פריון העבודה

פִּריוֹן העבודה היא כמות הסחורות והשירותים שעובדים מבצעים בפרק זמן נתון. הוא מדד ליעילות העובדים בארגון, חברה, תהליך, תעשייה או מדינה. בדרך כלל, משתמשים בתוצר המקומי הגולמי או בערך המוסף הגולמי, כשהם באים במחירים קבועים; ומחלקים אותם בכמות השכירים או כמות העובדים לקבלת פריון לעובד או בשעות העבודה במשק לקבלת הפריון לשעת עבודה. זהו אחד ממדדי פריון בהם עושים שימוש בכלכלה.

תמ"ג לפי שעת עבודה באירופה, 2012

חשוב להבדיל בין פריון העבודה לבין הפריון הכולל (TFP - Total Factor Productivity), המהווה מדד לערך המוסף של הגורמים, שהם אינם חומר הגלם עבודה, לתהליך הייצור. כלומר, אחרי שלוקחים בחשבון את התרומה של העובדים ושל ההון, נשאר רכיב נוסף שתורם לייצור, ומסבירים אותו, בדרך כלל, כתפקיד של טכנולוגיה ושיטות ניהול בתהליך הייצור.

מחקרים בכלכלה מצאו מתאם חזק בין צמיחת התמ"ג הריאלי לנפש לבין הגידול בפריון העבודה, והוא גורם משמעותי לצמיחה כלכלית.^[1][2]

ב-15 השנים הראשונות של המאה ה-21 יש מגמה עולמית של ירידה בקצב הגידול של הפיריון העולמי, כך שהגידול אמנם נמשך אולם מידת הגידול יורדת. בשנים מסוימות ובמדינות מסוימות אף נרשם גידול שלילי^[3].

ראו גם

• ערך מוסף בייצור
• חלוקת עבודה
• חרדה פרודקטיבית
• מחוברות עובדים

לקריאה נוספת

• Hadad, Y. 2011, Work study: Engineering methods & performance assessment, The Open University of Israel, Volume A .

• ניצה (קלינר) קסיר, "פריון העבודה בישראל", נובמבר 2018.
• מדיה וקבצים בנושא פריון העבודה בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים

• פריון עבודה, דף שער בספרייה הלאומית