פייה-נואר

פִּייֵה-נוּאַר (בצרפתית: Pied-Noir; מילולית: כפות-רגליים שחורות) הוא כינוי למתיישבים הצרפתים באלג'יריה, ובין השאר גם לתושביה היהודים, שהיגרו לצרפת המטרופוליטנית לאחר מלחמת העצמאות של אלג'יריה. הכינוי "פייה-נואר" מתייחס בהכללה לכלל האירופאים, כולל הנוצרים, שהיוו את עיקר יושבי הקולוניות הצרפתיות בצפון אפריקה, ובפרט באלג'יריה.

פייה-נואר
Pieds-noirs

טקס קומוניה במשפחה של פייה-נואר בסידי-בל-עבאס, אלג'יריה הקולוניאלית, תחילת המאה ה־20
מורשת תרבותית בלתי מוחשית
"שיר האפריקאים" – סמל לאומי ולא רשמי של הקהילה
אוכלוסייה
1959: כ־1.4 מיליון (כ־13% מאוכלוסיית אלג'יריה דאז) 2012: כ־3.2 מיליון (בצרפת)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
צרפת (בעיקר דרום צרפת), ישראל, ספרד, קנדה, ארגנטינה, ניו קלדוניה
שפות
צרפתית, ספרדית, קטלאנית, אוקסיטנית, ערבית מגְרבית (דיאלקט אלג'יראי)
דת
נצרות (בעיקר קתוליות, גם פרוטסטנטיות), יהדות
קבוצות אתניות קשורות
צרפתים ילידי אלג'יריה, יהודים אלג'יראים, צאצאי מתיישבים מאיטליה, מלטה וספרד
נוסח תפילה
נוצרי קתולי, נוסח ספרדי-צפון אפריקאי (בקרב יהודי אלג'יריה)

דגל בלתי-רשמי של פייה-נואר

לפני מלחמת אלג'יריה נקראו חברי קבוצה זו בפשטות "אלג'יראים", בעוד שבני המקום נקראו מוסלמים, ברברים, ערבים או ילידים. במפקד האוכלוסין האחרון שערכה ממשלת צרפת באלג'יריה ב-1 ביוני 1960, נמנו 1,050,000 לא-מוסלמים (רובם נוצרים קתולים)^[1], ובהם מיעוט של 130,000 יהודים.

בעת מלחמת העצמאות האלג'יראית נלחמו הפייה-נואר שלא היגרו לצרפת נגד כוחות החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (FLN). התקוממותם של הפייה-נואר נגד תוכנית הדה-קולוניזציה של פייר פלימלן, הביאה לקיצה את הרפובליקה הצרפתית הרביעית ב-1959, ולבחירתו של שארל דה גול לראש ממשלתה. באופן אירוני היה זה דה גול שהוביל את השלמת תוכנית הדה-קולוניזציה ונסיגת צרפת מאלג'יריה. עקב הנסיגה היגרו בין השנים 1962 ל-1964 רוב הפייה-נואר (כ-800,000) לצרפת האירופאית, במה שקרוי בביטוי הצרפתי ליציאת מצרים, ה"אקסודוס" (exodus). מתוך 200,000 שנותרו באלג'יריה בתום שנות השישים נשארו בה כ-50,000 בלבד^[2].

הפייה-נואר הואשמו על ידי השמאל בתמיכה בקולוניאליזם, בניצול העבודה הזולה של המקומיים לשם התעשרות, בהתארכותה של מלחמת אלג'יריה שגזלה מצרפת משאבים רבים ללא כל תוחלת, ובהרס הרפובליקה הרביעית.^{[דרוש מקור]}

מקור הביטוי

לא ברור בדיוק מתי והיכן נטבע הביטוי. "כפות-רגליים שחורות" היה האפיון של פועלי ההסקה בספינות הקיטור שנעו בים התיכון, אשר עבדו ברגליים יחפות על ערמות של פחם, זפת ופיח. רוב הפועלים היו צפון-אפריקאים ומכאן שיוך השם לצפון אפריקאים (ערבים), לאחר מכן נדד השם בצרפת לאירופאים הצפון-אפריקאים.

גרסה אחרת קובעת שלמתיישבים האירופאים הייתה תלבושת אחידה שכללה כובע, ז'קט ומכנסיים לבנים ומגפיים שחורים ומכאן השם. גרסה נוספת נוקבת את מקור הביטוי בעבודת האדמה של המתיישבים בכרמי הענבים, בהם בוססו בבוץ כהה^[3].

הפייה-נואר בתרבות

תרבות הפייה-נואר מתאפיינת בצד פטריוטיות צרפתית, גם בגעגוע נוסטלגי לחיים בצפון אפריקה. מקרב הפייה נואר צמחו דמויות חשובות בתרבות, בחברה ובהגות הצרפתית (רבים מהם יהודים) כאלבר קאמי (כמו גם גיבורי ספריו "הזר" ו"הדבר"), אנריקו מסיאס, איב סן-לורן, ברנאר-אנרי לוי, ז'אק דרידה ורבים אחרים.

קישורים חיצוניים

• ההיסטוריה של הפייה-נואר
• מאמר על הכדורגל של הפייה-נואר ובתחילתו סקירה קצרה

• Shepard, Todd (2006). The Invention of Decolonization: The Algerian War And the Remaking of France. Cornell University Press. pp. 213–240. ISBN 0-8014-4360-1.
• Amy L. Hubbell, The Wounds of Algeria in Pied-Noir Autobiography in Dalhousie French Studies, Vol. 81, Representations of Trauma in French and Francophone literature (Winter 2007), pp. 59-68