותג האיטלקי "קאררה ג'ינס". לאחר הרכישה עזבו את פולגת ישראל פולק ואחינו דב פולק, שניהל את החברה מאז הקמתה^[15]. פולק גם מכר את רוב מניותיו^[16]. בנוסף סגרה כלל את רוב המפעלים של פולגת בישראל למעט חמישה^[17].

בשנת 1998 בוצע מהלך של ארגון מחדש בחברה, על ידי חברת האם כלל תעשיות, שמטרתו הייתה התמקדות בפעילות התעשייתית ובהגדלת המכירות מחוץ לישראל. בנוסף ביקשה התשלובת שהעסיקה מטה ניהולי נכבד ולפצלה לשתי חברות שינוהלו בנפרד - "בגיר" ו"פולגת טקסטיל". בגיר, תוכננה להיבנות כחברה רב לאומית המתמחה בעיקר בייצור ובשיווק של אופנת גברים מחויטת, כאשר פעילות הייצור בחברה עברה להתבצע בעיקר במצרים, ירדן ופורטוגל ואחר כך בסין. חברת הבת השנייה, "פולגת טקסטיל" התמקדה בייצור ושיווק של בדי צמר איכותיים ובדי כותנה^[18]. פולגת רכשה את רשת חנויות בגד-עור ואת המפעל במגדל העמק (הוקם במחצית השנייה של שנות ה־50') מידי משפחת פולופ, הבעלים. במקור הייתה כוונה להרחיב את הייצור, אולם התחזיות לא התממשו ותחילה נסגר המפעל. בסוף 1995 נסגרה החנות במרכז פנורמה בחיפה. בסוף 1996 נסגרה הרשת, כאשר החנות האחרונה בה בקניון איילון נסגרה שלושה חודשים לפני כן.

"רשת חנויות פולגת" נמכרה לרשת החנויות "גולף-כיתן" שגם הייתה בבעלות כלל תעשיות, והחלה לפעול תחת קבוצת גולף א.ק.^[19]. החברה הקימה מפעל גדול בטורקיה בשותפות עם חברת מקומית^[20]. ומפעל לייצור חליפות של המותג "בגיר" בסין^[21]. במקביל הוחל בצמצום נוסף בפעילות הייצור בישראל^[22].

בסוף 2004 מכרה כלל תעשיות את השליטה בפולגת לאיש העסקים צביקה ברינבוים ולמנכ"ל החברה עופר גלבוע, תמורת 34 מיליון דולר^[23]. השניים משכו מיד את כל קופת המזומן של החברה שהכריזו על חולקת דיבידנד בסך 152 מיליון שקל^[24], ולמעשה כיסו את השקעתם^[25]. במקביל הנפיקו בבורסה את חברת הבת "בגיר", והקימו רשת חנויות המתמחה במוצרי הלבשה מחויטים ואלגנטיים לגברים תחת שם המותג שלה^[26]. הם גם מכרו לשותפים את המפעל בטורקיה^[27]. במאי 2007 רכשה קרן פימי את בגיר ופעילות נוספות של פולגת^[28].

במרץ 2008 הודיע בארינבוים על סגירת מפעל הייצור של התשלובת, "פולגת טקסטיל", בקריית גת, בו עבדו באותה עת עדיין כ-300 עובדים^[29]. המהלך נתקל בהתמרמרות עזה מצד ההסתדרות החדשה וקבוצות שונות בחברה הישראלית שקבלו על סגירת מקומות עבודה בפריפריה. כמו כן התקיימה באפריל אותה שנה מול שערי המפעל הפגנת מחאה ייחודית, "שירת פולגת", אותה ארגנה קבוצת גרילה תרבות^[30]. בספטמבר 2008 מכר בארינבוים את מתחם פולגת בקרית גת תמורת 46 מיליון שקל^[31].

חברת פולגת הפכה לשלד בורסאי ושם החברה שונה לזד.בי.איי בע"מ (ZBI). בשנת 2012 מכר בארינבוים את השליטה ב-ZBI לאוליגרך האוקראיני, אלכסנדר גרנובסקי, בעבור כ-128 מיליון ש"ח^[32]. שלד בורסאי זה מוזג בשנת 2014 עם חברת ננו דיימנשן^[33].

היסטוריה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on